פתיחת התפריט הראשי
"השנִים, ההרגל והשעמום."

גלות ומלכות (בצרפתית: L'exil et le royaume) הוא ספר מאת אלבר קאמי הכולל שישה סיפורים קצרים. הספר יצא לאור ב־1957 ותורגם לעברית ב־2016.


  • "האוטובוס פילס לו דרך בצפירות רמות בין מכשולים לא־נראים."
  • "הוא בחן אותה בעיניו הבהירות במעֵין אי־שביעות־רצון, מבלי להסיר ממנה את מבטו."
  • "בלבה של אישה, שרק יד המקרה הביאה אותה למקום הזה, נפרם באותה שעה קשר שהידקו השָנִים, ההרגל והשעמום."
  • "היא לא היתה לבד, ואותו סטודנט למשפטים, שמאן למוּש ממנה, היה עכשיו לצידה. בסופו של דבר קיבלה אותו."
  • "צריך באמת להתגונן מפני המחסור. אבל מפני השאר, מפני מה שאינו המחסור הכי בסיסי, איך להתגונן? זה מה שחשה מעת לעת."
  • "לא בעיה להחליף מקצוע, אבל לא קל לזנוח את מה שאתה יודע לעשות, את המומחיות שלך."
  • "עשרים־וחמש שנה היו כלא היו, והרי נדמה לה שרק אתמול עוד התלבטה בין חיים חופשיים לחיי־נישואים. רק אתמול עוד הרהרה בחרדה בימים שבהם, אולי, תזדקן לבד."
  • "היא אהבה את תעוזת החיים שלו, שהיה שותף בה לשאר הצרפתים בני הארץ הזאת. היא אהבה גם את המראה המובס שלו כשהמאורעות, או האנשים, הכזיבו את ציפיותיו."
  • "בעיקר אהבה להיות נאהבת, והוא השפיע עליה תשומת־לב. מרוב שגרם לה להרגיש כי היא קיימת בשבילו, גרם לה להתקיים באמת. לא, היא לא הייתה לבד."
  • "היא הסמיקה באחת ונפנתה חזרה אל בעלה, שעדיין הביט קדימה, אל הערפל והרוח. היא התכרבלה במעילהּ."
  • "עדיין נחשקת – היטב חשה זאת תחת מבטי הגברים – בפניה הילדותיות מעט, בעיניה הרעננות והבהירות; עיניים שהיו מנוגדות לגוף הגדול, המוּכּר לה כחמים ומרגיע."
  • "כול הנוסעים הרכינו ראש ונראו מקשיבים לקול הרוח, שהשתוללה כאוות נפשה ברמות האינסופיות האלה. ז'אנין נדהמה לפתע מהיעדרו הכמעט מוחלט של כל מטען שהוא."
  • "היה נדמה לה שהעולם עצר מלכת, ושמרגע זה ואילך איש לא יזדקן ולא ימות. מעתה ואילך הושעו החיים בכל מקום, חוץ מאשר בלבה, שבו בכתה כעת מישהי מרוב כאב והשתאוּת."
  • "היא ידעה רק שמלכות זו הובטחה לה משחר העולם, אך לעד לא תהיה שלה, לא עוד, אולי רק ברגע החולף הזה."

נאמר עליועריכה

  • "המצב הקיומי הבסיסי של גיבורי הסיפורים הוא הבדידות. נוכחותם של בני אדם בחייהם אך מגבירה את בדידותם. הבדידות הזאת יכולה להוביל אותם לרוע ולשעבוד של הזולת כשיש להם די כוח לסרסו דרך כיבושו; והיא יכולה מצד שני להוביל להארה ולאושר." ~ רות אלמוג
  • "המילים יוצרות מקום חדש ומוציאות את אסיר הזמן והמקום מכלאו אל העולם החדש של הנרטיב הנבנה דרך המילים ובאופן כזה הוא משיג לו חירות, שאולי מקבלת הַעֲצמה דרך החשיבה על הדילמות שמציגים בפניו הסיפורים." ~ רות אלמוג
  • "מתח שמאחד בין כל המצוקות האנושיות של כל הגיבורים בסיפורים הנהדרים הללו, המתח והכפילות בין קיום של האדם כ-Solitaire לבין קיומו כ-Solidaire, או, בתרגומו המבריק של רצ'קובסקי, בין 'בדידות' ל'ידידות'." ~ משה סולוחובסקי