בשורות טובות

בשורות טובות הוא ספר פנטזיה הומוריסטי מאת הסופרים הבריטים ניל גיימן וטרי פראצ'ט. הספר יצא לאור בשנת 1990 ובמהדורה חדשה בעברית ב־2006. עלילת הספר מתייחסת ללידתו של בן השטן, ומכאן גם אחרית הימים המתקרבת, וניסיונותיהם של שד ומלאך במניעת האפוקליפסה. הספר מהווה במידה מסוימת פרודיה על הסרט "אות משמיים" משנת 1976.

הציטוטים המובאים בדף זה, הם לפי התרגום לעברית של בועז וייס משנת 2006.

אזהרה

"ילדים! הבאת יום הדין על ראשינו עלולה להיות מסוכנת. אל תנסו לעשות זאת בבית." ~ הדף עם פירוט זכויות היוצרים

בראשית

זה היה יום נאה.

כל הימים היו נאים. עד כה היו קצת יותר משבעה ימים, והגשם טרם הומצא. אך עננים שהתקבצו ממזרח לעדן רמזו שסופת הרעמים הראשונה נמצאת בדרכה, ושהיא עומדת להיות רצינית. ~ עמוד 5.

"הדבר המוזר הוא," אמר קראולי, "שאני כל הזמן חושב שאולי הסיפור עם התפוח היה הדבר הנכון. שד יכול להסתבך בצרות רציניות אם הוא עושה את הדבר הנכון." הוא דחף קלות את המלאך. "יהיה מצחיק אם שנינו טעינו, אה? אם אני עשיתי את הדבר הטוב ואתה את הרע, הא?"

"לא ממש," אמר אזירפאל.

קראולי הביט בגשם.

"לא," אמר, מתפכח, "אני מניח שלא." ~ עמוד 7.

בשורות טובות: סיפור מאורעות מסוימים המתרחשים באחת-עשרה השנים האחרונות של ההסטוריה האנושית, כפי שהופיעו בספר נבואותיה הנחמדות של אגנס נאטר שלוקטו ונערכו, בלוויית הערות וביאורים מאירי עיניים, ובתוספת הקדמה לבעלי הדעת, על-ידי ניל גיימן וטרי פראצ'ט ~ עמוד 9
קרולי (מלאך שלא בדיוק הודח, אלא שקע במעורפל כלפי מטה) ~ עמוד 9

לפני אחת-עשרה שנים

אלוהים אינו משחק בקוביה עם היקום; הוא משחק משחק בלתי ניתן להבנה שהמציא בעצמו, שאותו ניתן להשוות, מנקודת מבטם של השחקנים האחרים (כלומר, כולם) לגרסה מסתורית ולא מובנת של פוקר המשוחק בחדר חשוך לחלוטין, עם קלפים ריקים, ללא הגבלת סכום ההימור ועם מחלק שאינו מוכן לגלות את הכללים, ונוסף על כך מחייך כל הזמן. ~ עמודים 13-14
"לא היה זה לילה קודר וסוער.

הוא היה אמור להיות כזה, אבל לך סמוך על מזג האוויר. על כל מדען מטורף שזכה לסערת רעמים כאשר הושלמה עבודתו הגדולה, היו עשרות שישבו בחוסר מעש מתחת לכוכבי הלילה השלווים בזמן שאיגור קם לתחייה מאחורי גבם." ~ עמוד 14

"תופעות רבות – מלחמות, מגפות, אסונות פתאומיים – יוחסו לידו הנסתרת של השטן הבוחש בעסקיהם של בני האדם, אך בכל כינוס של סטודנטים לדמונולוגיה מסכימים כל הנוכחים שהכביש המהיר המקיף את לונדון – M25 – הוא אחד המוצגים העיקריים המוכיחים טענה זו." ~ עמוד 15
"היה זה אחד מהישיגיו המרשימים של קרולי. נדרשו שנים כדי להגיע לכך, והדבר הצריך שלוש פריצות למחשבים, שתי פריצות רגילות, שוחד קטן, וכאשר כל השאר נכשל - שעתיים של דישדוש בבוץ והזזת יתדות הסימון במטרים ספורים אך רבי-משמעות בלילה רטוב אחד. כשקרולי צפה בפעם הראשונה בפקק התנועה שנמשך לאורך ארבעים וחמישה קילומטרים, הוא חווה את הסיפוק החמים הנובע מעבודה רעה שבוצעה היטב" ~ עמוד 15
"כרגע נהג קרולי במהירות של 170 קמ"ש אי-שם ממזרח לסלו. הופעתו לא נראתה שטנית במיוחד, לפחות על-פי הסטנדרטים המקובלים. לא היו לא קרניים ולא כנפיים. יש להודות שהוא האזין לאוסף להיטי קווין, אבל אסור להסיק מכך מסקנות מרחיקות לכת, מכיוון שכל קלטת ששהתה במכוניתו יותר משבוע הפכה לאוסף להיטי קווין." ~ עמודים 15-16
"לקרולי היו שיער שחור ועצמות לחיים מרשימות, והוא נעל נעלי עור נחש, או לכל הפחות נראה כנועל נעליים. והוא היה מסוגל לעשות דברים מוזרים מאוד עם לשונו. ובכל פעם שהיה שוכח את עצמו, נהג קולו להפוך לשורקני" ~ עמוד 16
"האור הכחול נמוג במרחק כאשר ניידת המשטרה נעצרה בפתאומיות, למראה הפתעתם של יושביה. אבל הפתעה זו התגמדה לעומת ההפתעה שהמתינה להם כאשר פתחו את מכסה המנוע וגילו למה נהפך המנוע" ~ עמוד 17
מה הוא יכול לומר להם? שעשרים אלף איש רתחו מכעס? שיכולת לשמוע את קווי הטלפון נחסמים ברחבי העיר כולה? ושאז כל האנשים האלה הוציאו את זה על המזכירות שלהם או על פקחי תנועה, על מישהו, ושאלה בתורם הלכו והוציאו הכל על מישהו אחר, באופנים נקמניים שונים – וזה החלק הכי טוב – שעליהם חשבו בעצמם. האפקטים הנלווים לא ניתנו כלל לחישוב. אלפי נשמות זכו בציפוי עדין של זיהום, וכל זאת כמעט מבלי לנקוף אצבע. ~ עמוד 18
"בסדר," אמר ליגור. זה באמת יהיה עולם מוזר, חשב, אם שדים יתחילו פתאום לבטוח זה בזה. ~ עמוד 20
קרולי הכה בהגה. הכל הלך כל-כך טוב במאות האחרונות. ככה זה. אתה חושב שאתה בפסגת העולם, ופתאום הם מפילים עליך את גוג ומגוג, את יום הדין. המלחמה הגדולה. הקרב האחרון. שמים נגד הגהינום. שלושה סיבובים, נפילה אחת, בלי הארכה. וזהו זה. אין עוד עולם. זוהי המשמעות של סוף העולם. אין עוד עולם. רק שמין נצחיים, או, על-פי המנצח, גיהינום נצחי, אינסופי. קרולי לא ידע מה גרוע יותר.

ובכן, הגיהינום היה גרוע יותר, כמובן, לפי ההגדרה. אך קרולי זכר את השמיים, והיו להם כמה דברים במשותף עם הגיהינום. לא יכולת להשיג משקה ראוי לשמו בשני המקומות, לדוגמה. והשיעמום בשמים היה גרוע כמעט כמו הריגושים בגיהינום. ~ עמוד 22

הוא היה מלאך פעם. הוא לא התכוון ליפול. הוא פשוט הסתובב בחברה לא טובה. ~ עמוד 22
האחות מרי צעדה בבית החולים השרוי בשינה, אוחזת בידה את היריב, משמיד המלכים, המלאך משאול תחתיות, החיה הגדולה הקרויה דרקון, נסיך העולם הזה, אבי הכזבים, זרע השטן ואדון האופל. היא מצאה עריסה והניחה אותו בה.

הוא גרגר. היא דגדגה אותו בעדינות. ~ עמוד 27

בני האנוש בדרך כלל אינם מרושעים. הם פשוט נסחפים עם רעיונות חדשים, כגון נעילת מגפיים גבוהים וירי באנשים, או לבישת סדינים לבנים ותליית אנשים, או לבישת ג'ינס קרועים ונגינה בגיטרה מול אנשים. הצע לאנשים אמונה חדשה המלווה בתלבושת הולמת, והם ילכו אחריך. ובכל אופן, אם חונכת בתור עובד שטן, זה די הוציא את העוקץ מהעניין. זה היה משהו שעשית בערבי שבת. ויתר הזמן פשוט חיית כמיטב יכולתך, כמו כל אחד אחר. ~ עמוד 28
נוכל להבין טוב יותר את בני האנוש אם נבהיר שרוב ההישגים והטרגדיות לאורך ההיסטוריה לא נגרמו עקב העובדה שבני האדם טובים מיסודם או רעים מיסודם, אלא עקב העובדה שבני האדם הם בני אדם מיסודם. ~ עמוד 28
קרולי ידע מאז ומעולם שהוא יהיה בסביבה כשיגיע סוף העולם, מכיוון שהיה בן אלמוות ולא היתה לו ברירה. אבל הוא קיווה שהדבר יקרה עוד זמן רב.

הוא די אהב את בני האדם. זה היה פגם חמור עבור שד.

הו, הוא עשה כמיטב יכולתו כדי לאמלל את חייהם הקצרים. אחרי הכל זו הייתה העבודה שלו. אבל הוא מעולם לא הצליח להמציא משהו שהתקרב בכלל למה שבני האדם עצמם עוללו לעצמם. היה להם כישרון לכך. הם נולדו אל עולם שהיה נגדם באלפי דרכים קטנות, ואז הקדישו את רוב משאביהם ומרצם כדי להפוך אותו לגרוע יותר. עם השנים גילה קרולי שהוא מתקשה יותר ויותר לחשוב על משהו שטני דיו שיוכל להתבלט על רקע הנבזות הכללית. היו זמנים שבהם שקל לשלוח הודעה למטה ולומר, תראו, אנחנו יכולים פשוט לוותר על כל העסק ולסגור את השאול ולעלות כאן למעלה. אנחנו לא מסוגלים לעשות להם משהו שהם לא מעוללים לעצמם לבד, והם אפילו עושים דברים שאנחנו בחיים לא היינו מצליחים להמציא, דברים המערבים בדרך כלל אלקטרודות. יש להם משהו שחסר לנו. יש להם דמיון. וחשמל כמובן. ~ עמודים 35-36

ובדיוק כשאתה מתחיל לחשוב שהם מרושעים יותר מכפי שהגיהינום עצמו יכול להיות אי-פעם, מפגין מישהו מהם יותר חסד מכפי שהיה בשמיים כולם. ובדרך כלל אותו אדם עצמו היה מעורב בעניין. הבחירה החופשית, כמובן. דפק של ממש.

אזירפאל ניסה להסביר לו את זה פעם. כל העניין, אמר המלאך – זה קרה בסביבות 1020, כשהגיעו להסכם הקטן שלהם – כל העניין הוא בכך שכאשר בן אנוש היה טוב או רע, היה זה מתוך בחירה. בעוד טיפוסים כמו קרולי, וכמוהו, כמובן, היו מוגבלים למסלול שנקבע להם מראש. אנשים אינם יכולים להפוך לקדושים אמיתיים, אמר אזירפאל, אם אין בהם גם את היכולת להפוך למפלצות. ~ עמוד 36

כשאתה שד, מלאך הגיהינום, לא אמור להיות לך חופש בחירה. אבל אי אפשר להסתובב עם בני האדם כל-כך הרבה זמן בלי ללמוד דבר אחד או שניים. ~ עמוד 37
יהיה נחמד לחשוב שהנזירות עובדות השטן מסרו את תינוק ב' – התינוק העודף – לאימוץ. שהוא גדל והפך ליד נורמלי ומאושר, פעלתן מלא חיים ; ואחר כך הפך לאיש משפחה נורמלי ומאושר.

ואולי זה מה שקרה.

הניחו לדמיונכם לשוטט, לראות את הפרס שבו זכה בבית הספר על איות נכון ; את תקופת האוניברסיטה, שהיתה חסרת אירועים מיוחדים אך נעימה מאוד; את משרתו במחלקת שכר בחברת הביטוח של טאדפילד; את אשתו החביבה. תרצו בוודאי לדמיין לעצמכם גם כמה ילדים, ותחביב – שיפוץ אופנועים ישנים, אולי, או גידול דגים טרופיים.

אינכם רוצים לדעת מה היה עלול לקנות לתינוק ב'.

ובכל אופן אנו מעדיפים את הגרסה שלכם.

הוא בטח זוכה בפרסים על הדגים הטרופיים שלו. ~ עמודים 37-38

ההסכם היה פשוט מאוד, למעשה. היה זה מאותם הסכמים שאליהם מגיעים סוכנים חשאיים רבים הפועלים בבידוד, הרחק מהממונים עליהם, כאשר הם מגלים יום אחד שבעצם יש להם הרבה יותר מן המשותף עם היריב שמולם מאשר עם בעלי הברית הרחוקים. הם החליטו שלא להתערב זה בפעילויותיו של זה. ההסכם הבטיח שאיש מהם לא ינצח ממש; ושאיש מהם לא יפסיד ממש. ושניהם היו מסוגלים להציג לאדוניהם את המאמצים הגדולים שהם משקיעים בלחימה ביריב ערמומי ובעל מידע רב. ~ עמוד 40
הברווזים בפארק סנט ג'יימס התרגלו עד כדי כך לסוכנים חשאיים המאכילים אותם לחם, עד שפיתחו תגובות פאבלוביות משלהם. קח ברווז מהפארק ותראה לו תמונה של שני גברים – האחד לובש מעיל בעל צווארון פרווה, השני קודר מעט ועוטה צעיף – והוא יישא את מקורו בציפייה. הלחם השחור של הנספח התרבותי הרוסי זכה להערכה מיוחדת בקרב הצעירים, ואילו אניני הטעם שבין הברווזים מצפים ללחם הלבן עם ממרח השמרים של ראש ה-MI9. ~ עמוד 41
"לא שאני לא מסכים איתך," אמר המלאך. "פשוט אסור לי שלא לציית. אתה יודע את זה."

"גם לי," אמר קרולי."

אזירפאל הביט בו מזווית עינו. "נו, באמת,", אמר, "אתה מלאך חבלה, אחרי הכל."

"כן. אבל האנשים שלי תומכים באי-ציות רק במובן הכללי. על אי-ציות ספציפי הם יורדים עליך קשה." ~ עמוד 43

השעה הייתה שלוש אחר הצהריים. האנטיכרייסט היה בעולם כבר חמש-עשרה שעות, ומלאך אחד ושד אחד שתו בהתמדה בשביל שלושתם. ~ עמוד 48
"אל תדבר איתי על גנטיקה. מה זה קשור בכלל?" אמר קרולי. "תראה את השטן. נולד כמלאך, גדל והפך ליריב הגדול. הי, אם אתה מתעקש על גנטיקה, אפשר לטעון שהילד יגדל ויהפוך למלאך. אחרי הכל אבא של היה מספר חזק בגן עדן בימים עברו. לומר שהוא יהפוך לשטן מכיוון שאבא שלו הפך לשטן, זה כמו לומר שעכבר קצוץ זנב יוליד עכברים בלי זנבות. לא. החינוך זה הכל, תאמין לי." ~ עמוד 53
"תודה על האזהרה," המתה סקארלט. קולה נשמע כמשהו האורב בעשב הגבוה, נגלה רק על-ידי תנועות אוזניו, עד אשר מופיע באזור משהו רך וצעיר. ~ עמוד 55
בקרון שליד פרצה תגרה. סקארלט חייכה. אנשים תמיד נלחמו עליה, סביבה ; זה היה מתוק, למען האמת. ~ עמוד 56
סייבל חייך חיוך כן ופתוח, המתלווה לסיפוק מעבודה מושלמת. הוא אמנם רק הרג את הזמן עד המאורע הגדול, אך הוא הרג אותו באופן כה מעודן. את הזמן, ומדי פעם גם אנשים. ~ עמוד 59
וורלוק נמסר לחינוכם שני שני מורים.

מר האריסון לימד אותו על אטילה ההוני, על ולאד דרקול ועל האפלה הממלאה את נפש האדם ¹³. הוא ניסה ללמד את וורלוק כיצד לשאת נאומי הסתה ולסחוף את לב ההמונים.

מר קורטז לימד אותו על פלורנס נייטינגל ¹⁴, אברהם לינקולן, וכיצד להעריך אומנות. הוא ניסה להסביר לו מה הם בחירה חופשית, הכחשה עצמית, ואת השנוא עליך על תעשה לחברך.

למרות מאמציהם הכנים גילה וורלוק נטייה להצטיינות במתימטיקה. איש מהמורים לא היה שבע רצון מהתפתחותו.

¹³ הוא נמנע מלהזכיר שאטילה ההוני היה נחמד מאוד על אמו, או שוולאד דרקול הקפיד לומר את התפילות בכל לילה לפני השינה.

¹⁴ חוץ מהקטעים בנוגע לעגבת. ~ עמוד 63

ההודעה הגיעה באמצע "בנות הזהב", אחת מתוכניות הטלוויזיה האהובות על קרולי. נדרשו עשר דקות עד שרוז העבירה את מה שהיה יכול להיות מסר קצר למדי, ועד שחזרה הטלוויזיה לקלוט שידורים לא תופתיים, איבד קרולי את חוט העלילה. ~ עמוד 64

יום רביעי

קרולי נאנק. מסיבות של ילדים היו ללא ספק מקום שכל מלאך בעל היגיון בריא היה מסרב להופיע בו. קולות ילדותיים נישאו בלעג כאשר אזירפאל שמט מידיו שלוש טבעות מחוברות.

קרולי הפנה את מבטו מהמחזה המביש, ועיניו סקרו את השולחן עמוס המתנות. מתוך ערמת המתנות הביטו בו פתאום שתי עיניים חרוזיות.

קרולי בחן אותן בחיפוש אחר ניצוץ של אש אדומה. אי אפשר להיות בטוח עם הביורוקרטיים של השאול. הם עלולים לשלוח אוגר במקום כלב.

לא. היה זה אוגר נורמלי לחלוטין. הוא שכן בכלוב מלא בגלגלים שנראו כי עוצבו בידי האינקוויזיציה. רק שאז עוד לא היה פלסטיק. ~ עמודים 70-71

ישנם כלבים שכאשר אתה פוגש בהם, הם מזכירים לך שלמרות אלפי שנות ביות כל כלב עדיין נמצא במרחק שתי ארוחות מהזאב. כלבים אלה מתקדמים בצעד נחוש, מבטם בוהק בפראות, שיניהם הצהובות חשופות, נשימתם מצחינה. בעליהם ממלמלים, "הוא סתם רכרוכי, למען האמת, פשוט תדחף אותו אם הוא מפריע לך," ובירוק שבעיני הכלב מנצנץ אורן האדום של מדורות הפלאיסטוקן...

הכלב הזה היה גורם אפילו לאחד מאותם כלבים להתחבא מאחורי הספה ולהעמיד פנים שהוא שקוע בעצם הפלסטיק שלו. ~ עמוד 73

כלב השאול קפא. עמוק במוחו השטני ידע הכלב שמשהו אינו כשורה. אך הוא היה צייתן, וגל גדול של אהבה לאדונו שטף אותו ומחה את כל ספקותיו. מי הוא שיקבע באיזה גודל עליו להיות?

הוא פסע אל הבור כדי לפגוש את גורלו.

מוזר. הוא תמיד רצה לזנק על אנשים, אך עתה הבין בפליאה שהוא רוצה גם לכשכש בזנבו בזמן שהוא עושה זאת. ~ עמוד 76

הוא [קרולי] ניסה לומר זאת בביטול. חוץ מהעובדה שהעולם היה מקום מדהים ומעניין ששניהם רצו ליהינות ממנו כמה שיותר, אם אפשר, היו רק כמה דברים נוספים שבנוגע אליהם שררה ביניהם הסכמה. אבל שניהם התייחסו באופן דומה לאנשים שמסיבה זו או אחרת בחרו לסגוד לנסיך האופל. קרולי תמיד חש שהם מביכים. לא יכולת להיות ממש גס אליהם, אך היה קשה שלא לחוש כלפיהם כפי שחש, למשל, בוגר מלחמת וייטנאם כלפי מישהו הלובש מדי קרב לסיורים של המשמר האזרחי.

והם תמיד היו נלהבים כל-כך. זה היה פשוט מדכא. למשל, כל הסיפור הזה עם הצלבים ההפוכים והכוכבים המחומשים. רוב השדים לא הבינו את העניין. זה לא היה חיוני. כל שהיה עליך לעשות כדי להפוך לעובד שטן, היה מאמץ רצוני קטן. אתה יכול להיות עובד שטן כל חייך בלי לדעת כלל כיצד נראה כוכב מחומש.

חוץ מזה כמה מעובדי השטן מהאסכולה הישנה היו אנשים ממש נחמדים. הם אמרו את התפילות, ביצעו את התנועות הנכונות, בדיוק כמו המאמינים בצד השני, והלכו הביתה לחיות חיים בינוניים במשך שאר ימות השבוע בלי שתעבור בראשם אפילו מחשבת רשע אחת לרפואה.

וכל היתר...

היו האנשים שקראו לעצמם עובדי שטן שיכלו לגרום לקרולי להתכווץ. לא היו אלה רק הדברים שעשו, אלא הדרך בה הטילו את האחריות לכך על הגיהינום. הם המציאו כמה רעיונות מבחילים שאף שד לא היה מצליח לחשוב עליהם, גם לו היה מקדיש לכך אלף שנים. אי-נעימויות אפלות וחסרות בינה שרק מוח אנושי היה מסוגל להגות. ואז היו צועקים "השטן גרם לי לעשות את זה," וזוכים באהדת בית המשפט, כאשר כל העניין הוא שהשטן כמעט ומעולם לא גרם למישהו לעשות משהו. לא היה בכך צורך. אך בני אנוש רבים התקשו להבין זאת. הגיהינום לא היה מאגר מרכזי של רשע, כשם שהשמים, לדעתו של קרולי, לא היו מעיין של טוב וחסד; הם היו פשוט שני צדדים במשחק של שח קוסמי. החסד האמיתי, הרשע האמיתי, עוצרי הנשימה, אלה היו טמונים בנפש האדם. ~ עמודים 77-78

המכוניות לפחות היו עדיפות על סוסים. המצאת המנוע היתה מתנת אלוה – ברכ – הצלה לקרולי. הסוסים היחידים שעלהם היה יכול לרכוב בעבר היו חיות גדולות ושחורות עם עיניים אדומות ופרסות שהעלו להבות מהקרקע. זה היה ציוד הכרחי לשד. בדרך כלל היה קרולי נופל מגבם. הוא לא היה טוב כל-כך עם בעלי חיים. ~ עמוד 79
רוב הספרים הדנים במכשפות יספרו לכם שהמכשפות עובדות עירומות. אבל אחרי הכול רוב הספרים האלו נכתבו בידי גברים. ~ עמוד 81
נשים צעירות אינן אמורות להסתובב לבדן בלילות אפלים, אפילו באוקספורדשייר. אך סוטה מזדמן שהיה מנסה להתעסק עם אנתימה דיוויס היה עלול להיות מופתע. אחרי הכל היא היתה מכשפה. ודווקא מכיוון שהייתה מכשפה, ועל כן נבונה מהרגיל, לא נתנה אמון רב בקמיעות הגנה ובלחשים; היא העדיפה סכין לחם ארוך שהיה נעוץ בחגורתה. ~ עמוד 81
קרולי הביט בזעם בשריטה ארוכה בדופן הבנטלי המבריקה ובשקע שנוצר בדלת. השקע נעלם. השריטה נגוזה. ~ עמוד 83
"קומי, גברתי הצעירה," אמר המלאך וסייע לאנתימה לצאת מהתעלה. "לא נשברה שום עצם." זו הייתה הצהרה, לא ביטוי לתקווה כלשהי; למעשה, היה שבר קל, אך אזירפאל התקשה לעמוד בפני הזדמנות לעשות משהו טוב. ~ עמוד 83
קרולי הדליק את האורות. הוא לא נזקק להם כדי לראות, אך הם הרגיעו את שאר בני האנוש שהיו עלולים להיות על הכביש. ~ עמוד 85
זה היה מתסכל. התשובה נמצאת אולי בספר. הבעיה היתה שכדי להבין את הנבואות, היה עליך לחשוב כמכשפה מטורפת למחצה, נבונה להדהים, בת המאה השבע-עשרה, שנהגה להתנסח כתשבץ. כמה מהבני המשפחה טענו שאגנס היתה מעורפלת כדי להסתיר את משמעות נבואותיה מזרים; אנתימה, שחשדה שהיא מסוגלת לחשוב כאגנס, לעתים, חשבה בסתר לבה שאגנס פשוט הייתה כלבה מרושעת עם חוש הומור נבזי. ~ עמודים 86-87.
"חשבתי שהצד שלך מתנגד לרובים," אמר קרולי. הוא לקח את רובה מידו המטופחת של המלאך ובחן אותו.

"החשיבה העכשווית תומכת בהם," אמר המלאך. "הם מקנים משקל לטיעון המוסרי. בידיים הנכונות, כמובן." ~ עמוד 93

אזירפאל מנה חמישה מנהיגים פוליטיים. קרולי מנה שישה. שלושה שמות הופיעו בשתי הרשימות. ~ עמוד 101
הבעיה במציאת ספר חום, בין עלי שלכת חומים ומים חומים בתחתית תעלת אדמה חומה, באור החום (אפרפר, למען האמת, אבל מה זה חשוב) של השחר, היא שהדבר פשוט אינו אפשרי.

הוא לא היה שם. ~ עמוד 104

רד סיימה לפתוח את החבילה. אנשים החלו להתקרב כדי לראות. בתוך החבילה היתה חרב גדולה.

היא בחנה אותה. הייתה זו חרב פשוטה מאוד, ישרה וארוכה; היא נראתה ישנה ובלתי משומשת בו-זמנית, ולא היה בה משהו מרשים במיוחד, גם לא עיטורים. לא הייתה זו חרב קסומה, נשק של כוח. זו הייתה בבירור חרב שנועדה לחתוך, לקצץ, לערוף, להרוג אם אפשר, או לפחות להטיל מומים חמורים בכמה שיותר אנשים. הייתה לה הילה של שנאה ואיום. ~ עמוד 112

הגברים בחדר הבינו פתאום שהם אינם רוצים להכיר אותה. היא הייתה יפהפייה, אך באותה דרך שבה יכולה האש המאכלת יער להיות יפה; משהו שכדאי להעריץ מרחוק, לא מקרוב. ~ עמוד 112

יום חמישי

"אבא שלי אומר שאין דברים כאלה [מכשפות]," אמר וונסלידייל, שהיה בעל שיער בהיר גלי והביט ברצינות על החיים מבעד למשקפיים עבים, שחורי מסגרת. האמונה הרווחת הייתה שהוא הוטבל בשם ג'רמי, אך איש לא השתמש בשם זה, אפילו לא הוריו, שקראו לו קטינא. הם עשו זאת בתקווה שיבין את הרמז; וונסלידייל העניק את התחושה שנולד בן ארבעים ושבע. ~ עמוד 118
בריאן נחר. אם וונסלי היה אומר לו לסתום, הייתה מתפתחת החלפת מהלומות משעשעת בין ידידים. אך ההם כבר למדו שפפר אינה רואה את עצמה מחוייבת לחוקים הבלתי כתובים של התִגרות הידידותיות. היא היתה מסוגלת לנשוך ולבעוט בדייקנות, מתוך הפגנת ידע אנטומי נדיר. חוץ מזה בגיל אחת-עשרה התחילו ההם להיות מודעים במעורפל לכך שהנחת ידיים על פפר נכללה בקטגוריות מסעירות דם שעדיין לא היו נהירות להם. שלא לדבר על המהלומות שהיית עלול לחטוף, מהלומות שהיו שולחות את ילד הקראטה הביתה בדמעות.

אבל היא הייתה מישהי שכדאי להחזיק בכנופיה. הם זכרו בגאווה את הפעם שבה להגו להם ג'ונסון המלוכלך והכנופיה שלו על כך שהם משחקים עם בת. פפר נתקפה זעם שגרם לאמו של המלוכלך לבוא בערב להתלונן. :²⁰

²⁰ ג'ונסון המלוכלך היה ילד עצוב ושמן. יש אחד כזה בכל בית ספר; לא בדיוק שמן, כי אם ענק מגודל הלובש בגדים ישנים של אביו. נייר היה נקרע בין אצבעותיו, עטים נשברו באחיזתו, ילדים שעמם ניסה לשחק במשחקים שקטים וידידותיים נמעכו תחת רגליו הענקיות. הוא הפך לבריון של בית הספר כמעט מתוך הגנה עצמית. אחרי הכל עדיף להיקרא בריון, דבר הרומז על מידה מסוימת של שליטה, מאשר להיקרא טמבל גדול ומגושם. הוא גרם למורה להתעמלות תסכול רב, מפני שלו היה מתעניין בספורט, בית הספר היה יכול לזכות באלוף הראשון שלו מיום היווסדו, אך ג'ונסון המלוכלך שנא ספורט. הוא היה מסור בחשאי לאוסף הדגים הטרופיים שלו, שאותו טיפח בחשאי, ואף זכה עליו בפרסים. ג'ונסון המלוכלך היה בן גילו של אדם יאנג (הפרש של כמה שעות), והוריו לא סיפרו לו מעולם שהוא מאומץ. רואים? צדקתם בנוגע לתינוקות. ~ עמוד 118

ישנן שתי דרכים שבהן יכול ילד לגדול עם שם כמו פיפין גלדריאל מונצ'יילד, ופפר בחרה בדרך האחרת; שלושת ההם הזכרים למדו זאת ביומם הראשון בגן, במגרש המשחקים, בגיל ארבע. ~ עמוד 119
ההם השתתקו. תמיד היה כדאי להקשיב לאדם. עמוק בלבם ידעו ההם שהם אינם כנופיה של ארבעה. הם היו כנופיה של שלושה שהשתייכה לאדם. אבל אם רצית ריגוש, עניין, ימים עמוסים בפעילות, אדם ידע לספק אותם. כל אחד מההם היה מעדיף מעמד נמוך בכנופייתו של אדם מאשר הנהגת כנופיה אחרת. ~ עמוד 120
אדם צעד עכשיו ברישול לאורך השביל המאובק. הוא היה טוב בצעידה מרושלת. הוא לא הניח לגופו סתם להישמט. הוא היה מסוגל לצעוד ברישול תוך כדי הפגנת כוונות. עתה הפגינו כתפיו את התמיהה והתימהון שחשים אלה המואשמים על לא עוול בכפם, כאשר כל מה שרצו לעשות היה לעזור למין האנושי כולו. ~ עמוד 127
"מגיע להם שהמכשפות ישתלטו על כל המדינה ויכריחו את כולם לאכול מזון בריאות ולא ללכת לכנסייה ולרקוד בלי בגדים," אמר ובעט באבן. היה עליו להודות שחוץ מהמזון, העתיד בשלטון המכשפות לא נראה מאיים מדי. ~ עמוד 127
כלב צעד ברישול צייתני ליד אדונו. עד כה לא ענו החיים על ציפיותיו המוקדמות של כלב השאול. הוא חשב שהימים האחרונים לפני יום הדין ייראו קצת אחרת, אך למרות רצונו גילה שהוא מתחיל להינות מהמצב.

הוא שמע את אדונו אומר, "אני בטוח שאפילו בתקופה הוויקטוריאנית לא הכריחו אנשים לצפות בטלוויזיה שחור-לבן."

הדמות מעצבת את האופי. ישנן כמה דרכי התנהגות אופייניות לכלבים קטנים ושעירים הטבועות בגנים שלהם. אינך יכול להפוך לכלב קטן ולצפות שלא להשתנות; כמה דחפים כלביים קטנים מתחילים לשלוט באישיותך.

הוא כבר צד עכבר. זו הייתה החוויה המהנה ביותר בחייו.

"יגיע להם אם כוחות האופל ישתלטו עלינו," נהם אדונו.

והיו, כמובן, חתולים, חשב כלב. הוא הפתיע את החתול הענקי של השכנים וניסה להפוך אותו לקריש רוטט בעזרת נהמה גרונית מאיימת. הנהמה תמיד פעלה להפליא על הנשמות המעונות בשאול. הפעם זכה כלב בשריטה באפו שגרמה לעיניו לדמוע. חתולים, חשב כלב, היו ללא ספק קשוחים בהרבה מנשמות תועות. הוא ציפה בכיליון עיניים להתנסות החתולית הבאה שלו. הפעם תכנן לקפץ סביב החתול ולנבוח עליו בהתרגשות. זה היה הימור, אבל מי יודע, אולי זה יפעל. ~ עמודים 127-128

זה הרגע לתאר את מה שנגלה מעבר לגדר. כפי שתיארה זאת אחר כך, אנתימה ראתה מולה משהו שנראה כמו אל יווני צעיר. או דמות תנ"כית, מאלה שהפגינו שרירים מפוסלים בעודם מביסים את הכופרים ומביאים על ראשם את דמותו של האל, או משהו דומה. הפנים שראתה מולה לא היו שייכות למאה העשרים. הם היו מעוטרות בתלתלי זהב זוהרים. מיכלאנג'לו היה צריך לפסל אותם.

אם כי הפסל היה משמיט ודאי את הג'ינס המשופשף ואת חולצת הטריקו המזוהמת. ~ עמוד 128

אנתימה לא הפכה את הבקתה למקום ביתי וחמים. רוב חפציה נערמו באי-סדר על השולחן. המראה היה מעניין. החדר נראה, למעשה, כחדרו של כהן וודו שעשה כרגע קניות בחנות לציוד מדעי ~ עמוד 132
על אדם עברו כעת עשרים הדקות המסעירות בחייו. או לפחות בחייו במשך יום זה. במשפחת יאנג לא נהג איש להקיש על עץ או לזרות מלח מעבר לכתפו. הנטייה היחידה שגילתה המשפחה לכיוון המיסטי הייתה העמדת פנים מבודחת, כאשר היה אדם צעיר יותר, שאיש שמן ובעל זקן יורד בארובה בליל חג המולד. ²¹

²¹ אילו אדם כבר היה זוכה במלוא כוחו באותם הימים, חג המולד של משפחת יאנג היה נהרס ללא הכר בעקבות גילוי גופתו של קשיש שמן התקוע בראשו מטה בצינור החימום המרכזי שבבית. ~ עמוד 133

הוראס גנדר הביט באורות האדומים המהבהבים בעצבנות. אז הרים כמה מחוגים, אז הביט בפניהם של חבריו לעבודה. אז הרים את עיניו אל המחוג הגדול בקצהו הרחוק של החדר. ארבע מאות ועשרים מגה-ואט יצאו מהתחנה, אמר המחוג. אך מחוגים אחרים אמרו שדבר אינו מייצר אותם.

הוא לא אמר, "זה מוזר," הוא לא היה אומר "זה מוזר," גם אילו היה נכנס לחדר עדר כבשים המנגנים בכינורות. מהנדסים אחראים פשוט אינם אומרים דברים כאלה.

מה שכן אמר, היה, "אלף, כדאי שתתקשר למנהל התחנה."

שלוש שעות עמוסות מאוד חלפו. במהלכן נערכו שיחות טלפון רבות, נשלחו פקסים וטלקסים, עשרים ושבעה איש הוצאו ממיטותיהם, והם בתורם העירו חמישים ושלושה אנשים נוספים. אם יש דבר אחד שאנשים אוהבים לדעת כאשר הם מתעוררים בבהלה במהלך הלילה, זה שהם אינם לבד. ~ עמוד 135-136

במקום בו עמד הכור היה עתה חלל ריק. היה אפשר לערוך שם משחק סקווש. ~ עמוד 136

יום שישי

חברת התזונה התחילה בקטן לפני אחת-עשרה שנים. צוות קטן של מהנדסי מזון, צוות ענקי של אנשי שיווק ופרסומאים, ולוגו גזעי.

שתי שנות מחקר הביאו לעולם את שובע ^TM. שובע ^TM הכיל מולקולות פרוטאין מסונתזות, מעובדות, משולבות זו בזו בצורה מתוחכמת שהצליחה לעקוף את כל מיצי העיכול הקיימים; הממתיקים היו נטולי קלוריות, שמנים מינרליים החליפו את השמנים הצמחיים, סיבים סינתטיים החליפו את הסיבים האמיתיים, צבעי מאכל וחומרי טעם וריח השלימו את התמונה. התוצאה הייתה מזון. מזון שהיה זהה לחלוטין למזון אמיתי, בשני הבדלים קלים. הוא היה מעט יקר יותר וערכו התזונתי היה שווה לווקמן של סוני. יכולת לאכול כמה שרצית ועדיין איבדת משקל. ²³

²³ ושיער. ומתח עור. ואם היית אוכל את זה די זמן, גם את כל סימני החיים. ~ עמוד 139

אנשים שמנים קנו את זה. אנשים רזים שלא רצו להשמין קנו את זה. שובע ^TM היה מוצר הדיאטה המושלם, בכל טעם ומרקם אפשריים. יכולת לאכול תפוח אדמה נטול תפוחי אדמה, בשר נטול בשר, דג נטול דג. העוף היה המוצר הנמכר ביותר. נטול עוף.

סייבל הביט בכסף הזורם לקופה. הוא ראה כיצד תופס שובע ^TM את הגומחה האקולוגית של המזון הישן, האמיתי.

אחרי שובע ^TM בא חטיף ^TM – חטיפים העשויים מזבל אמיתי.

ארוחות ^TM היה למעשה שובע ^TM בתוספת סוכר ושומן. הרעיון היה שאם תצרוך די ארוחות ^TM, תהפוך לשמן מאוד ותמות מתת-תזונה.

הפרדוקס גרם לסייבל עונג בל ישוער. ~ עמוד 140

סייבל נכנס למסעדה. היא נראתה בדיוק כמו שאר סניפי בורגר לורד באמריקה. ²⁴

²⁴ אבל לא כמו כל סניף ברגר לורד ברחבי העולם. סניפי ברגר לורד בגרמניה, למשל, מכרו בירה אמיתית ולא בירה שחורה, ואילו הסניפים האנגליים של ברגר לורד הצליחו לבטל כל ייתרון שהיה למזון מהיר אמריקני (המהירות שבה קיבלת את הארוחה שלך, למשל). בסניפים האנגליים הארוחה שלך הייתה מגיעה אחרי חצי שעה, בטמפרטורת החדר, ורק רצועות החסה החמות שבאמצע אפשרו לך להבדיל בין ההמבורגר ללחמניה. ראש צוות החדירה לשווקים חדשים של הרשת ברחבי העולם נורה למוות עשרים דקות אחרי שהגיע בראשונה לצרפת. ~ עמוד 140

סביבו אכלו אנשים את האל-אוכל שלהם בהנאה, או לכל הפחות בלי הפגנת גועל רב יותר משהיו מפגינים ברשת המבורגרים אחרת ברחבי העולם, המוכרת מזון אמיתי פחות או יותר. ~ עמוד 141
ההם נרגעו. עכשיו היו שוב על קרקע מוצקה. עב"מים היו נושא מוכר, אם כי הם לא היו משוכנעים לגמרי בנוגע לעב"מים של העידן החדש ; הם הקשיבו להסבריו של אדם בנימוס, אך משום-מה היו העב"מים המודרניים מרתקים פחות מהישנים.

"אם אני הייתי יצור מהחלל החיצון," אמרה פפר, מבטאת את דעת כולם, "לא הייתי מבזבזת את הזמן שלי בלהסתובב ולספר לאנשים על ההרמוניה הקוסמית. אני הייתי אומרת," קולה הפך למאנפף, "יש לי רובה לייזר, וכדאי שתעשו מה שאני אומר לכם, חזירים!" ~ עמוד 143

כולם הנהנו. אחד המשחקים המוצלחים של החבורה היה מבוסס על סדרת סרטים מצליחה להפליא שהכילה רובי לייזר, רובוטים ונסיכה בעלת תסרוקת שנראתה כמו אוזניות ^TM. (היה מוסכם על כולם בשתיקה שאם מישהו צריך לגלם את תפקיד הנסיכה המטומטמת, אותו מישהו לא יהיה פפר). המשחק הסתיים בדרך כלל במריבה לגבי זהותו של זה שיניח על ראשו דלי פחם הפוך ^TM ויפוצץ עולמות. אדם היה מצויין בזה. כשהוא היה מקבל את התפקיד, היה אפשר להאמין שהוא באמת מסוגל לפוצץ עולמות. ההם, על כל פנים, תמכו במפוצצי העולמות, כל עוד יכלו גם להציל נסיכות בעת ובעונה אחת. ~ עמוד 144
הערה 25: ה"קומיקס" של וונסלידייל היה למעשה 94 הגליונות שיצאו עד כה מהשבועון פלאי הטבע והמדע. הוא קנה כל אחד מהם עד עכשיו, וביקש שיכרכו אותם יחד כמתנת יום ההולדת שלו. חומר הקריאה השבועי של בריאן היה כל דבר שבכותרת שלו מופיעים הרבה סימני קריאה, כמו "וויז!!" או "קלאנג!!", וזה גם היה חומר הקריאה המועדף על פפר, אם כי גם בעינויים קשים היא היתה מסרבת להודות שבנוסף עליהם היא קראה גם כתבי עת לנערות, שאת העטיפות שלהם הסתירה בקפידה מאחורי עטיפות אחרות. אדם לא קרא שום קומיקס בכלל. שום קומיקס לא היה יכול להשתוות למחזות שראה בדמיונו. ~ עמוד 145
בסוף הם שיחקו בצ'ארלס פורט המגלה כל מיני דברים. אחד מההם הסתוב בבור עם שרידי מטריה ישנה, בעוד האחרים ממטירים עליו גשם של צפרדעים, או ליתר דיוק, צפרדע. הם הצליחו למצוא רק אחת בבריכה. היתה זו צפרדע זקנה שהכירה את ההם זמן רב וכבר השלימה עם תעלוליהם, שהיו בעיניה מחיר נמוך תמורת העובדה שבזכות נוכחותם נמנעו שלדגים וזאבי מים מלהתקרב לבריכה. ~ עמוד 147
אנשים מסוימים הקדישו מאות שנים לניסיון להבין את נבואותיה של אגנס נאטר. רובם היו אנשים נבונים מאוד. אנתימה דיוויס, שהיתה, מבחינה גנטית, העתק כמעט מושלם של אגנס, הייתה הטובה מכולם במלאכת הפיענוח. אך איש מהמפענחים לא היה מלאך. ~ עמוד 148
אנשים רבים שפגשו את אזירפאל בפעם הראשונה גיבשו לעצמם שלוש התרשמויות: שהוא היה אנגלי, שהוא היה נבון, ושהוא היה עליז יותר מעץ מלא בקופים שלקחו אקסטזי. שתיים מהתרשמויות אלו היו שגויות; גן העדן אינו נמצא באנגליה, למרות דעתם הנחושה של כמה משוררים, ומלאכים הם יצורים א-מיניים, אלא אם כן הם באמת רוצים לעשות את המאמץ. אבל הוא בהחלט היה נבון. ותבונתו היתה בעלת אופי מלאכי. היא לא הייתה גבוהה בהרבה מהתבונה האנושית, אך הייתה נרחבת ממנה בהרבה. ונוסף על כך היה לו ניסיון חיים של כמה אלפי שנים. ~ עמוד 148
הוא שירבט מדי פעם משהו על פיסת נייר. היא הייתה מכוסה בסמלים שרק שמונה אנשים בעולם כולו היו מסוגלים להבין אותם; שניים מהם זכו בפרס נובל, ואחד מששת האחרונים הזיל הרבה ריר והרחיקו ממנו חפצים חדים בגלל הדברים שהיה עלול לעשות בהם. ~ עמודים 148-149
הייתה שתיקה נוספת. אז אמר הדובר בקול שקט, קולו של אדם השוקל באופן רציני ביותר לעזוב הכול וללכת לגדל תרנגולות איפשהו, "כן, אני מניח ששקלנו את זה. אנחנו רק צריכים למצוא טרוריסטים שמסוגלים להרים כור גרעיני פועל בלי שאף אחד ירגיש בזה. הוא שוקל בערך אלף טון, והגובה שלו ארבעים מטר. ככה שאלה צריכים להיות טרוריסטים ממש חזקים. אולי אתה רוצה להתקשר אליהם, אדוני, ולשאול אותם שאלות בטון המאשים הזה שלך."

"אבל אמרת שתחנת הכוח ממשיכה לייצר חשמל," נאנק המראיין.

"כן."

"איך היא יכולה לעשות זאת בלי הכור?"

והיה ניתן לראות, ממש לראות, את חיוכו המטורף של הדובר. אפילו דרך הרדיו. היה אפשר לראות את העט שלו, מונח על מדור "חוות חקלאיות למכירה". "אנחנו לא יודעים," אמר, "קיווינו שאתם, הפוצים החכמים בבי-בי-סי, תוכלו להגיד לנו." ~ עמודים 149-150

תאוריית כדור הארץ החלול לא התקבלה היטב בבור. הרעיון המסעיר, שעורר את דמיונם של אנשי מחשבה ידועם כסיירוס ריד טיד, באולר-ליטון ואדולף היטלר, עמד עתה לקרוס תחת התקפתו הממושקפת וההגיונית של וונסלידייל. ~ עמוד 152
"חשבתי שהסינים כבשו את טיבט והדיילי ליאמה ברח להודו," אמר וונסלידייל, אך ללא שיכנוע רב. וונסלידייל קרא את העיתון של אביו בכל ערב, אך היומיומיות הפרוזאית של העולם נמוגה תמיד בפני הסבריו של אדם. ~ עמוד 153
הייתה תקופה שבה נחשב ציד מכשפות למקצוע מכובד. תקופה זו לא ארכה זמן רב. ~ עמוד 154
כדי להרוויח, נאלץ הופקינס למצוא מספר רציני של מכשפות. הדבר פגע באהדה שזכה לה בקרב הכפריים, ובסופו של דבר נתלה הוא עצמו בתור מכשף בכפר קטן, שתושביו היו נבונים דיים להבין שהם יכולים לקצץ בהוצאות אם יחסלו את המתווך. ~ עמודים 154-155
אין גם קולונל של ציידי מכשפות, רב-סרן, סרן או סגן (הסגן האחרון נהרג בשנת 1933, כשנפל מעץ גבוה בקייטרהאם בזמן שניסה להציץ על משהו שנראה לו כאורגיה שטנית נתעבת, אך היה, למעשה, המסיבה השנתית של ארגון סוחרי קייטרהאם). ~ עמוד 155
מבטאו של מר שדוול לא ניתן למיקום. הוא הסתובב כאחוז תזזית על פני בריטניה כולה. היה זה שילוב של סמל צבא וולשי מטורף, עם בוגר בית ספר גבוה לכמורה שבדיוק ראה מישהו חוטא ביום ראשון, בתוספת משהו מרועה צאן מדיילנד, עם גוון קל של קבצן מסמורטט. ~ עמודים 156-157
הוא [אזירפאל] לא פגש את אגנס מעולם. היא היתה מבריקה מדי ככל הנראה. בדרך כלל היו סוכני השמים או הגיהינום מאתרים את הטיפוסים המתנבאים ומשדרים רעשים מנטליים בגלי הקליטה שלהם, כדי למנוע מהם להגיע לנבואות מדויקות. למעשה, כמעט ולא היה צורך בכך; הם בדרך כלל יצרו לעצמם הפרעות מנטליות משלהם כדי להתגונן בפני שטף התמונות שהציפו את מוחותיהם. יוחנן הקדוש המסכן וההתמכרות שלו לפטריות, למשל. אימא שיפטון והשיכר שלה. לנוסטרדמוס היה אוסף של שיקויים מזרחיים מעניינים. מלאכי הקדוש ישב על עמוד. ~ עמודים 157-158
הוא חזר לדפדף בערימת הפתקים. אגנס באמת הייתה טובה, ופיקחית. איש לא גילה עניין בנבואות מדויקות. ~ עמוד 158
"אה," אמר הסמל שדוול ושאף מהסיגריה שלו, או לפחות נראה כך. ניוט לא הצליח מעולם לראות אחת מהסיגריות של הממונה עליו. הוא היה מחזיק אותן בתוך כף ידו הסגורה. הוא הצליח אפילו להעלים את הבדלים בלי שניוט הבין מה הוא עושה בהם. ~ עמוד 160
שדוול העלים את בדל הסיגריה וגלגל סיגריה נוספת בחריצות. ניוט לא הצליח לראות לא את הטבק ולא את הנייר. ~ עמוד 161
ניוט ניסה תמיד לראות את הטוב בכל אדם, אך זמן קצר לאחר שהצטרף לחיל הבין שמפקדו, החייל היחיד הנוסף בצבא ציידי המכשפות, היה מאוזן בנפשו כפירמידה הפוכה. למעשה, הוא הבין זאת אחרי חמש שניות במחיצתו של האיש. מטה החיל היה חדר קטן ומבחיל, בעל קירות בצבע ניקוטין (וזה באמת היה החומר שציפה אותם) ורצפה בצבע אפר סיגריות. באמצע החדר היה שטיח קטן, שניוט השתדל שלא לדרוך עליו מכיוון שהוא נדבק לנעליים. ~ עמוד 162
קול סגירת הטלפון נשמע, ואחריו הרעים קולו של שדוול, "'נערי היקר'! מתרומם דרומי שכמוך!" ²⁶

²⁶ שדוול שנא את כל הדרומיים, ועל-פי יחסו לעולם כולו, ניתן לחשוב שהוא עצמו מתגורר בקוטב הצפוני. ~ עמוד 166

אזירפאל וקרולי לא ניהלו את צבא ציידי המכשפות, אך שניהם נעזרו בשירותיו, או לפחות ידעו שהממונים עליהם יהיו מרוצים מקיומו של הארגון. הוא הופיע ברשימת הסוכנים של אזירפאל, מכיוון שאחרי הכול ציפו ממנו לתמוך במי שנלחם במכשפות כפי שציפו מארצות הברית לתמוך במי שכינה את עצמו אנטי-קומוניסט, והוא הופיע ברשימותיו של קרולי מכיוון שאנשים כשדוול לא הזיקו למטרות הגיהינום. להיפך, טענו מתכנני המדיניות בשאול. ~ עמוד 168

שבת

שני אווזים, שחזרו לאנגליה אחרי מסע ארוך ומפרך מעל לאוקיינוס האטלנטי, נחתו על פני המים בצווחות אושר וטבעו מיד. ~ עמוד 172
גיר קם. ניתן לומר דבר אחד בזכות זיהום האוויר: הוא מעניק לנו זריחות מדהימות. היה נדמה שמישהו העלה את השמים באש.

וגפרור אחד היה יכול להעלות באש את הנהר, אך למרבה הצער לא היה לו זמן לכך. ~ עמוד 173

אל תחשוב על זה כמוות, אמר המוות, ראה זאת כאילו אתה עוזב מוקדם כדי להימנע משעת העומס. ~ עמוד 175
אילו היו צבאות התהילה מנסים לצעוד עם ניוט, היו חלקים מהם נושרים בדרך. וזאת מכיוון שמלבד שדוול וניוט, מתו צבאות התהילה כבר מזמן.
היתה זו טעות לחשוב על שדוול (ניוט לא גילה מעולם מהו שמו הפרטי) כעל מטורף בודד.

פשוט, כל שאר המטורפים כבר מתו. רובם לפני מאות שנים. ~ עמוד 176

משכורתו של ניוט היתה שילינג ישן אחד בשנה. ²⁸

²⁸ הערה לקוראים צעירים ולאמריקנים: שילינג אחד – חמישה פני. תוכלו להבין ביתר קלות את השיטה הפיננסית שלפיה התנהל צבא ציידי המכשפות אם תכירו את השיטה הכספית הבריטית המקורית.

שני גרושים – חצי פני. שני חצאי פני – פני אחד. [...] הבריטים סירבו זמן רב לעבר לשיטה העשרונית מכיוון שזו נראתה להם מורכבת מדי. ~ עמוד 177

ניוט היה מופתע לו היה נודע לו שמתוך שלושים ותשעה אלף הנשים שנבדקו בסיכה במהלך מאות שנות ציידי המכשפות, אמרו עשרים ותשעה אלף "איי" ; תשעת אלפים תשע מאות תשעים ותשע לא הרגישו כלום מכיוון שהבוחן השתמש בסיכה מזויפת, ומכשפה אחת הצהירה שהסיכה ריפאה בדרך נס את בעיות השיגרון שלה.

שמה היה אגנס נאטר.

היא הייתה הכישלון הגדול של צבא ציידי המכשפות. ~ עמוד 179

האנגלים, שבאופן כללי הם גזע גס ועצל, לא היו כל להוטים אחרי שרפת נשים כאחיהם בשאר ארצות אירופה. בגרמניה בערו המדורות בדייקנות טבטונית טיפוסית. אפילו הסקוטים החסודים העלו באש מספר לא מבוטל של נשים כדי להעביר את ערבי החורף הארוכים והקרים. אך האנגלים מעולם לא פיתחו חיבה לנושא.

אחת הסיבות לכך הייתה נעוצה אולי באופן מותה של אגנס נאטר, שציין את סוף תקופת ציידי המכשפות באנגליה. אספסוף מריע, שחמתו התלקחה עקב הרגלה המגונה של אגנס להיות כה נבונה וצודקת תמיד ולרפא אנשים ממחלות, הגיע באחד מערבי אפריל לביתה והופתע למצוא אותה יושבת בחוץ וממתינה, לבושה במעילה.

"אתם מאחרים," אמרה להם. "הייתי צריכה לעלות בלהבות כבר לפני עשר דקות". ~ עמוד 180

כלב, שניצוץ אחרון של אש השאול עדיין ריצד בנשמתו וגרם לו לשנוא את עצמו על מה שהוא עושה, הטה את ראשו הצידה ויבב. ~ עמוד 198
זה לא היה אדם יאנג הישן שהכירו. ההם נמנעו מלהביט זה בזה. כשאדם היה במצב רוח כזה, הפך העולם למקום קר יותר פתאום. ~ עמוד 199
הרעם הרעים שוב. פפר נרעדה. זו לא הייתה השיחה הרגילה של ההם שעזרה להעביר שעות רבות. בעיני של אדם היה מבט שלא הצליחה להבין – לא מבט שטני, כי מבט כזה היה שם פחות או יותר כל הזמן, אלא מעין אפרוריות ריקה, שהייתה גרועה בהרבה. ~ עמוד 199
ניוט עדייין שלט מספיק בתהליכי החשיבה שלו כדי לתרגם את הדברים לעצמו. רוב האנשים האומרים "יש לי כוחות, אתה מבין," התכוונו לומר "יש לי דמיון פעיל מדי ולא מקורי / אני משתמשת בלק שחור לציפורניים / אני מדבר עם העציץ שלי"; אך כשאנתימה אמרה זאת, היא נשמעה כאילו היא מודע בקיומה של מחלה תורשתית מעיקה. ~ עמודים 204-205
הקפאמאקי, ספינה לחקר לווייתנים, חקרה כרגע את השאלה: כמה לווייתנים ניתן לתפוס ביום אחד. ~ עמוד 209
רב החובל הביט סביבו בדאגה. הוא חשש שבקרוב ינהל מחקר משלו סביב השאלה, מה עולה בגורלם של רבי חובלים של ספינות לווייתנים החוזרים לנמל בלי הספינה שלהם וציוד המחקר שלה. הוא תהה מה יעשו לו. אולי ינעלו אותו בחדר עם צִלצׇל ויצפו שיעשה את הדבר הנכון. ~ עמוד 210
אזירפאל רעד מהתרגשות. הוא רעד מהתרגשות כבר שתים-עשרה שעות. הוא היה, ניתן לומר, פקעת של עצבים. הוא צעד הלוך ושוב בחנותו, הרים ושמט מידיו פיסות נייר, השתעשע בעטים.

הוא חייב לספר לקרולי.

לא. הוא לא חייב. הוא רצה לספר לקרולי. הוא חייב לספר לשמים. ~ עמודים 214-215

יצירת קשר עם השמים הייתה קשה לאזירפאל יותר משהייתה לבני האנוש, וזאת מכיוון שהאחרונים אינם מצפים לתשובה, ולמעשה די יופתעו אם מישהו יענה להם. ~ עמוד 215
שדוול רעד מהתרגשות. הוא ראה הכול. הוא שמע הכול. הוא לא הבין כלום, אבל הוא ידע מה עושים אנשים עם מעגלים ונרות וקטורת. הוא ידע את זה מצוין. הוא ראה את מגרש השדים לפחות חמש-עשרה פעמים. שש-עשרה, אם מחשיבים גם את הפעם שבה הושלך מהאולם מכיוון שהביע את דעותיו הלא מחמיאות כלפי המסך. ~ עמוד 219
בחדר היו גם מכשיר פקס בעל תבונה של מחשב ומחשב בעל תבונה של נמלה מפגרת. אבל קרולי טרח לשדרג אותו בכל כמה חודשים, מכיוון שחש שמחשב אישי הוא אחד מהדברים שבן אנוש מהסוג שהוא ניסה להיות יחזיק ברשותו. המחשב היה מעין פורשה עם מסך. הוראות ההפעלה עדיין היו ארוזות. ³³

³³ עם כתב האחריות המקורי של החברה שאומר שאם המכונה: 1. לא פעלה, 2. לא עשתה את המובטח בפרסומות היקרות שלה, 3. גרמה לקצר בכל השכונה, 4. ולמעשה לא הייתה כלל בקופסה היקרה כאשר פתחת אותה בבית, הרי בכל מקרה, בכל תנאי שהוא, ללא ספק ובלי ויכוח, לא היה הדבר באחריות היצרנים, והקונה צריך לראות את עצמו בר מזל על כך שמרשים לו לתת את כספו ליצרן, ושכל ניסיון לקבל חלק מהכסף או את כולו בחזרה, יסתיים בכך שגברים חמורי סבר בעלי מזוודות מאיימות למראה יבואו לביתו של הקונה. קרולי התרשם מאוד מהאחריות המקיפה שהציעה לו חברת המחשבים ושלח עותק למטה, למחלקת קניית נשמות, בצירוף פתק צהוב שעליו כתב, "לִמדו, חבר'ה".

למעשה, כפי שקרולי היה ודאי הראשון לטעון, רוב השדים לא היו ממש מרושעים ביסודם. במשחק הקוסמי הגדול הם מילאו את אותו תפקיד שממלאים פקידי מס ההכנסה – מבצעים עבודה לא אהודה, אולי, אך חיונית לפעילות התקינה של הכול. ולמען האמת, היו גם כמה מלאכים שלא היו סמל למידות טובות. קרולי נתקל באחד או שניים כאלה, שכאשר היה עליהם למחוץ את כוחות הרשע, לא התנגדו למחוץ בכוח רב מהנדרש. בסך הכול לכל אחד היה תפקיד למלא, והם מילאו את שלהם.

מצד שני, היו גם טיפוסים כמו האסטור וליגור, שהפיקו כזו הנאה אפלה מגרימת חוסר נעימות, עד שהיה ניתן לטעות בהם ולחשוב אותם לבני אנוש. ~ עמוד 226

רק לרגע אחד הוא שקל את האפשרות. יכול להיות שאדוני הגיהינום באמת בוחנים אותו. אולי קרולי באמת היה יותר מכפי שנראה. האסטור היה פרנואיד. תגובה נורמלית וטבעית למי שחי בשאול. אחרי הכול שם באמת כולם היו נגדך. ~ עמוד 228
ליד מסך הווידאו פרץ ויכוח (כרגע הציע המשחק שאלות בנושאים מוסיקת פופ, רעב, מלחמה וזיהום).

"אלביס פרסלי? זה חייב להיות ג' – הוא הלך להביא ב-1977, לא?"

"לא. ד', 1976. בטוח."
"כן, אותה שנה כמו בינג קרוסבי."

"ומארק בולאן. הוא מת. תלחץ ד'. קדימה."
הדמות הגבוהה לא נגעה בכפתורים.

"מה קרה לך, אתה?" שאל טד הגדול בכעס. "קדימה. תלחץ ד'. אלביס פרסלי מת ב-1976."

לא אכפת לי מה כתוב כאן, אמר האופנוען הגבוה בקסדה, אני אף פעם לא שמתי עליו אצבע. ~ עמוד 240

הזר הגבוה הביט בטד הגדול. אחר כך הוא קם. זו הייתה תנועה מורכבת. לו היו על חופי הלילה הנצחי כיסאות נוח, הם היו נפתחים באופן דומה.

הוא חבש קסדה שחורה שהסתירה לחלוטין את פניו והייתה עשויה מחומר מוזר, הבחין טד הגדול. הוא ראה בה רק את השתקפותו שלו.

ספר ההתגלות, אמר הזר. פרק שישי.

"פסוקים שתיים עד שמונה," הוסיף הנער בלבן מתוך רצון לעזור.

טד הגדול הביט בארבעה בכעס. שפתו התחתונה החלה לרטוט. וריד כחול החל לפעום ליד רקתו.

"למה אתה מתכוון?" שאל באיום.

מישהו משך בשרוולו. פיגבוג. פניו, מתחת ללכלוך, קיבלו גוון אפור מעניין.

"הוא מתכוון שאנחנו בצרות," אמר פיגבוג.

ואז הרים הזר הגבוה את סוכך קסדתו, וטד הגדול מצא את עצמו, בפעם הראשונה בחייו, מצטער על כך שלא ניהל חיים מהוגנים יותר.

"ישו!" נאנק.

"אני חושב שאולי גם הוא יגיע לכאן בכל רגע," אמר פיגבוג בבהלה. "הוא בטח מחפש איפה להחנות את האופנוע שלו." ~ עמוד 241

זיהום הסיר את קסדתו וניער את שערו הלבן הארוך. הוא תפס את מקומה של מגפה, כשזו, רוטנת משהו בנוגע לפניצילין, פרשה ב-1936. לו רק ידעה אילו אפשרויות טומן בחובו העתיד... ~ עמוד 242
שמי אימה מעל לונדון, חשב קרולי, ואני ידעתי שהקץ קרוב. מי כתב את זה? צ'סטרסון, לא? המשורר היחיד במאה העשרים שהתקרב טיפה לאמת. ~ עמוד 249
קרולי כיבה את הרדיו ונשך את שפתו התחתונה. מתחת לאפר ולפיח שכיסה את פניו, הוא נראה עייף מאוד, חיוור מאוד ומפוחד מאוד.

ופתאום גם כועס מאוד. הדרך שבה הם הרשו לעצמם לדבר אליך. כאילו אתה עציץ שהתחיל להשיר עלים על השטיח. ~ עמוד 251

מהמקום שבו היה עם כביש M25 מלונדון עלה קול זמרה משונה, רעש שנוצר מקולות רבים: צופרי מכוניות, מנועים, צופרי משטרה, צפצופי טלפונים סלולריים, צרחותיהם של ילדים קטנים הלכודים לנצח במושבי הבטיחות שלהם. "ברכו את החיה הגדולה, בולעת העולמות," עלו המילים, ניסאות באוויר שוב ושוב, בשפתם הסודית של הכוהנים האפלים של מו הקדומה.

האות הארורה, אוגדרה, חשב קרולי והפנה את המכונית צפונה. אני עשיתי את זה – זאת אשמתי. זה היה יכול להיות כביש רגיל. עבודה טובה, יש להודות, אבל האם זה באמת היה שווה את זה? הכול יצא משליטה. השמים והשאול לא מנהלים עוד את העניינים. כאילו העולם כולו הפך למדינת עולם שלישי שהשיגה סוף סוף את הפצצה...

ואז החל קרולי לחייך. הוא הקיש באצבעותיו. זוג משקפיים שחורים הופיע על עיניו. האפר נעלם מעורו ומחליפתו.

לעזאזל. אם כבר צריך ללכת, למה לא לעשות את זה כמו שצריך? ~ עמוד 251

בראש הערמה ישב תמנון גדול ונופף לעברם בזרוע ארוכה. הסמל נאבק בפיתוי להשיב לו נפנוף. ~ עמוד 260
אנתימה משכה בכתפיה, תנועה מורכבת למדי אם אתה מבצע אותה בזמן שאתה מחליק לתוך חצאית שחורה. "היא אמרה שעשינו את זה רק פעם אחת."

ניוט פתח את פיו פעמיים או שלוש פעמים, ולבסוף אחר, "היא לא. היא לא אמרה. היא לא יכלה לנבא את זה. אני לא מאמין."

אנתימה, לבושה לחלוטין, ניגשה אל קופסת הכרטיסים, הוציאה אחד מהם ומסרה לו אותו.

ניוט קרא את הכרטיס והסמיק. הוא הגיש אותו בחזרה בשפתיים קפוצות.

לא היתה זו רק העובדה שאגנס ידעה וביטאה את הידיעה באופן ברור ביותר. לאורך השנים שרבטו בני דיווייס השונים הערות עידוד קטנות בשולי הנבואה. ~ עמוד 261

הוא עצמו [אזירפאל], כדי להיפטר משדים, נהג לרמוז להם ללא עדינות יתרה שיש לו עבודה ונכון שכבר מתחיל להיות מאוחר? קרולי הבין תמיד את הרמז. ~ עמוד 266
המטרה מקדשת את האמצעים, חשב אזירפאל, והדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. ⁴⁶

⁴⁶ אמרה זו אינה מדויקת, למעשה. הדרך לגיהינום רצופה בסוכנו מכירות קפואים. בסופי שבוע מהווה דרך זו אתר החלקה על קרח אהוד על השדים הצעירים יותר. ~ עמוד 267

המשאית חסמה את הכביש. והפח המגולוון חסם את הכביש. וערמת דגים בגובה עשרה מטרים חסמה את הכביש. היה זה אחד ממחסומי הכבישים היעילים ביותר שהסמל ראה מימיו. ~ עמוד 268
הוא התפרק לאלפים על גבי אלפים של תולעים מתפתלות, אפורות, שהחלו לזחול בטירוף על השטיח, על השולחנות, על ליסה מורו ועל תשעת חבריה לעבודה. הן חדרו לפיות, לנחיריים, לאוזניים, לריאות. הן התחפרו בבשר, בעיניים, במוח, מתרבות בתוך כך במהירות מבעיתה, הופכות את החדר לגוש רוטט של בשר ורפש. תכולת החדר הפכה לעיסה רכה, רוטטת, שמילאה אותו עד לתקרתו.

פה נפער במרכז המסה הדוחה, וגדילים רטובים ודביקים נמתחו בין הדברים שלא היו בדיוק שפתיים. האסטור אמר:

"הייתי זקוק לזה." ~ עמוד 274

החדר התמלא בעשן סמיך, גופרתי, וכשהתפזר העשן, לא היה האסטור בחדר. בחדר נותרו עשרה שלדים, נקיים לחלוטין מבשר, וכמה שלוליות פלסטיק מותך, שביניהן מבזיקה פה ושם פיסת מתכת, שאולי הייתה פעם חלק מטלפון. כן, עדיף בהרבה להיות סייעת של רופא שיניים.

אך אם ננסה לראות את הצד הטוב של המצב, הרי לפנינו הוכחה ברורה לכך שהרוע מכיל בחובו את זרעי חורבנו שלו. ברגע זה ממש, ברחבי המדינה כולה, אנשים שהיו מתעצבנים כי מישהו היה שולף אותם מהאמבטיה הנעימה, ועוד מבטא את שמם בצורה שגויה לפני שהיה מנסה למכור להם חלונות כפולים, חשו תחת זאת שלווה בלתי מופרעת. עקב פעולתו של האסטור החל גל של רחישת טוב בתדר נמוך להתפשט במהירות בקרב האוכלוסייה, ומיליוני אנשים שבמוקדם או במאוחר היו סובלים מפגיעות נפשיות קלות עקב שיחות הטלפון שאיימו להגיע אליהם, ניצלו. אז הכל היה בסדר, אם כך. ~ עמוד 275

עוד כמה מטרים יעלה על ה-M40; ומשם לטאדפילד. רק בעיה אחת נותרה: בין קרולי ובין ה-M40 עבר שוב ה-M25. סרט רעשני ובוהק של כאב ואור שחור ⁴⁸. אודגרה. דבר אינו מסוגל לחצות אותה ולשרוד.

⁴⁸ אין כאן סתירה. האור השחור באמת קיים. המונח הטכני המתאר אותו הוא אינפרא שחור. ניתן לראות אותו בקלות אם עורכים ניסוי פשוט. כדי לבצע את הניסוי עליכם לבחור קיר אבנים מוצק, לעמוד במרחק עשרים מטר ממנו, להרכין את הראש ולרוץ. הצבע שמבזיק מעבר לעיניכם, מעבר לכאב, רגע לפני שאתם מתים, הוא אינפרא שחור. ~ עמוד 275

כלב החל ליילל. לא היו אלה יללותיו של זאב בודד פראי. הי אלה יללותיו של כלב קטן במצוקה. ~ עמוד 277
אדם פתח את פיו וצרח. היה זה קול שגרון אנושי אינו מסוגל להפיק; הוא עלה מהבור, נמהל בסערה, גרם לעננים לשנות את צורותיהם. ~ עמוד 279
אדם יאנג עמד שוב בבור. הדבר שעמד שם קודם נעלם. היה זה אדם יאנג חכם יותר, אך עדיין אדם יאנג. למעשה הוא היה עכשיו יותר אדם יאנג משהיה אי-פעם. ~ עמוד 279
קולות עלו מהדשא. שוטצי, שהיה פודל ננסי צרפתי מעודן במיוחד מהסוג המוחזק רק בידי אנשים שמעולם לא הצליחו לדחוס את ההוצאות הנלוות לילדים לתקציב משק הבית שלהם, נתקל בכלב.

"מר יאנג," הורה ר"פ טיילר, "הרחק בבקשה את ה – היצור הזה שלך משוטצי שלי." טיילר לא בטח בכלב. כשפגש אותו בפעם הראשונה, שלושה ימים קודם לכן, נהם היצור הקטן לעברו. האירוע דחף את טיילר לכתוב מכתב לעיתון בנוגע לכך שכלב חולה ללא ספק בכלבת ומהווה סכנה של ממש לציבור ועל כן יש להרוג אותו לטובת הקהילה, עד שאשתו הזכירה לו שעיניים אדומות בוהקות אינן סממן של כלבת, ולמען האמת אינן קיימות כלל מחוץ לסרטים מהסוג שבני הזוג טיילר יעדיפו למות מאשר להיראות כשהם מבקרים בהם, אף-על-פי שידעו עליהם כל מה שעליהם לדעת.

אדם נראה המום. "כלב הוא לא יצור. הוא כלב נפלא. הוא פיקח. כלב, תעזוב את הפודל הנוראי של מר טיילר."

כלב התעלם ממנו. הוא הפך להיות כלבי יותר ויותר. ~ עמודים 295-296

ר"פ טיילר, הנמצא במרחק עשר דקות בלבד מהכפר, עצר ואפשר לשוטצי לשקוע באחד מצרכיו המגוונים הרבים. הוא בהה מעל לגדר.

הידע שלו במסורות כפריות היה מועט, אך הוא היה בטוח שאם הפרות שוכבות, פירוש הדבר שעומד לרדת גשם. פרות עומדות מבטיחות מזג אוויר טוב. כרגע עמדו הפרות וביצעו, בזו אחר זו, סלטות מרהיבות עין ואיטיות; טיילר תהה מה מנבאת התנהגות זו לגבי מזג האוויר. ~ עמוד 298

כבר נאמר שהציוויליזציה נמצאת במרחק עשרים וארבע שעות ושתי ארוחות מהברבריות.

הלילה התפשט במהירות על פני כדור הארץ החג על צירו. הלילה היה אמור להיות מלא בניצוצות אור. אבל הוא היה חשוך.

חמישה מיליארד בני אדם חיים בכדור הארץ, ומה שעמד לקרות להם בקרוב היה גורם לברבריות להיראות כמו פיקניק – חם, מגעיל, ובסופו נאכל בידי הנמלים. ~ עמוד 312

אנתימה הביטה בכעס בשורות ארונות המתכת. הפעם, לשם שינוי, מכיוון שהיה זה אירוע אמת ולא תרגיל, המכשירים העומדים להביא את סוף העולם, או לפחות את סופו של החלק המתחיל בעומק שני מטרים מתחת לאדמה ומסתיים בשכבת האוזון, לא פעלו על-פי התסריט הרגיל. לא היו שם מנופים אדומים גדולים המוקפים בנורות מהבהבות. לא היו שם פקעות חוטי חשמל מסובכות שמעליהן שלט גדול "לנתק כאן". לא היה מסך גדול באופן חשוד ועליו מספרים הרצים במהירות שאותן ניתן לעצור שניות אחדות לפני שיגיעו לאפס. ארונות המתכת נראו מוצקים, כבדים ועמידים במיוחד בפני הפגנות גבורה של הרגע האחרון. ~ עמוד 314
"'ילדים קטנים'," רטנה פפר בגועל. במוקדם או במאוחר צריך כל אחד להחליט לאיזו כנופיה הוא שייך. ~ עמוד 318
"לאן הם הלכו?" אמר וונסלי.

למקום שאליו הם שייכים, אמר מוות, שעדיין הביט בעיניו של אדם. למקום שבו היו תמיד. בחזרה ללבם של בני האדם.

הוא חייך אל אדם.

נשמע קול קריעה. גלימתו של מוות נקרעה וכנפיו נפרשו. כנפי מלאך. אך לא היו אלו כנפי נוצות. היו אלה כנפי הלילה, כנפיים שנוצרו מחומר הבריאה, כנפים אפלות שבמעמקיהן נצנצו אורות מרוחקים. אולי היו אלה כוכבים. ואולי משהו אחר לגמרי.

אבל, אמר מוות, אני איני כמותם. אני עזראל, אני נוצרתי להיות צילה של הבריאה. אינך יכול להרוס אותי. זה יהרוס את העולם.

הלהט שבמבטיהם התפוגג. אדם גירד את אפו.

"זהו, אני לא יודע," אמר, "אולי יש דרך." הוא השיב למוות חיוך. ~ עמודים 318-319

על פני העולם כולו גילו אנשים, שנאבקו נואשות עם מתגים, שהמתגים החלו לציית. מחשבים הפסיקו לתכנן את מלחמת העולם השלישית וחזרו לסרוק בעצלתיים את האטמוספרה. בבונקר מתחת לנוביה זמלה גילו אנשים שהנתיכים שניסו לעקור במקומם בטירוף נעקרו סוף-סוף; בבונקרים מתחת לוואיומינג ולנברסקה הפסיקו אנשים במדי קרב לצרוח ולנופף רובים זה לעבר זה, והיו יושבים לשתות בירה אילו זה היה מותר בבסיסי טילים. זה היה אסור, אבל הם בכל זאת שתו בירה. ~ עמוד 320
האורות נדלקו. הציוויליזציה חדלה לגלוש לעבר הכאוס והחלה לכתוב מכתבים למערכת בנוגע לתגובתם המופרזת של בני האדם בימינו על כל דבר קטן. ~ עמוד 321
אדם הסתובב והביט בהם בפעם הראשונה. קרולי לא היה מורגל בבני אדם המזהים אותו כה מהר, אך אדם הביט בו כאילו עברה כל ההסטוריה של קרולי לנגד עיניו בתוך שניות. לרגע חש קרולי אימה אמיתית. הוא האמין תמיד שהאימה שחש בהזדמנויות אחרות הייתה הדבר האמיתי, אבל המקרים ההם היו בסך הכל חשש עלוב לעומת האימה שחש עתה. אלה שלמטה יכולים להביא לקץ קיומך, בעזרת, טוב, כמויות בלתי נסבלות של סבל, אבל הילד הזה היה יכול לשים לך קץ בכוח המחשבה בלבד. אם ירצה, סביר להניח שהוא יכול לסדר את העניינים כך שקיומך יימחה לחלוטין מפני העולם, כאילו מעולם לא היית. ~ עמוד 321
"אתה מבין," אמר קרולי, קולו מלא בקדרות תהומית, "זה לא באמת הולך ככה. אתה חושב שמלחמות מתחילות מפני שמישהו יורה באיזה דוכס זקן או משהו, או שמישהו חותך למישהו אחר את האוזן, או שמישהו מציב את הטילים שלו במקום הלא נכון. אבל אלו רק סיבות שלא קשורות בכלל לעניין. מה שבאמת גורם למלחמה הם שני צדדים שלא סובלים זה את זה, והמתח שהולך ונבנה ביניהם. ובמצב כזה כל דבר יכול לשמש סיבה. כל דבר." ~ עמוד 322
דמות עלתה מתוך הבטון הרותח, כמו מלך השדים בהצגת פנטומימה. רק שאם היצור שהגיח כרגע מהרצפה היה מופיע פעם במופע פנטומימה, איש מהצופים לא היה נותר בחיים, והיו צריכים להזמין כומר כדי לשרוף את המקום אחר כך. ~ עמוד 323
פניו של מטאטרון החלו לעטות הבעה שהייתה אופיינית למדי לכל מי שנאלץ להתמודד אי פעם עם טיעוניו של אדם. ~ עמוד 325
אדם עמד וחייך, דמות קטנה הניצבת בדיוק באמצע הדרך בין השמים לשאול.

קרולי אחז בזרועו של אזירפאל. "אתה יודע מה קרה?" לחש בקול נרגש. "עָזבו אותו בשקט! הוא גדל כבן אנוש! הוא לא התגלמות הרוע או התגלמות הטוב, הוא פשוט התגלמות האנושיות –" ~ עמוד 327

הקרקע החלה לרעוד. הרעש הזכיר רכבת מהירה העולה מתוך האדמה.

קרולי התעסק בטירוף בהילוכי הג'יפ.

"זה לא בעל זבוב!" צעק מעל שאגת הרוח. "זה הוא, האבא שלו! זה לא גוג ומגוג, עכשיו זה אישי! תתניע כבר, חפץ ארור!" ~ עמוד 330

אדם הביט סביבו. הוא הביט כלפי מטה. פניו עטו הבעת תמימות מחושבת.

לרגע קצר התחולל בקרבו מאבק. אבל הוא היה עכשיו בעולמו שלו. תמיד, ובאופן מוחלט, בעולמו שלו.

הוא הניע יד אחת וצייר חצי מעגל.
... אזירפאל וקרולי חשו את העולם משתנה. ~ עמוד 333

יום ראשון
(היום הראשון של שארית חייהם)

בסביבות עשר וחצי בבוקר הביא מחלק העיתונים את עיתוני יום ראשון לדלת הקדמית של בקתת היסמין. הוא נאלץ ללכת שלוש פעמים מהמכונית לדלת.

סדרת החבטות בדלת העירה את ניוטון פולסיפר.
הוא הניח לאנתימה להמשיך לישון. היא הייתה שבורה, האומללה. היא דיברה בחוסר עקביות מוחלט כאשר השכיב אותה לישון. היא ניהלה את כל חייה על-פי הנבואות, ועכשיו לא היו עוד נבואות. היא בוודאי חשה, חשב ניוט, כרכבת שהגיעה לקצה המסילה אך נאלצת להמשיך לנסוע איכשהו. ~ עמוד 341

"אין שום רע בציד מכשפות. הייתי רוצה להיות צייד מכשפות. אבל צריך לעשות את זה בתורות, זה הכל. היום אנחנו נלך לצוד מכשפות, ומחר יהיה תור המכשפות לצוד אותנו..." ~ עמוד 252
אדם הביט סביבו בזהירות. אחר כך, במשנה זהירות, הביט למעלה ולמטה. ולבסוף הביט פנימה.

ואז...

ועכשיו היה חור בגדר — גדול דיו כדי שכלב יוכל לעבור דרכו, וכדי שילד יוכל להידחק דרכו כאשר הוא רודף אחריו. והחור הזה היה שם מאז ומעולם. ~ עמוד 357

אדם היה מסוגל לשמוע דברים שחמקו מאוזניהם של אנשים אחרים.

הוא שמע צחוק.

לא היה זה צחוקה המרושע של מכשפה; היה זה צחוק עמוק וגשמי של מישהי היודעת הרבה מאוד, הרבה יותר מכפי שמומלץ לאדם לדעת.

העשן הלבן התערבל מעל הארובה. לשבריר שנייה ראה אדם בתוך העשן פני אישה יפות. פנים שלא נראו על פני האדמה יותר משלוש מאות שנים.

אגנס נאטר קרצה אליו.

רוח הקיץ הקלילה פיזרה את העשן; הפנים והצחוק נעלמו. ~ עמוד 357

הוא לא הבין מדוע אנשים מקימים כזאת מהומה כשאוכלים להם את הפירות, אבל החיים היו הרבה פחות מהנים לו לא היו מקימים מהומה. ולדעתו של אדם, מעולם לא היה תפוח שלא היה שווה את הצרות שבהן הסתבכת מפני שאכלת אותו. ~ עמוד 358
דמיינו דמות, שחצייה מלאך, חצייה שטן, כולה אנושית...

צועדת בתקווה לעבר טאדפילד...

...לנצח. ~ עמוד 359