איילת נחמיאס-ורבין

עו"ד ופוליטיקאית ישראלית

איילת נחמיאס-ורבין (נולדה ב־19 ביוני 1970), חברת הכנסת העשרים מטעם רשימת המחנה הציוני. עורכת דין במקצועה.

  • "זה נעשה מתוך דאגה לסבתא שלי, מתוך הבנה שגם היא במידה רבה מרגישה שהגיעה השעה. זה לא עסק רגיל, אז הוא גם לא יכול להיות מנוהל על ידי אחרים, לפחות בעינינו. הדילמות היו גדולות מאוד, אבל בשנה האחרונה הרגשנו אותה נחלשת באופן כזה שחשבנו שמה שיהיה לה טוב, זה כבר לא מה שהיה לה טוב לפני חצי שנה. קפה תמר הוא ביתה הראשון והשני של משפחתנו הפרטית והמורחבת. במשך 60 שנה, בגשם ובשמש, פתחה שרה את בית הקפה והוא היה מקום שבו היא הייתה השליטה הבלעדית והברורה. רחוב שינקין לא היה נהפך לרחוב מעניין אלמלא השילוב של עיתונאים מעיתון 'דבר' הסמוך, פוליטיקאים שבאים לנהל את ענייניהם ואנשי תרבות ואמנות שקבעו בבית הקפה את ביתם. הקירות המיוחדים של בית הקפה, אילו יכלו לדבר, היו מספרים את גלגולה של תל אביב מעיר החולות למרכז התרבות הישראלית. היום הראשון שבו בית הקפה לא ייפתח יהיה קשה מאוד למשפחתנו, אך הוא הדבר הנכון. נתגעגע מאוד לבית הקפה וליושביו. לא תכננו להודיע על כך בעיתוי הזה, זו הדלפה של אחד הקליינטים, כך שנדחקנו להודיע על כך עכשיו. אמרתי להם שהחינוך של סבתא שלי כנראה לא השפיע עליהם מספיק, אז הם ענו לי שהם למדו למרוד. התגובות מאוד עצובות וקשות, אנחנו מבינים שאין חלופה לקפה תמר, אין דבר שדומה לזה, לא בעולם ובטח שלא בארץ." ~ על סגירת "קפה תמר" המיתולוגי שברחוב שינקין בתל אביב, בניהולה של סבתה – שרה שטרן בחודש יוני 2015 (שחר חי, קפה תמר, סוף: המוסד התל אביבי ייסגר ביוני, באתר ynet‏, 23 באפריל 2015)
  • "אני אדם שצריך להבשיל למעמד. אני שייכת לדור האיקס במידה מסוימת ובשנות ה־90 זה נראה לנו יומרני להתמודד בגיל צעיר. אני ניגשת לתפקיד הזה ביראה. וניגשתי אליו כשחשבתי שאני רוצה לשאת באחריות. כשאמרתי בשבוע שעבר 'מתחייבת אני' מישהו אמר שזה נראה שלא רציתי להתיישב. רציתי להרגיש את הרגע, להיות בו. כשאתה בפוליטיקה אתה נוטה לא להיות שם כי אתה כל הזמן רץ." ~ על הדרך שעשתה (עפרה אידלמן,"קבוצת מיקוד של אשה אחת: איילת נחמיאס-ורבין נערכת לכנסת", באתר הארץ, 11 באפריל 2015)
  • "אני עוסקת זה כ־20 שנה בחיים הציבוריים בישראל. התחלתי בעבודה עם יצחק רבין, ליוויתי אותו טרם היבחרו לראשות הממשלה ובהמשך במשרד ראש הממשלה כעוזרת ליועץ המשפטי. לאחר הרצח הנורא, עברתי לכהן כמנכ"לית עמותת 'שלום חבר' להנצחת רבין, אשר עסקה בפעילות חינוכית ובמאמץ להטמיע את המשמעויות הציבוריות של האירועים שקדמו לרצח וההשלכות של הרצח עצמו על החברה הישראלית. גם כיום אני ממשיכה להרצות בהתנדבות בבתי ספר ובפני חיילים על הדמוקרטיה הישראלית. במקביל, אני מכהנת כחברת הוועד המנהל של מרכז יצחק רבין וכדירקטורית בחברות ציבוריות, ממשלתיות ועירוניות מתחומים שונים – פיננסים, נדל"ן, תעשייה וקמעונאות. החל משנת 2000 פניתי למגזר העסקי והתמחיתי בנושא הממשל התאגידי. שמונה שנים לאחר מכן, התחלתי לכהן כיו"ר תבליט פלסטיק, חברה תעשייתית פרטית אשר הוקמה על ידי אבי לפני כ־40 שנה, ועוסקת בהשקייה ובטכנולוגיות מים המיועדות ליצוא. כמו כן, הקמתי את הסניף הישראלי של ארגון הדירקטוריות הבינלאומי ואני מכהנת כיו"ר משותפת שלו. כאשת סא"ל (מיל') בשיריון, היוצא לימי מילואים רבים בשנה, אני עוסקת בשמירה ובקידום זכויותיהם של חיילי המילואים. הקמתי יחד עם שלוש נשות מילואים נוספות את קהילת משפחות המילואימניקים ברשת הפייסבוק." ~ על הרזומה שלה (אריק בנדר, הנציחה את רבין ורצה למפלגת העבודה, באתר nrg‏, 28 באוקטובר 2012)
  • "גדלתי בתל אביב, במשפחה של עצמאים בעלי מודעות פוליטית גבוהה, אשר חינכו אותי ואת אחי הצעיר ממני לעבודה, הגינות, סובלנות ודאגה לאחר. ערכים אלה מלווים אותי יום יום ובכל מקום. פעילותי והיכרותי עם כל המגזרים – הממשלתי, העסקי והשלישי, מאפשרים לי להבין טוב יותר כיצד יש לפעול על מנת להגדיל את העוגה ובוודאי כיצד ניתן לחלקה באופן איכותי יותר, אשר יתרום לצמצום הפערים החברתיים. החוסן האזרחי שלנו עומד למבחן יותר מדי שנים, ולמרות שמדובר בתהליך חברתי ארוך המצריך אמונה ואורך רוח, ישנם דברים רבים שניתן לעשות בלוחות זמנים קצרים יחסית, אשר יכולים להסיט את האוניה מן השרטון ולהעלותה מחדש על הדרך הראויה לישראל, הדרך הנכונה לנו." ~ על הדברים החשובים לדעתה בחברה הישראלית (אריק בנדר, הנציחה את רבין ורצה למפלגת העבודה, באתר nrg‏, 28 באוקטובר 2012)