אווה טיקה

אווה טיקה (בפינית: Eeva Tikka) (נולדה ב־1939) היא סופרת ומשוררת פינית.

"כל הזמן אני זוכרת ומאזינה."
"הוא שיבחין בי, בבדידותי ובמשאלות לבי."
"בוודאי לא הייתי היחידה שגילתה את המקום, אבל דמיינתי שאני בעליו."
"קיוויתי ככל הנראה שאפגוש איזה אדם, גבר. דמיינתי שפגישות כאלה אפשריות גם במשעול המטיילים."
"זה היה מקום של רוגע, יפה ורחב ידיים, ואז הייתי מאושרת, לא ייחלתי לפגוש אף אחד."
"חוויתי את המקום בשלמותו, בדרכי שלי. יכולתי להתמהמה, להתעכב ולהתיישב."
"משמעותם של עניינים ומקומות חשובים עלולה להשתנות."
"ערגתי לשוב לרגע שבו לא נכספתי לאיש, הרגע שהחיים צמחו בו לכדי שלמות בבדידות – חיי שלי, עד כדי כך שלי שאפילו הצורך הבוער ביותר בחיי הזולת לא יוכל עוד לשנותם."
"אני מצליחה לצוף רק כאשר שום חלק ממנו אינו נאחז בי. עכשיו אשתחרר מאחיזת אצבעותיו. הן כבר אינן אצבעות של ילד. הוא גוף מגופי, אך לא נשמה מנשמתי."

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: אווה טיקה