גילת אנקורי
שחקנית ישראלית
גילת אנקורי (נולדה ב־31 באוקטובר 1955) היא שחקנית ישראלית.
- "חזרנו לאמריקה לכיתה ו', וביום הראשון קראה המורה לכל ילד ונתנה לו מילה לאיית. מי שאיית נכון – התיישב, מי שלא – חיכה לסיבוב הבא והמילה עברה לילד שאחריו. אני למדתי אנגלית רק בקיץ, וידעתי שאעשה הרבה סיבובים. כשנשארתי לעמוד אחרונה, המורה כבר הייתה אומללה, הרגישה שהיא עושה לי עוול, אבל אני זוכרת את עצמי נורא חזקה, אומרת לעצמי שזה לא מביך, שזאת זכותי, שאני בסדר, ואומרת לה בעיניים – אני לא כועסת, זאת לא בושה. היא נתנה לי את המילה 'School' וזה נגמר. כשהתיישבתי, היא הסבירה לכולם שהגעתי מרחוק. בסוף השנה היא נתנה לי פרס כי הייתי הילדה שהתקדמה הכי הרבה."
- "אני מאוד מרוצה מעצמי. בשנים מוקדמות יותר הייתי הרבה פחות מרוצה. באמת, אין דבר רע שתגידי לי שלא אמרתי לעצמי. אבל כן, אני עדיין קרצייה חסרת ביטחון שרק רוצה שיאהבו אותה."
- "איזו מין ילדה הייתי? שונה, בעיקר. פה נחשבתי אמריקאית, שם נחשבתי ישראלית. אתה לא מרגיש שייך לשום מקום. אבל אתה יכול להמציא את עצמך כל פעם מחדש. ותמיד הייתה לי כמיהה לשם אחר. בארצות הברית רציתי שיקראו לי לורי, או ג'ולי. בארץ רציתי שיקראו לי חגית."
- "אנשים אומרים ששרי גדלה להיות עידית לינוביץ'. אבל שרי הייתה טראומה בשבילי, כי היא נכתבה חמודה ומתוקה. זה הרושם שעשיתי כשהייתי צעירה. אמרתי לאבי נשר שאני רוצה לשחק קצת רעה. ואז הייתי הולכת ברחוב ואנשים היו צועקים: 'שרי, מה עשית לגלי עטרי. תתביישי לך?!'"
- "הדמות של עידית לינוביץ' נחרתה עמוק בתודעה של הקהל הישראלי, והרגשתי שזה לא טוב לי. זו אומנם מחמאה מאוד גדולה לדרך בה שיחקתי אותה, אבל הרגשתי שבתור שחקנית זה מפריע לי. דבר ראשון שעשיתי, אחרי שהבנתי שהסדרה לא חוזרת, זה להסתפר, כדי להימלט אפילו מהדרך בה עידית לינוביץ' נראתה. אומנם בפרסומות לדיוטי פרי אני משחקת את אותה דמות מרושעת, אבל אני עושה אותה קומית. התנתקתי לגמרי. כשהציעו לי כל מיני תפקידים בתוכניות טלוויזיה חדשות, שנראו לי דומות מדי ל'רמת אביב גימל', סירבתי. וסירבתי די הרבה פעמים. אשמח מאוד להשתלב בעוד סדרה, ולא משנה לי איזו, העיקר שתהיה שונה, כי אני לא רוצה להתקבע בדמות הזאת ובסוג כזה של תוכנית. הייתי שחקנית 18 שנה לפני עידית לינוביץ', וכשחקנית מעניין אותי לעשות דברים אחרים."