אשכבה (מחזה)

אשכבה הוא מחזה מאת חנוך לוין שהועלה על הבמה ב־1999.

"במשך כל חיינו יחד לא ליטפתי אותך. לא ריחמתי עלייך אפילו פעם אחת. חמישים ושתיים שנה היינו יחד, שנים ארוכות־ארוכות, והנה, איך זה קורה שבכל הזמן הזה לא חשבתי עלייך אפילו פעם אחת, לא שמתי לב אלייך."
"עם שחר עמדנו על אם הדרך בשולי חלופקה וחיכינו לעגלת המסע כדי לחזור. היה שחר אביב נפלא, משכר. הציפורים צייצו בפראות, בכוח. כל הטבע כאילו זינק לקראת יום חדש, והייתה תחושה שיש טעם לכול, אפילו אם לא יודעים מהו."
"לילה אחד, ליל ירח מזהיר, עברה סוף־סוף נסיכה יפהפייה, עצרה מול חלונו והביטה פנימה. מבעד לאדי הכפור, האבק, הלכלוך, מבעד להשתקפותה שלה, ראתה אותו. לא היה לו כוח לדבר. דמעות זלגו מעיניו."
"כמה רבה הבדידות בשדה בלילה, בתוך כל שירת הטבע הזאת, בין צעקות שמחה שאינן פוסקות, כשאני עצמי לא יכולה לשיר ולשמוח, כאשר מלמעלה ניבט ירח, בודד גם הוא, והיינו-הך לו אם אביב עכשיו או חורף, אם חיים בני האדם או מתים."
"הוי, פשפוש'קלה, לא לנצח תשחק בפוש'קלה. יום אחד תרגיש חלוש'קלה. יהיה מיחוש'קלה. רופא ירביץ מישמוש'קלה. ימצא שם איזה גוש'קלה והמצב אנוש'קלה. ולאחר ייאוש'קלה ונשיקה למוש'קלה. חיבוק לזוש'קלה. והופ סוף לקישקוש'קלה."
"ובחייך – מה עשית ילדה...? ככה, כיבסתי, טיטאתי. אבל... מעשים יותר גדולים, עשית? לא עשיתי אדוני. היית אדם? יש לך מוח, רצון משלך? מה עשית איתם...? הייתי אדוני... ולא ניצבת אף פעם על איזו פרשת דרכים? לא אדוני... אף פעם לא אמרת הנה אלך לכאן ולכאן לא אלך?!? לא אדוני, החיים הוליכו אותי ואני הלכתי... איזה חיים ילדה?!? כפי שחיים כולם אדוני! עמדתי בתור הארוך לקבל את חופן הסוכר שלי, השורה הייתה ארוכה, ותורי – לא הגיע..."

נאמר עליו

"זו למעשה הייתה הפעם הראשונה שבה ראיתי תיאטרון, והתרגשתי כי היה שם משהו כל כך פיוטי, מעורר ומרגש. צפיתי בה שוב אחר כך ובכל פעם הרגשתי שהמחזה כתוב באופן שיורה לך חץ ישר ללב, בלי ללכת ימינה ושמאלה." ~ נעה וגנר