אלפונס דה למרטין
(הופנה מהדף אלפונס דה-למרטין)
אלפונס דה למרטין (בצרפתית: Alphonse de Lamartine) (21 באוקטובר 1790 - 28 בפברואר 1869), משורר ומדינאי צרפתי.
אמרותיו
עריכה- "העולם הוא ספר שבו בכל צעד אנו פותחים דף."
- "אנו מעריצים את העולם בחברתם של אלה שאנו אוהבים."
- "יחסי האהבה הם נדרים שבשתיקה שהמוסר מגנה והנאמנות מצדיקה."
- "אני נלאה מן המוזיאונים - בתי העלמין של האמנות."
- "עם גדול חסר נשמה הוא המון עצום ורב."
- "אלוהים אינה אלא מילת חלום כדי להסביר את קיומו של העולם."
- "כאן למטה, יגון ביגון משתלב, יום רודף יום וכאב רודף כאב."
- "שיכחה מהירה, תכריך שני של מתים, כיסתה את השביל המוביל אל החופים."
- "ביסודם של כל הדברים הגדולים נמצאת אישה."
- "מאז ומתמיד המוות היה מקלטה של התהילה."
- "במקום שאין בו טוהר מידות אין תהילה."
- "ככל שאנו פוקחים יותר את העיניים, הלילה אפל יותר."
- "אני בן ארצה של כל נפש חושבת, והאמת היא ארצי."
- "איזה פשע עשינו כדי לזכות להיוולד?"
- "האדם הוא אלוהים באמצעותה של המחשבה."
- "אינני יודע מהיכן אני בא, ואינני בטוח לאן אני הולך."
- "האמת היחידה שלנו הוא יגוננו."
- "שמש החיים לא עוד תחמם את המתים."
- "מוגבל מטבעו, אינסופי במשאלותיו, האדם הוא אל שנפל הנזכר בשמים."
מתוך שיריו
עריכההבדידות
עריכה- "לעתים על ההר לצל אלון יָשָן, עם שקיעת החמה יושב אני בעצב רב; מטייל לי באקראי ומכוון את מבטיי אל המישור המשתרע לרגליי."
- "כאן גועש הנחל עם קצף ערפילים, מתפתל ושוקע במרחבים האפלים; שם אגם ללא ניע פורש מימיו הרדומים, וכוכב הערב מתרומם אל השחקים."
- "על פסגות הרים ככתר עטורים יערות שחורים, קרן אור נזרקת עם הדמדומים, ומרכבת האדים של מלכת הצללים עולה ומלבינה את שולי האופקים."
- "מה לי עמקים, ארמונות וסוככים, הבלים שעבורי מהם התעופפו קסמים? יער, נחל, סלעים, מקומות מפלט יקרים: לכם תחסר אישה אחת, כולכם ריקים מאנשים."
- "כאשר עלה מיער נופל על כר דשא, רוח ערב מתרוממת ואותו מעופפת אל העמק; ואני, אני דומה לעלה כמש. כמוהו חיטפיני רוח צפונית זועפת."
העמק
עריכה- "נשארה האהבה בלבד כדמות גדולה אשר שרדה מחלום שנמחק."
- "ימיך אפלים, קצרים כמו ימי הסתיו. שוקעים הם כצללים לצידם של התלים; בגדו בך החסדים, נטשו אותך הרחמים, ובודד אתה יורד בשביל המוביל אל הקברים."
האגם
עריכה- "תמיד נסחפים אל חופים חדשים, בלילה הנצחי ללא שוב נחטפים. האם לעולם לא נוכל לזרוק עוגן יום אחד על האוקיאנוס העצום של הזמן?"
- "הבה נאהב שעה חולפת, הבה נמהר, הבה נשמח; אין כל נמל לאדם, אין כל חוף לזמן; הוא חולף ואנו עוברים מן העולם."
כללי
עריכה- "דברים דוממים, האם יש לכם נפש הנצמדת לנפשנו ומאלצת אותה לאהוב?" ~ מולדתי
- "כשהייתי גאה וצעיר, כאשר פרשתי כנפיי, כנפי נשמתי לרוחות הים כולן, חטפו המפרשים את הרהוריי וצף חלומי על כל הגלים המרים." ~ המפרשים
- "הו עבודה, חוק עולם קדוש, פלאך הנה קום יקום, רגבי עפר יצמיחו ברוש, אם אגלי זיעה ישקום." ~ עבודה