גבריאלה מיסטרל

גבריאלה מיסטרל (בספרדית: Gabriela Mistral‏; 1889 - 1957) היא משוררת צ'יליאנית, זוכת פרס נובל בספרות.

"אָז הָלְכָה, בְּלִי שְׁמוֹ לָדַעַת – כִּי הַגֶּבֶר הוּא כְּמוֹ יָם."
"רִבּוֹא רִבּוֹאוֹת שֶׁל גַּלָּיו, הַיָּם מְעַרְסֵל וּמַרְגִּיעַ, בְּשָׁמְעִי אֶת קוֹלוֹ הָאָהוּב."
"צִיץ עָנֹג, מַרְטִיט, שֶׁל עֵשֶׂב, מִשְׁתָּאֶה עוֹד לַחַיִּים."
"מֵחָזִי אַל תִּשָּׁמֵטָה, הֵרָדֵם נָא בְּחֵיקִי!"
"אתְרוֹמֵם לִרְאוֹתְכֶם, מְחַפֶּשֶׂת אֶת הָעֵינַיִם וְהַשֵּׂעָר שֶׁל אֵלֶּה שֶׁלִּמַּדְתִּי."
"בארץ שהגעתי אליה אין אביב, יש בה לילה ארוך שמסתיר אותי כמו אמא."
"אולי הוא רוצה לצאת עתה לראות את פניי מכוסות הדמעות."
"הייתה לי משפחת עצים, ומשפחה אחרת של צמחים ודיברתי עם החיות שמצאתי."