איתי החיים משחק הרבה

אִתִּי החיים מְשַֹחֵק הרבה הוא רומן מאת דויד גרוסמן על סיפור חייה של ורה, אישה מבוגרת. הספר יצא לאור ב־2019.

עטיפת הספר

---

• "יש זרעים שדי להם בגרגיר אדמה אחד כדי לנבוט."
• "פתאום לנינה היו הבעות, פתאום היא הייתה."
• "ואני יודעת, גילי, שאת אף פעם לא תתני לאף אחד פֹּה לעקם סיפור שלי נגדי."
• "מי אני בכלל בלי לשנוא את נינה?"
• "מה שווים כל האידאלים היפים שלך... הקומוניזם ואחוות עמים... אם עכשיו את תפקירי את הילד הזה."
• "היא הלכה בראש מורכן וחיבקה את עצמה כאילו הכול סביבה קר. רפאל עצר, נדרך פתאום ולא הבין בגלל מה. נינה הייתה מכונסת בתוכה ולא הבחינה בו."
• "משהו גאה בו אליה. הוא הושיט יד אחריה – אני יכולה ממש לראות אותו עומד שם עם היד. וככה הוא גם נשאר, עם היד השלוחה, ארבעים־וחמש שנה."
• "פה בְּחדר יש שתי דלתות. אחת מצד שמאל לְחופש וללכת הביתה לְילדה שלך, ואחת מצד ימין לבית סוהר גוֹלִי אוֹטוֹק להרבה שנים עם עבודת פרך. יש לך עכשיו שלוש דקות להחליט."

אודות הספר

• "חום אנושי אמיתי עולה מהרומן הזה. גרוסמן כסופר אוהב בני אדם ואוהב את דמויותיו. זו תכונה מוסרית אבל, במובן מצומצם יותר, היא גם מעלה ספרותית. הוא סקרן לגבי גיבוריו, לא מתעלם מחולשותיהם אבל רגיש ואכפתי כלפיהם." ~ אריק גלסנר
• "אפשר לחזור אחורה בזמן ולהעביר על הפצעים מטלית קסם. הם לא נעלמים. אבל אם רוצים להעביר אותם הלאה בצורת סימן היכר, כתם לידה ולא פצע פעור, להישיר אליהם מבט זו הדרך היחידה... האהבה בסיפור שלו שורדת גם אחרי המוות, כי החלקים הרוחניים והנפשיים בה אינם זקוקים לגוף." ~ גילית חומסקי