אלישבע גרינבאום

משוררת ישראלית
"רַק כְּשֶׁתִּלְחַשׁ אֶת שְׁמִי אֵדַע, בְּכָל שָׁעָה, שֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר."

אלישבע גרינבאום (1965 - 2004) הייתה משוררת ומחזאית ישראלית.

מתוך שיריהעריכה

  • "בְּפַטִּישׁ חָמֵשׁ קִילוֹ אַתָּה מַכֶּה בְּזַעַם בַּקִּירוֹת."
  • "מִלֵּאנוּ מֵימִיָּה בַּחֲלוֹמוֹת פֶּטֶל, מְנַסִּים לָתוּר אֶת כָּל שְׁבִילֵי הֶעָפָר בְּבַת אַחַת."
  • "מֵאָז שֶׁלָּמַדְתִּי לַשְּׂרוֹךְ אֶת נַעֲלַי אֲנִי עוֹקֶבֶת אַחֲרֵי הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי. פַּעַם אֲפִלּוּ הִגַּעְתִּי מְאֹד קָרוֹב אֵלָיו."
  • "הָיְתָה תְּקוּפָה. מְקָרֵר הָיָה מָקוֹם מָלֵא אֶפְשָׁרֻיּוֹת. יֶלֶד הָיָה דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לְהוֹלִיד."
  • "פַּעַם הָיְתָה יוֹצֵאת בַּבֹּקֶר עִם מְעִיל וּמִטְרִיָּה. הָיָה לָהּ שֵׁם, שֶׁהָיָה רָשׁוּם עַל מַעֲטָפוֹת."
  • "כָּל חֹדֶשׁ הָיְתָה מַפְקִידָה מַשֶּׁהוּ בַּבַּנְק, וּמְשַׁחְרֶרֶת בֵּיצִית לַחֲלַל הָרֶחֶם."
  • "רַק הָעַיִן, הַמִּשְׁתַּקֶּפֶת בְּעֵינֵי אַחֲיוֹתַי, הָעַיִן, שֶׁתּוֹךְ כְּדֵי רִקּוּד לֹא מַפְסִיקָה לִרְשֹׁם, הִיא הָאֵיבָר שֶׁכִּמְעַט מַסְגִּיר אוֹתִי."
  • "נִפְרָדִים לְתוֹךְ שְׁנָתֵנוּ אַט, אַט; אֲנַחְנוּ מַחֲזִיקִים יָדַיִם, נוֹשְׁרִים אִישׁ לְתוֹךְ חֲלוֹמוֹ."
  • "רַק כְּשֶׁתִּלְחַשׁ אֶת שְׁמִי אֵדַע, בְּכָל שָׁעָה, שֶׁהִגִּיעַ הַבֹּקֶר. אֶפְקַח עֵינַי לְתוֹךְ קוֹלְךָ."
  • "מִתַּחַת הַיְּשִׁיבָה לְרֶגַע עַל סַפְסָל בַּסָּלוֹן, מֻנַּחַת הַקִּימָה לְאַלְתָּר."
  • "הַטֶּלֶפוֹן שָׁתַק כָּל הָעֶרֶב וְרַק הַפַּחַד צִלְצֵל וְצִלְצֵל."
  • "בַּבֹּקֶר שׁוּב לִנְסֹעַ מִכָּאן, אוּלַי אֲפִלּוּ הַלַּיְלָה, כֵּן, עַכְשָׁו, לַחֲצוֹת אֶת הַחֹשֶׁךְ בְּרַכֶּבֶת פְּרוּעַת מַחְשָׁבוֹת."
  • "כֵּיצַד אֶפָּרֵד מִמְּךָ? בִּשְׂעָרְךָ אֶטְמֹן נוֹצָה מִצִּפּוֹר שֶׁחָלְפָה בֵּין עֵינַי עֵת רְאִיתִיךָ לָרִאשׁוֹנָה."
  • "אֲנִי אָסֵב מַבָּטִי, אִשָּׁה שֶׁרַבִּים נִכְנְסוּ לְתוֹכָהּ, אֲבָל אִישׁ לֹא יָצָא מִתּוֹכָהּ מֵעוֹלָם."
  • "עָרְפִּית לְיַד הַעִירִיָּה, מַצָּב מְצֻיָּן, אֵי שָׁם, אֲנִי יוֹדַעַת, מִתַּחַת לְמִרְצֶפֶת שְׁבוּרָה, מְחַכּוֹת לִי גַּפְנִי וּתְאֵנָתִי."
  • "מושיטה לך יד רועדת, מפריחה מלים חיוורות כפני, משהו על הצורך להישאר אנושי דווקא כשהאנייה טובעת."
  • "שתבוא כבר רכבת, שתיגע ברציף השלום ותאסוף אותי לבדי אל תוכה, שתבוא, צפופים הממתינים באי נחת, מרפק נוגע בצלע, כתף בכתף זרה."

מתוך המחזה "התופרות"עריכה

  • "שאל אותי אם אנחנו מרגישות קורבנות של הגלובליזציה."
  • "זאת רוצה לצלם סרטים כל היום, זאת חולמת על מוזיקה, אבל לגמור משלוח בזמן, זה אי אפשר!"

נאמר עליהעריכה

  • "אלישבע ידעה לחוש אמפתיה. היא חשה בכאבו של הזולת. הכאב שבהשפלה, בחוסר האונים, בדיכוי, בקיפוח, ובניצול." ~ מוטי לרנר

קישורים חיצונייםעריכה