פתיחת התפריט הראשי
עטיפת הספר

ברקיע החמישי הוא רומן מאת רחל איתן על החיים במוסד לילדים יתומים ולילדים שנעזבו בידי הוריהם בתקופת היישוב. הספר יצא לאור ב־1962 ועובד לסרט קולנוע ב־2012.


  • “למדה, במעומעם, כי הזולת הריהו פיתוי של אשליה.”.
  • "הסיסמוגרף שלך כותב ללא הרף את ההיסטוריה האמיתית שלנו."
  • "אותן מילים טיפשיות, אכזריות שהוטחו בפניו בעצם הבוקר הזה, צורך יש לו להדיחן בשטפן של מילים אחרות."
  • "נתקף סלידה קלה שנתחדרה מיד זרם דק של התקנאוּת: מַשב דרור הפרחחים, הוויה מאושרת של חוסר־הכרה."
  • "מצא עצמו בתוכם, והם מתגודדים סביבו, נוגעים קלות בגופו ומתקלסים בו בידידות."
  • "על השולחן חוצצים ביניהם כליו של הבעל, אשר בלע בחפזה את המאכלים, בטרם נמלט לעבודתו. כטיפש ישב מולה ומול החביתה שטיגנה לו והתבונן בלסתותיה."
  • "זגוגית חלון־הראווה בינוֹת לפסי נייר־הבטחון נודפת קרירות. בתוך החלון משתקפות דמוּיות נעות של נערות."
  • " 'עולם חדש נברא, הקשיבו!' כל זה! אבל לראותך בוקר אחר לילה ליד שולחננו, להניח לך לנשום את זוטות הווייתנו."
  • "אף לא התקין פיו לענות, אלא שמין חיוך כבשוֹ מבפנים, איזו ניחוּת־פורקן בלתי־צפוּיה רופפה את גבו אל המיסב הגדול, הרך."
  • "בנה של בת חורין לשעה, שאינה רוצה ליהפך לשפחת־עולם, ובנו של מי שעיסוקו בתיקון־תבל ואינו חפץ להתבלות בכלכול פרודתו הקטנה."
  • "את יודעת איך פותרים תשבצים. כבר פתרת אלף. את כולנו מגרה התשבץ הנקי, אבל רובנו קצרי־רוח, חסרי־דמיון. מאונך אחד, מאוזן אחד – וגמרנו! מחליטים שהתשבץ הזה כבר משעמם לאללה! ככה רצים מתשבץ לתשבץ."
  • "משום שאין טבען של נשים מניח להן להיות - ולו לרגע - בלא אהבה או בלא היפוכה, צמחה ושיגשגה פתאום בין שלוש נשי הפרסונל איזו התרועעות חדשה, מעין אחוות־חפירות."
  • "היא חשה בהם את העצב, הזעם, ההבלגה, הקנאה, הבדידות. כל אלה מן הקרביים – ונשימתה קפוצה תמיד."
  • "באה תחושת עונג של שייכות, של הזדהות, של אדנות! גברת המקום! ושכרון מוזר עׇרֵב הציפה, שכרון הברת הרגע - הרגע שהוא עתה, עתה, עתה, ולא ישוב."
  • "הוא התרפק עליה שוב וכרך רגליו הקרות ברגליה כדי לחממן והיא לא פחדה מפניו, אלא ידעה שבזמן מן הזמנים יהיה אולי משהו אחר."
  • "פתאום גמלה בו ההכרה שהוא בן־מוות. עד כה היה דב מרקובסקי אין־סוף שרוי בעלטה, והנה חייו צרור שיש לחסוך בו. פתאום נמצא באמצע המשוואה, בסימן השוויון. יש להתחיל לחלק את הזמן כדי שיגדל ערכו של הנעלם."
  • "עתידו של אדם צעיר בהשתקפות עברו, בישר או במהופך, אך טשטוש רואה טשטוש. רק ההסתכלות בעתידה שלה, של המלכה, מיקדה את מאוויהן ויצרה תמונה וסיפור."
  • "קולה גווע בחשכה המעובה, חשה בריסיה המפרפרים, עד שנצנף ראשה אל נשימותיו הקצובות של הנער ואל רשרוש כר הקש."

נאמר עליועריכה

  • "מן היפים בספרות העברית." ~ יהושע קנז
  • "סיפור התבגרותה של הגיבורה – השיעור המחוספס שהיא לומדת על החברה, גילוי הכתיבה הספרותית כמקור של כוח והצלה." ~ יוני ליבנה

קישורים חיצונייםעריכה