דירה עם כניסה בחצר

דירה עם כניסה בחצר הוא אוסף סיפורים קצרים מאת יהושע קנז. הספר יצא לאור ב־2008.

"אפילו על הכי קרובים לנו, הורים, אחים, בעל, ילד אפילו, מה אנחנו יודעים? שום דבר. את הדברים הכי פחות חשובים אנחנו יודעים, אבל לא את הדברים הגורליים, לא את הסודות שלהם שעלולים להשפיע על חיינו - או על מותנו!" (בשר פרא, בשר זר)
"מדוע חשוב לו כל כך לדעת אם הזיכרון הוא של מציאות או של חלום? אולי מפני שלא בגר דיו לדעת שבעצם אין הבדל." (רגע מת בזיכרון)
"בבקשה אל תעליבו אותו, אל תפגע בכבודו."
"הילד העביר מבט עצוב על השולחנות הפנויים." (התיק השחור)
"כששבו הביתה רצה להיות לבדו. לכן הזדרז לצאת." (עמרם)
"נאבקים עם הצחוק המפעפע בתוכם ומתאמצים לכבוש אותו."
"הוא נחמד ואני באמת אוהבת אותו. אני אעזור לו, כמה שאוכל." (עמרם)
"שאף אל קרבו את האוויר הצונן, החריף, והרגיש שנשימתו משתחררת." (מקרה שיזף)
"את הבחורה הכי יפה שראיתי בחיים" ... "תני לי איזה תקווה. לפחות תקווה." (מקרה שיזף) ~ ציטוט הביטויים שנכתבו במקור בספר "התגנבות יחידים" (עמ' 324-323)
"עיניו מלאו דמעות מעוצמת הצחוק. אחרי שנרגע קצת מצחוקו וניגב את דמעותיו בשרוול חולצתו, שאלה אותו מה הצחיק אותו כל־כך."
"הדגל דהה כל־כך שנהיה לבן כולו. כמו דגל של כניעה." (חדר מספר 10)
"מעולם לא ראה בנו בקירבה כזאת כמה עצוב וזר גוו העירום, הצנום מזיקנה." (חדר מספר 10)
"המשיך לנגן לבדו, שמעתי אותו מאחורי, הוא נתן לי הזדמנות להצטרף ולהשתלב. ממש כמו מוזיקאי מקצועי. אמרתי לעצמי שצריך רק להחזיק במשהו ,להישען, לא ליפול. אבל לא היה על מה להישען, כי הכול הסתובב מהר."

נאמר עליו עריכה

"הפרוזה של קנז מחנכת. האיפוק בניסוחיו, אטיות רקימת הסיפור, ההתבוננות השהויה בדמויות, מחנכים לדחיית סיפוקים; קרא לאט – וסוף העונג לבוא." ~ אריק גלסנר