במקום ייאוש

במקום ייאוש הוא ספר מאת יאיר אסולין המציג תמונת מצב עכשווית של החברה בישראל. הספר יצא לאור ב־2020.

עטיפת הספר

---

• "תהליכים גדולים נבנים קודם כול מתוך הפרטים הקטנים."
• "המציאות מתהווה בשולי הדרכים, בפינות, איפה שלא רואים, על מה שלא מדברים."
• "תהליכים של חברה הם תהליכים ארוכים ומורכבים מכמות אדירה של זיכרונות ומחשבות ושאיפות ואכזבות."
• "הטקסט הזה מבקש לצאת לשיטוט אישי, חצי פנומנולוגי, בעקבות שברי זיכרונות, מחשבות, אירועים, רגשות, דימויים, כפי שהם מהדהדים במי שגדל בחברה הזו, כמי שעד היום בא והולך ממנה, מתבונן, מנסה להקשיב, למצוא, להיזכר."
• "אם רוצים להבין משהו על מישהו, צריך להסתכל על הפעולות שלו, על איך הוא מתנהל, על מה הוא עושה, שרק אחר כך אפשר, אולי, אם יש זמן וכוח, להקשיב גם למילים, שרק אחר כך אפשר, אם יש זמן או סבלנות או כוח, לשמוע הסברים."
• "הרוב כבר מזמן לא מתעניינים במה שלא נוגע להם אישית. יותר מזה: הרוב כבר כמעט ולא מתעניינים במה שהיה ... במידה רבה אין היום איזה סיפור אחד גדול שיפעיל את כולם, אולי החברה הישראלית כבר הפכה להיות מופרדת כל כך, מפוררת כל כך, שכבר אין באמת תודעה של סיפור אחד, כלומר, במידה רבה, כבר אין תודעה של סולידריות."
• "יש הרבה חירות בקיום מתוך האדמה, מתוך המציאות, מתוך ההתרחשויות. שזה קיום של בן המקום במובן העמוק ביותר שלו. שרק קיום כזה, מתוך תודעה כזו, יכול לאפשר אוטונומיה, עמידה יציבה."
• "בני אדם פשוט מרגישים לבד, שאין להם שום תחושת יציבות, שהכול שברירי, שהיום אתה פה ולךְ תדע איפה תהיה מחר. אנשים יושבים בדירות שלהם ופשוט מרגישים לבד. גם כשהם יוצאים החוצה הם לבד. גם כשהם עם אנשים הם לבד."
• "הגאולה של האנשים האלה היא הטלוויזיה או האינטרנט, שם הם מרגישים חיים, שם יש כאילו יציבות, שם יש שִגרה מסוימת, חוקיות, שליטה."
• "הרעיון הזה של 'חֲיֵה ותן לחיות', של האפשרות להיות מי שאתה, ואת האפשרות להכיל מורכבויות או סתירות, לעומת השטחיוּת המובנית הזו שיש בשיפוט האוטומטי, בחלוקה הזו האחת, אִתנו או נגדנו."
• "רק כדי שמישהו ייתן להן קצת חום, הקשבה, תשומת לב, רק כדי שמישהו יסתכל עליהן באמת, לא דרך המסך, אלא באמת יקשיב למילים שהן אומרות, יחשוב עליהן."
• "אמרתי לו שישראלים כבר לא מרגישים בבית יותר, שהעולם המערבי חותר באופן עקבי תחת הרעיון הזה של בית, של מקום להוריד בו את הנעליים, של מקום שאפשר להתנהל בו באמת בחופשיות, מקום שבו אפשר להגיד כמעט הכול, מקום שבו אפשר לפגוש את האנושי כמעט כפי שהוא. שהיום כבר כמעט אי אפשר להתהלך באמת יחף, בלי לחשוש, בלי לבחון."
• "היכולת לדבר על דבר באמת, או לכל הפחות באסתטיקה של אמת, בלי מריחות, בלי טשטושים. לפרק תופעה אמיתית, מתרחשת, מטרידה, של שפה שהולכת והופכת שטוחה יותר, של פוליטיקלי קורקט שמשתלט על השיח."
• "העניין הוא להתפתח, שזו המטרה, שכל המשאבים צריכים להיות מופנים לשם. לא באכזריות, לא בעצימת עיניים כלפי האחר, ממש לא, אבל מתוך זכירה מתמדת שרק ככה באמת שורדים. במובן העמוק."