נוכח הים הוא סיפור קצר מאת דוד פוגל. יצא לאור ב־1932.


  • "העוברים היחידים מיעכו צילם תחת רגליהם."
  • "במרחבי הים זרוּעות היו סירות הדייגים והערב יורד עליהן בלאט."
  • "אַת האישה היחידה, הראשונה. עדיין לא אהבתי כך שום אישה."
  • "המזונות והיין הוורוד מסכו לֵאוּת נעימה באיבריהם, ותיכף לגמר הסעודה עלו אל חדרם."
  • "האפלולית הקלושה, המבושמת ריח תמרוקים ומי קוֹלוֹניה והשופעת אדי חמדה מהממים."
  • "כשחום היום פג במקצת, יצאו מביתם ועמדו רגע כחוככים, מעיפים עין אילך ואילך לאורך הרחוב."
  • "בניגוד לאשתו לא הזיר עצמו מתענוגות עולם הזה. אהב לאכול היטב, לשתות הרבה, ואהב נשים."
  • "גינא לא הייתה לבושה אלא עטיפת־הרחצה. רעננות המים הייתה נסוכה עדיין בפניה. סטאפנו לפף אותה בעיניו הלהוטות."
  • "רוחם טובה עליהם כתמיד, מדברים ושוחקים קולנית. לאיטם התהלכו לאורך הרחוב הריק כמעט."
  • "שלווה כהה נשתפכה והלכה על היישוב ועל הים. בערב זה ובמקום זה הרגשתָּ את עצמך חסוי מפני פגעי החיים."
  • "ראה פניה הצרים, עדיני הקווים, עיניה האפורות־כהות, המוצַלות בעפעפיים ארוכים, פיה המלא, הצמא לחיים – ולא הבין כיצד יכול אדם להיות אומלל כל עוד לא פסו מן העולם בריות נפלאות כאלו."