איך פגשתי את אמא

איך פגשתי את אמא (באנגלית: How I Met Your Mother) היא קומדיית מצבים אמריקאית שנוצרה על ידי קרייג תומאס וקרטר בייס. הסדרה משודרת ברשת CBS וזכתה בפרס אמי.

בארני סטינסון

"טד, אני הולך ללמד אותך איך לחיות" - בפעם הראשונה שהם נפגשים
"זה הולך להיות אג – חכו לזה – די!" ~ משפט חוזר
"זה הולך להיות נה – חכו לזה – דר." ~ בדייט עם רובין
"פגשת את טד?" ~ משפט חוזר
"תלבש חליפה!" ~ משפט חוזר
"טד מוסבי, ארכיטקט." ~ כשבארני התחזה לטד
"האתגר התקבל!" ~ משפט חוזר
" סיפור אמיתי" ~ משפט חוזר, בדרך כלל כשממציא סיפור...
" בבקשה" ~ משפט חוזר כשנשאל לגבי עבודתו (או לגבי דבר שאינו מעוניין לספר). עבודתו היא "בבקשה" (באנגלית: P.L.E.A.S.E.— Provide Legal Exculpation And Sign Everything)
"וואו, טד, אני כל כך שמח בשבילך! סליחה, לא בשבילך, אני שמח שאני לא אתה..."
"שקר הוא סיפור נפלא שמישהו הרס עם האמת"
"אני אוהב את חיי, אבל... אני לא בטוח שאני נהנה לאהוב אותם" ~ ברני נפתח בפני אביו לגבי חייו
"אחידות. מי ששונה הוא שננטש לבד בקור" ~ כרזת מוטיבציה מלווה בתמונת פינגווינים שבארני תלה במשרדו
"זה לא אגדי אם החברים שלך לא שם כדי לצפות בזה."
"חדש תמיד יותר טוב."

טד מוסבי

"היא האחת." ~ משפט חוזר
"אני חסר הקאות משנת 1993." ~ כאשר טד כמעט הקיא
"אני אוהב אותך." ~ בדייט הראשון עם רובין.
״שום דבר טוב לא קורה אחרי 2 בלילה״
"אני לא מאמין. סיפרתי את הסיפור הזה בקצרה ובאופן ממוקד, ואתם עדיין פיספסתם אותו" ~ מיתיחס לסיפור שלו שהתפרס על 8 עונות.

לילי אולדרין

מנסה לפתות את מארשל אחרי האירוסין שלהם: "היי, אני סתם יושבת פה. עונדת את הטבעת שלי. הטבעת היפה שלי. זה קצת גורם לדברים אחרים שאני לובשת להראות מיותרים. כמו... החולצה שלי. אני קצת לא רוצה ללבוש יותר את החולצה שלי. או את התחתונים שלי. אהה נכון, אני לא לובשת תחתונים..."

המצלמה מסתובבת ומראה את טד מאחורי לילי: "גבולות!!!"

אחרים

"מרווין חכו לזה אריקסון!" ~ שמו של בנם של מרשל ולילי
"שום דבר טוב לא קורה אחרי שתיים בבוקר." ~ משפט של אמא של טד

שיחות

טד העתידי: "ילדים, אני הולך לספר לכם סיפור מדהים, הסיפור על איך פגשתי את אמא שלכם."

בנו של טד: "אנחנו נענשים על משהו?"

טד העתידי: "לא."

בתו של טד: "אבא, זה הולך לקחת זמן?"

טד העתידי: "כן. לפני עשרים וחמש שנים, לפני שהייתי אבא, היו לי חיים אחרים לגמרי..."

טד העתידי: "זה היה כמו משהו מסרט ישן, כשהמלח רואה את הבחורה ברחבת הריקודים, מסתובב אל חבר שלו ואומר: 'רואה את הבחורה הזו? אני הולך להתחתן איתה יום אחד'."

טד: "היי בארני, רואה את הבחורה הזו?"

בארני: "או, כן. אתה ישר יודע שהיא אוהבת את זה מלוכלך. לך תגיד היי."

מרשל בעבר: "אז כשלילי ואני נתחתן, מי יקבל את הדירה?"

טד בעבר: "וואו... זה קשה. אתה יודע מי יוכל להתמודד עם בעיה כזו?"

מרשל בעבר: "מי?"

טד בעבר: "טד ומרשל העתידיים!"

מרשל בעבר: "לגמרי. בוא ניתן לחבר'ה האלה להתמודד עם זה."

טד בהווה: "לעזאזל, טד בעבר!"

מרשל: "אוקיי, אני רק אומר שזו גם החתונה שלי וצריכה להיות לי אמירה בזה."

לילי: "אבל אני הכלה. אז אני ניצחתי."

מרשל: "אבל אני חשבתי שנישואים זה על שני שותפים שווים, שחולקים את חייהם יחד."

לילי: "נכון, אבל אני הכלה. אז, אני ניצחתי."

ויקטוריה: "היו לי רק שני חברים לפני טד."

רובין: "מתחסדת!"

ויקטוריה: "טוב, שניים רציניים. יצאתי עם אחרים בין לבין."

רובין: "זונה!"

מרשל: "כשבארני הביא אותי לכאן, הבטחתי לו שהשם האמצעי של הבן שלנו יהיה: חכו לזה."

לילי: "אני לא יכולה לחכות. מה השם?"

מרשל: "השם הוא 'חכו לזה'."

לילי: [צורחת בלידה] "זה השם האמצעי הכי מגניב בכל הזמנים!"

בארני: "פעם עברת מתחת לחבל ונגעת בפעמון החירות?"

עובד באתר פעמון החירות: "רק כל הזמן."

בארני: "האם פעם שמת את הראש בתוכו?"

עובד באתר פעמון החירות: "כן."

בארני: "פעם ליקקת אותו?"

עובד באתר פעמון החירות: "לא... אף פעם לא ליקקתי אותו."

בארני: "אני מתערב שאף אחד בהיסטוריה לא ליקק את פעמון החירות. אם מישהו פעם יעשה את זה, אני מניח שזה יהיה – מה המילה? אג – חכו לזה – די!"

לילי: "תהיה רגוע, אל תטטד."

טד: "השתמשת בשם שלי כפועל עכשיו?"

בארני: "או, כן, אנחנו עושים את זה מאחורי הגב שלך. לטטד – לחשוב יותר מדי. לטטטד – לחשוב יותר מדי עם תוצאות הרסניות. משפט פשוט – בילי טיטד כשהוא ניסה..."

טד: "אוקיי... הבנתי!"

טד: "אתה לא מובי, נכון?"

איש: "מי?"

רובין: "מובי – האמן המפורסם, מובי."

איש: "לא."

בארני: "אבל כשאמרנו 'היי, מובי' אתה אמרת 'כן'."

איש: "חשבתי שאמרתם 'טוני'."

טד: "אז קוראים לך טוני?"

איש: "לא."

ויקטוריה: "אני אספר לכם את הסיפור הכי משפיל שלי."

מרשל: "כן, ויקטוריה!"

ויקטוריה: "אוקיי, זה כולל משחק אמת או חובה, בקבוק מצופה בציפוי גלידת מרשמלו, ואת הג'קוזי בקהילת הגמלאים של סבתא וסבא שלי."

טד העתידי: "ילדים, אני מספר לכם הרבה סיפורים לא הולמים, אבל אין סיכוי שאני מספר לכם את הסיפור הזה. אל תדאגו, הוא לא היה כזה נהדר."

מרשל: [נועץ עיניים בוויקטוריה] "זה היה הסיפור הכי נהדר אי פעם!"

טד: "חמישה דולרים על זה שהיא עדיין רוצה את מרשל."

רובין: "אוקיי."

טד: "חמישה דולרים אמריקנים."

רובין: "לעזאזל איתך!"

סנדי: "גברים תמיד מתאהבים בשותפה שלי."

טד: "תסתכלי עליי. אני מבטיח לך שלא אתאהב בשותפה שלך."

טד העתידי: "אופס."

סנדי: "ועוד קטע מוזר אצל השותפה שלי: היא מציירת ציורים מוזרים של רובוטים משחקים בכדור."

טד: "כן, באמת מוזר."

טד העתידי: "שיקרתי, זה היה נשמע אדיר."

סנדי: "כן, ויש לה שריטה לגרום לארוחת הבוקר לשיר שירים ממחזות זמר."

טד: "ממש מוזר."

טד העתידי: "החידוש של אמכם ל'זכרונות' של מאפין, נחשב עד היום, לדבר הכי יפה שאי פעם שמעתי."

קווין: "אני צריכה לשלם 2,000 דולר על כל פעם שאני מעלה במשקל 400 גרם?!"

בארני: "לא כל פעם. רק אם זה מופיע בשקילה השבועית."

אשתו של טד, בפעם הראשונה שרואים אותה: "כרטיס אחד לפרמהמפטון, בבקשה."

בארני: "אומרים גייל?"

גאאל: "לא, זה גאאל!"

טד: "אומרים קייל?"

גאאל: "לא, זה גאאל!"

מרשל: "אומרים גירל?" (נשמע כמו בת)

רובין: "לא, זה גאאל!!!"