אודיה רוזנק

אודיה רוזנק היא משוררת ישראלית.

מתוך שיריה

• "בארץ לעולם כן אין גבולות בין טוב לרע,

בין האסתטי ללא,

בין הדעת ללב.

בארץ לעולם כן את פותחת חלון ומרגישה בתוך הגוף;

כל השמים, כל השמש, כל הים, כל הצומח,

כל האדם החי. בתוכֵך."

• "הכול נעשה לך עז ומוחשי

מתפקע משפע, ניגר אל תוכך כמו תאנים בשלות

בגיגית של ערק.

הנשימה מרגישה שמותר לה להינשם

ואת מרגישה שמותר לך לחיות."

• "היא רוצה להיות איתי,

אבל היא לא יכולה.

אמא שלי גרה

במקום שיש בו רק שערי כניסה

אין סולמות חירום, אין דלתות יציאה."

• "אני חוזרת לקפל את לב־אוריגמי שלי

קיפולים על גבי קיפולים עד שייעשה

זערורי

שלא תרגיש בו,

שלא ארגיש בו."

• "אבל אתה אף פעם לא בא.

ומכל האיברים שפעם היו לי, נשאר רק הדגדגן.

והדגדגן שלי בוכֶה געגועים."

• "אשְׁמה אני מרגישה כשאני לא ישנה באלכסון

ובמקום לנצל את השטחים הריקים ולסמן טריטוריה

אני נרדמת בתנוחה עוברית צמודה לקיר

בפינה, בוהה

בים המיטה

הריקה."

נאמר עליה

• "מה שמדהים בשירים הוא ההשתוקקות של האישה העולה מהם אל הגבר, והצורות השונות שבהן המשוררת מבטאת את ההשתוקקות הזאת, שהן סופֶּר־מקוריות ורבות. זה פשוט לא נגמר לה ונובע ממנה באופן אותנטי כאלתור של נגן מיומן." ~ רן יגיל
• "כל שיר שלה הוא אגרוף בבטן. השירים רוויי מיניות, תשוקות, אגרסיות, פנטזיות, חלומות. היא כותבת בתעוזה, מתפשטת מול קוראיה, חושפת את עצמה, פוצעת ומרפאת. יש לה קול משלה. מפתה לומר שהיא הבת הספרותית של יונה וולך, אבל היא גם שונה ממנה – נגישה יותר, מודעת יותר, מוארת יותר." ~ שירי לב ארי

קישורים חיצוניים

• שיחה ברדיו כאן עם אודיה רוזנק