אלי אליהו

אלי אליהו (נולד ב־1969) הוא משורר ישראלי.

אלי אליהו, 2018

מתוך שיריו

• "הָיוֹפִי נִדְמֶה אָז חָשׁוּב מִן הַתּוֹעֶלֶת."
• "אֵין מִלִּים מוּל הַמִּטָּה הַמִּתְרוֹקֶנֶת לְאִטָּהּ."
• "רִגְעֵי הַוָדָאוּת שֶׁלִי קְצָרִים כְּמוֹ אוֹר בְּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת."
• "אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם אֲנִי הוּא שֶׁנָּע בַּזְּמַן אוֹ שֶׁהַזְּמַן נָע בִּי."
• "אֵינֶנִּי יָכוֹל לָדַעַת אִם הַזּוּלַת אֵינוֹ אֶלָּא מַבָּט שני שֶׁל הָאֲנִי."
• "אֵינֶנִּי יָרֵא מִן הֶעָתִיד. מִי שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא בִּקֵּשׁ לְנַצֵּחַ, אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְהַפְסִיד."
• "מַה יָכֹל לָדַעַת עַל חַיָּיו מִי שֶׁחַי פַּעַם אַחַת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לָשׁוּב עַל עִקְּבוֹתָיו."
• "מוּנָע בְּדֶלֶק הָאַשְׁמָה שֶׁל הַיַּלְדוּת, חַס עַל הַחוֹלֵף, עַל הַנָּמוֹג, עַל הַנִּדְרָס בַּאֲלֻמַּת פָּנָס."
• "וַאֲנִי יוֹדֵעַ כִּי בִּדְמָמָה אֲנִי כּוֹתֵב וּבִדְמָמָה נִמְחָק. אֲבָל מֻכְרָח אָדָם לְהַשְׁאִיר אַחֲרָיו סִימָנֵי מַאֲבָק."
• "כִּבְכָל שַׁבָּת אֲנַחְנוּ מִתְקַבְּצִים. פַּעֲמוֹן הַדֶּלֶת מְבַשֵּׂר עַל הַבָּאִים. אֵין פֹּה יוֹתֵר אַהֲבָה מִמְּקוֹמוֹת אַחֵרִים."
• "איך נהייתי ככה יושב חדרים. אני שהייתי צריך לפלס ביערות, לטפס בהרים, לגמוע כמו ציפור את המרחק מאלוהים. במקום זה, מתמזג בחדר המאופק."

איגרת אל הילדים (2018)

דף ציטוטים מורחב – איגרת אל הילדים

• "קָרוֹב בְּאוֹתָהּ מִדָּה אֶל הַמָּוֶת וְאֶל הַלֵּדָה."
• "לֹא יָכוֹל הַגּוּף בְּלִי רוּחַ וְלֹא יְכוֹלָה הָרוּחַ לְבַדָּהּ."
• "עוד מעט גם על גבךְ יוטל ילקוט."
• "המסדרונות יהיו ארוכים וסבוכים ודלתות הנפש ייפתחו וייסגרו בלי הרף."
• "בהפסקות תגלי שהחיים הם נוסחה עם הרבה נעלמים."

אמרותיו

• "דרך השירה אני למעשה משוחח עם כל משורר שאני קורא."
• "השירה גם יכולה לנסח רגשות מורכבים ולפעמים סותרים. בכך היא מעניקה להם לגיטימציה וזכות קיום."
• "אני חושב שהשירה מצליחה, במיטבה, ליצור יופי גם כשהיא נוגעת בצדדים האכזריים והכואבים ביותר של המציאות."
• "כל הדברים קשורים זה בזה, ולאו דווקא בקשרים הלוגיים שאנחנו מורגלים לחשוב בהם, אלא בקשרים הכמוסים על פי רוב מן העין והמחשבה, קשרים שעוקפים מחסומים של זמן ומרחק."
• "אדם שכותב שיר נמצא במצב של בין שליטה לחוסר שליטה; חצי מהזמן הוא בשליטה, וחצי מהזמן השפה. שניים אוחזים בהגה. ולפעמים אני רוצה לתת את כל ההגה לשפה, אבל אני לא מצליח."

על עצמו

• "הרגש אצלי בתור אדם הוא מאוד מאופק, צריך לחשוף אותו. והכתיבה היא אמצעי לחשוף אותו."
• "מופנמות, ואולי רגישות יתר ואמפתיות יתר שמקשות על מגע ישיר עם הזולת."
• "אני לא רוצה להיות נורמטיבי וגם אין לי מטרה להשתחרר מכל עול, אבל אני מעדיף לבחון דברים בעצמי ולא לקבל אותם רק משום שהם מוסכמה חברתית."
• "התחושה שלי בחוויה הזוגית היא שלא הייתי אדון לזמני. לא היתה לי תחושת החירות המוחלטת שאליה אני שואף. כמובן שאני אף פעם לא יכול להתקרב אליה עד הסוף."

נאמר עליו

• "מצליח לנגוע בתת קרקעי האוניברסלי המשותף לבני האדם. הוא כותב את עצמו מהקומה הגבוהה והמכילה, המקום הנעלה ביותר שאפשר לכתוב ממנו, המקום שממנו נכתבות גם כל האלגיות, וזהו המקום של החמלה." ~ אגי משעול

קישורים חיצוניים

• פרק בסדרה 'חמישה משוררים' על אלי אליהו