באדולינה
באדולינה הוא ספר פנטזיה מאת הסופר הישראלי גבי ניצן. הספר שיצא לאור ב-1999 מקדם רעיונות של אינדיבידואליזם, אהבת החיים, שחרור מכבלים וחתירה למימוש עצמי.
(הציטוטים בדף זה מובאים מתוך הספר בהוצאת "ידיעות אחרונות").
- "תוכנית היא קו ישר. רצון הוא גל."
- "לכולם יש שפע תירוצים לכעס ולאומללות, ומעט צידוקים לאושר."
- "החורף עוד כאן, אבל הלילה הכי ארוך כבר מאחורינו."
- "יש שתי שאלות שהפסקתי לשאול אנשים בהודו. שאלה מס' 1: מאיפה את/ה? שאלה מס' 2: מה את/ה עושה? הרבה אנשים באים לכאן כדי לעבור שינוי, לא כדי להנציח הגדרה עצמית משומשת."
- "מי זה אנחנו? אני לא מכיר את העולם שאתה מדבר עליו. שום ארץ לא שייכת לי, ובגלל זה אני יכול לאהוב את הודו ואת באדולינה ואת ישראל באותה מידה, תלוי איפה אני. אני לא צריך תעודת בעלות, אף אחד לא צריך. אנחנו באים לעולם הזה בלי כלום, בלי שערות ושיניים, וככה גם נצא מכאן, אנחנו זוכים לביקור בלונה-פארק, ואנחנו מוזמנים להנות מכל המתקנים, או להידבק רק למתקן אחד, אבל שום דבר כאן לא נועד להיות רכוש. רק הלוואה."
- "אני מצפה שהכל יקרה בדיוק לשביעות רצוני, אני עושה אך ורק מה שאני רוצה לעשות, אין לי שום פחד או חשש או חוסר־ביטחון, אפילו לשנייה, ומבחינתי כל העולם הוא מתנת יום הולדת שניתנה לי כדי להעשיר ולהשביח אותי עד יום מותי."
- "אנחנו רק צריכים לא לפחד, לדעת שתמיד יש לנו אופציה, שאנחנו לא חסרי אונים. דרקון הוא דרקון רק בגלל הפחד שלך ממנו. כשאתה לא פוחד, הוא הופך ללטאה."
- 'אתה חושב שאתה היית יכול להיות מלך?', 'מה- לאכול רק את הציפוי של העוגה, לעשות רק מה שבא לי, לחיות בארמון ולהיות מודל חיקוי?' שיחקתי עם הכפית, והיא נראתה כמו כפית. 'כן. אבל בלי רגע של היסוס, בלי להרגיש אשם, בלי לחשוב שזה לא מוסרי, בלי להתבייש. להאמין בכל הלב בזכות המלאה שלך לזכות בכל הסיפוקים והאוצרות שעולים על דעתך'."
- "חוקים הם עניין לא טבעי, והם מעוררים התנגדות טבעית." ~ עמוד 18
- "כל אחד יכול להיות מלך, כל אחד יכול להיות קורבן. הבחירה הקלה היא להיות קורבן." ~ עמוד 21
- " 'אם אתה מחייך אל העולם, העולם מחייך אליך בחזרה.' ואני טענתי 'אם אתה מחייך אל זרים בישראל, הם יזמינו משטרה.' אבל בינתיים, הם רק חייכו אליו בחזרה, כמו ילדים." ~ עמוד 31
- "לאהוב משהו כי הוא כביכול שלך. זאת לא אהבה. זה אטצ'מנט[1]." ~ עמוד 32
- "מי שלא מאמין בצרות – הצרות מאבדות בו עניין." ~ עמוד 35
- "כל פעם שאני מבקר בבית של ישראלים, הם מראים לי בגאווה את הממ"ד[2] שלהם, כאילו זה נורמלי לגמרי שלכל בנאדם יהיה בבית מקלט נגד נשק כימי־ביולוגי." ~ עמוד 50
- "אם אתה ברווז, נגיד, ולא בא לך שיירו בך, אתה לא קופץ מול הצייד – שבכלל עסוק כרגע במשהו אחר – ומצייר לעצמך מטרה על התחת וצועק 'הצילו, הצילו, רוצים להרוג אותי'." ~ עמוד 52
- "מוטב להיות בריא ושמח על פני חולה ומסכן." ~ עמוד 55
- "לאכול בסכו"ם זה כמו לעשות אהבה דרך שמיכה." ~ עמוד 96
- "מילים הן חפצים, כמו כל דבר אחר שנבנה על־ידי בני אדם. הן כלים. כמו מספריים, כמו דבק, כמו נעליים. חפצים שימושיים, שנועדו להקל לנו את החיים." ~ עמוד 143
- "כל אחד חייב לבחור לעצמו באופן פעיל איזו מציאות הוא רוצה ליצור, איזה מינון. כדורגל? חדשות? MTV? תוכנית על לווייתנים? משהו מצחיק, משהו מפחיד? אין יותר תרבות מרכזית כמו של אמא-סימה. פעם היתה יד מכוונת אחת, אחר כך שתיים, ועכשיו כל כך הרבה, שהשליטה חזרה ליד של היחיד. אני יושב עם השלט־רחוק ביד, עם העכבר באינטרנט. כל יחיד הוא מלך, אין יותר צריכה פאסיווית קולקטיווית."