גיום אפולינר

גיום אפולינר (1880 - 1918), משורר, סופר ומבקר אמנות. מראשוני תנועת הסוריאליזם ואחד המשוררים הצרפתיים הבולטים בתקופתו.

"הנהר כמוהו ככאבי. הוא זורם ואינו חדל."
"אני מכיר אנשים מכל סוג ומין. גורלם אינו דומה."
"בשירה יש לנו שליטה על דברים היוצרים והורסים את העולם."
"לה את כל חיי נתתי ליותר משעתיים ביום ההוא."
"תכופות מתהלכת גברת בדד בגן ההוא."
"גברת זו ואנוכי כמעט בני דת אחת אנחנו."
"הגיע הזמן להאיר מחדש את הכוכבים."
"טוב יותר להיות בעל מרומה מאשר עיוור."
"בוא נא הלילה, השמיע השעה. הימים חולפים ואני נשאר."
"מצייר בשלווה את הסצנות הטרגיות והרות הגורל שלו ושרוי בהמתנה פילוסופית לקץ המלחמה."
"תחת גשר מירבו זורמים הסן ואהבותינו. האם עליי להיזכר? השמחה באה תמיד אחר הכאב."
"אני רוצה לחיות חיים לא אנושיים, רבי עוצמה וגאים, כי נוצרתי בצלם אלוהים."
"בואו אל הקצה, איננו יכולים, אנו פוחדים. בואו אל הקצה, איננו יכולים, אנו ניפול. בואו אל הקצה והם באו, והוא דחף אותם והם עפו."

מתוך שיריו

הימים חולפים אני עוד מחכה."

וּמֵעוֹרְקַי יִקְלַח לָךְ אֹשֶר מִתלהט."

"אשף המילה הכתובה, לועג לכול: לאהבה, לתאווה המינית, ללאומניות ולגאוותנות." ~ אריאל הירשהורן