אבות ישורון
משורר ישראלי
אבות ישורון (1904 - 1992), משורר עברי, חתן פרס ישראל ב־1992.
מתוך שיריו
עריכה- "זכרונות הם בית."
- "היו לי פניך יפים אל פניי."
- "גְּדֹולִים יִסורִים שֶׁהֵם לְבַד."
- "בשעת פתיחת נעילת השערים."
- "המפל הוא מפלה של הזמן העומד."
- "זֶה סֹד גֵּאֻת וְשֵׁפֶל. זֶה סֹד תּוֹרַת הַגַּעְגֻּעִים."
- "עתים הוא קול העם, עתים הוא קול בודד."
- "בתל אביב אהבתי בתים עד שנחרבו וניבנו מחדש."
- "מאין אתה הולך ולאן אתה בא, לא אגיע לשום מקום."
- "אֵיפֹה אָבִי עוֹמֵד? הָיִיתִי הַרְבֵּה נוֹתֵן, לְפַשֵּׁר בֵּין הָעֶמְדוֹת."
- "בואי ניפרד, פרידה היא שפת הדבקות. אני לא הוגה שמך, את לא הוגה שמי."
- "כל הנהרות הולכים אל הים והים אינו מלא כי כל הנהרות חוזרים אל הנהרות."
- "אֲנִי חוֹשֵׁב כִּי הַמוּזִיקָה/ יוֹדַעַת עָלֵינוּ כָּל מַה/ שֵׁיֵּשׁ לָנוּ לָדַעַת/ עַל עַצְמֵנוּ."
- "אבל יהיה מי האיש, יבוא או לא יבוא. ואם יבוא – טוב. ואם לא – אבל כן יבוא."
- "לי אמר: הייה בריא. בנו הארץ. אל תיקח הכל ללב. אל תגיד שזה כואב. אל תצא מן הכלים. כי חבל על המילים."
- היום שהתפשטתי ראיתי לאחר זמן רב את רגלי. מכל איברי גופי, הכי מכוסים עליי. הלכתי בהן בלי להביט בהן. זרקתי אותן לשמים, הבאתי אותן עוד מהבית."
- "איך נקרא שאני מקבל מכתבים מהבית,
- והבית איננו?
- איך נקרא שאני מקבל מכתבים מהבית,
- ואיש לא חי?
- איך נקרא שמהבית כותבים לי,
- והמכתב לא נכתב?"
- "חביבים עלי כל כלי האוכל שאני רגיל בהם.
- הם אתי יחד. לא משתנים. תמיד אותם.
- אני כאילו מוחזק על ידם.
- איש לא יבוא פתאום בלילה למטבח.
- איש לא יבוא בלילה
- למקום קטן. כמעט נשכח."
אמרותיו
עריכה- "משורר הוא מי שיש לו מסמר תמידי בתוך הנעל."
- "היידיש הזאת שדיברה אלי, אל בן העליה, בקול של שכינתא בגלותא: 'למה עזבתני?' "
- "לשון לסופר כצעצוע לילד. לשון ביד יוצר – הוא לא מרגיש בה, עד שלא שובר אותה; וכשהוא מפיל אותה – הוא שומע את קולה של הלשון, השפה שהיא שלו."
- "אינני הולך לכתוב דברים שהתכוונתי. אני הולך לכתוב דברים המגששים באפילה... אני לא מגיע לשיר אף פעם. לרחשושים ולזעזועים אני מגיע, ולמלים סדוקות ומרוסקות."
- "השיר הוא דרך חיים. כל מה שנדבק לך בדרך מן החימר, מהבוץ, מהאדמה - זה השיר. התהליך של הקמת שיר הוא השיר. השיר זה לא מה שנדפס בעיתון, הוא תמיד נשאר איפה שהמערבל הזה שאוסף את הביצים והקליפות והבצל והמלח."
על עצמו
עריכה- "אמרתָּ כיצד נעשה אדם אבות ישורון? התשובה היא: מן השבירות. שברתי את אמי ואת אבי, שברתי להם את הבית. שברתי להם את לילות-המנוחה. שברתי להם את חגיהם, את שבתותיהם. שברתי להם את ערכם-בעיני-עצמם. שברתי להם את הפתחון-פה. שברתי להם את לשונם. מאסתי את היידיש, ואת שפת קודשם לקחתי ליום-יום. מאסתי עליהם את החיים. יצאתי מן השותפות. וכאשר ירדה עליהם שעת האין-מוצא – עזבתי אותם בתוך האין-מוצא. אז אני כאן. בארץ. התחלתי לשמוע קול שיצא מקרבי, בהיותי לבדי בצריף, על מיטתי-ברזל, קול קורא לי בשמי-מן הבית, והקול – קול מעצמי אל עצמי. קול שלי יוצא מן המוח ומתפשט בכל הגוף, והבשר רועד, עוד זמן אחרי-כן, אז התחלתי לחפש דרך לברוח ולהחליף את השם ושם המשפחה, ברבות הזמן הצלחתי לשעבּר את השמות. היה לזה ערך הגנתי. כי בהיות הקול נתעוררתי. פחדתי להירדם עוד." ~ פתיחה לראיון שערך עלי מוהר, "כזכוכית בבשר החי", "דבר השבוע", 28.8.1970.
נאמר עליו
עריכה- "בניגוד למשוררי דור הפלמ"ח (הצעירים ממנו בדור), העדיף הומור גרוטסקי ודקויות של טון על פני פאתוס, מורכבות קיומית-נפשית על-פני עמדות אידיאולוגיות; ולעומת משוררי שנות החמישים שהתבצרו בַּפרטי, בלטה שירתו בפתיחותה להיסטוריה ובחיבורה למיידי־פוליטי." ~ לילך לחמן
- "בעבורי הקריאה בו היא התנסות בהקשבה לקול שדובר אל האדם ללא הרף, ושספק אם בכוח האדם, בתנאי חייו הנוכחיים, לשמוע אותו בשלמותו; כך אני מבין את עבודת־השיר הישורונית, ולא פחות מכך, את גלגוליה בעולם." ~ שמעון אדף
- "אם נתן אלתרמן כתב על תל אביב כפריז של המזרח התיכון, כרך של שדרות ושאנסון, אבות ישורון כתב על תל אביב הממשית: עיר של צינורות, קירות מתקלפים, צמחייה מטפסת. הוא אהב את קנה המידה האנושי שבה, את השְטֶעטְל העברי שנוצר בה, ומוסר את נפשו בעד כל ברז שנשכח פתוח בגינות העיר." ~ עמיחי חסון
- "אהבתי את אבות ישורון המשורר והאיש. למדתי ממנו על השבור ועל החצי-מחובר שבתוך השלם. קראתי אותו ומאז אני קורא אחרת שירה, אבל לא רק שירה." ~ ניסים קלדרון