יוהאן וולפגנג פון גתה

סופר, משורר ואיש אשכולות גרמני
(הופנה מהדף גתה)

יוהאן וולפגנג פון גתה (בגרמנית: Johann Wolfgang von Goethe)‏ (28 באוגוסט 1749 - 22 במרץ 1832), סופר, משורר, מחזאי, הוגה דעות, פוליטיקאי, ומדען גרמני.

יוהאן וולפגנג פון גתה

כללי

עריכה
  • "אני אוהב את מי שחולם על הלא אפשרי."
  • "למי שיש תרבות, אמנות ומדע יש לו גם דת. למי שאין תרבות, אמנות ומדע יש לו רק דת."
  • "מי שאינו נותן דעתו על שלושת אלפי שנות ניסיון, דן עצמו לבערות חשוכה של חיים מיום ליום."
  • "ידע אינו מספיק – יש להשתמש בו. רצון אינו מספיק – יש להוציאו אל הפועל."
  • "שנוא עלי כל מה שרק מוסיף לי ידיעות, מבלי שירבה או יחיה במישרין את פעילותי."
  • "אין לאנשים בינוניים סיפוק רוח גדול מכך, שהגאון אף הוא אינו נפטר מדינה של מיתה."
  • "אין אדם גדול ומאושר אלא מי שאינו זקוק לא למשול ולא לציית כדי להיות מי שהוא."
  • "כשהאמון נעדר, הפרח היפה ביותר בזר האהבה חסר."
  • "האישה היא אגרטל מיוחד שנשאר לנו עדיין; מקום שבו אנו מוזגים את משאת נפשנו."
  • "כל מה שפרסמתי אינם אלא קטעים של וידוי גדול."
  • "בעמל רב מצד אחד לאחר, עם כל ידיעותיי אני שוטה מסכן ואינני חכם יותר מאשר קודם לכן."
  • "לעתים הכרחי לבעל ואישה לריב - כך הם לומדים דברים חדשים אחד על השני."
  • "מי שאינו יודע שפות זרות, אינו יודע דבר על שפתו עצמו."
  • "ישוע הנוצרי הוא תמיד בעייתי בעבור מי שחושב."
  • "איש אינו עבד יותר מאשר מי שמאמין כי הוא חופשי מבלי להיות כזה."
  • "מוסיף דעת, מוסיף ספקות."
  • "הינך בא בטענה אל אישה כשהיא מחליפה גבר בגבר, אל תגנה אותה, היא הולכת ומבקשת לה גבר נאמן."
  • "כל רצון אינו רצון, אלא משום חובה."
  • "ארכיטקטורה היא מוזיקה שקפאה."
  • "לעתים קרובות חשתי צער מר על המחשבה כי בני העם הגרמני, שהם כה ראויים להערכה כפרטים, הם כה עלובים ככלל."
  • "המתמטיקאים כמוהם כבני צרפת, כשאתה מדבר אליהם הם מתרגמים לאלתר את דבריך לשפתם שלהם ומיד הם לובשים משמעות שונה לגמרי."
  • "מצאתי עד מהרה כי חסרה לי ידיעת הלשון העברית… הסברתי אפוא לאבי את ההכרח ללמוד עברית, ודחקתי בו במרץ רב שייתן את הסכמתו." ~ מתוך האוטוביוגרפיה 'פיוט ומציאות'

על החיים

עריכה
  • "אין דבר יקר ערך יותר מאשר היום הזה."
  • "לצפות למוות – חיים ללא תועלת."
  • "ברגע שיש לך אמון בעצמך, אתה יודע איך לחיות."
  • "הכישרון מתפתח במקום מקלט; האופי מתגבש בשאון עולם."
  • "המוצא שלווה בביתו, בין אם הוא מלך או איכר, הוא המאושר באדם."
  • "אין האדם יכול תמיד להיות גיבור, אבל הוא תמיד יכול להיות אדם."
  • "טבעם של האנשים להתפעל מדברים טפשיים, אם הם חדשים."
  • "ניתן ללמוד בחברה, אולם ההשראה יורדת עליך ביחידות."
  • "בנוהג שבעולם מלגלגין הבריות על מה שאינם מבינים."
  • "שום דבר אינו מעיד יותר על אופי האדם מאשר הדברים שהוא צוחק עליהם."
  • "אדם כפוי טובה הוא תמיד אדם חלש, מימי לא ראיתי איש תרומי והוא כפוי טובה."
  • "כל תיאוריה אפורה, אך עץ החיים ירוק ופורח."
    • נוסח אחר: "כל הסברות אפורות, חבריי, אך עץ הזהב של החיים ירוק לנצח נצחים."
  • "אדם מאושר אינו מאמין שהגיע כבר אל הנסים. על ידי הצרות אנו לומדים כי אצבעותיו של אלוהים מכוונות את הטובים אל הטוב."
  • "אין זה די לעשות צעדים שיובילו אותנו יום אחד אל המטרה. כל צעד חייב להיות מטרה כשלעצמה המובילה אותנו קדימה."

מתוך שיריו

עריכה
  • "הָהּ, מָה אֻשַּׁרְתִּי מְאֹד! – אַךְ הָס, כִּי כְּבָר / עָבְרוּ הַיָּמִים, / אָפוּף אָנֹכִי בָּכֵן, מִקְלְעוֹת בַּת רוֹמָא כַּיּוֹם."
  • "לְמֶחְצָה אִם אֶחְכַּם, אֲבָל מְאֻשָּׁר כִּפְלַיִם אֲנִי./ וְכִי לֹא אַשְׂכִּיל בְּסָקְרִי אֶת־צוּרַת הַחֵיק זֶה הַנֶּחְמָד, / יָדִי כִּי אַנְחֶה עַל־פְּנֵי זוּג יְרֵכֶיהָ לְאַט?"
  • "תֵּכֶף צָצִים וְטוֹפְחִים קְהַל הֲמוֹן נְבָטִים בּוֹדְדִים / קְבוּעִים בְּנֹעַם בְּחֵיק פְּרִי אֲשֶׁר טִפַּח בְּהוֹד./ כָּכָה יְסַיֵּם הַטֶּבַע טַבַּעַת הַכֹּחוֹת הַנִּצְחִים."
  • "וְטוֹבִים אִם עָרְבוּ לָךְ, / בַּקְּשִׁי וְחָצְבוּ לָךְ! / כִּי אֲנִי לֹא אֶשְׁנֶה, / וְקַבְּלִינִי כָזֶה!"

יסורי ורתר הצעיר (1774)

עריכה
  • "ושוב, שבתי וראיתי, חביבי, גם בעסק קטן זה, כי מידות של אי הבנה ועצלות גורמות בעולם שיבושים יותר מן העורמה והרשעות. על כל פנים שכיחות הן האחרונות פחות מן הראשונות."
  • "וכי תשאל, מה טיבם של בני אדם כאן, עלי לומר לך: כבכל מקום! צביון אחד למין האנוש! מרביתם מבלים רוב זמנם בעמל, למען מחיתם, ומעט הפנאי שנותר להם מפחיד אותם כל כך, עד שיבקשו כל אמצעי להיפטר ממנו, הה, ייעודו של אדם!"
  • "כי רק במידה שמשתתפים אני ברגשותיו, ניתן לנו הכבוד להשיח בעניינו."
  • "הבריות מכבידים על עצמם ועל אחרים. ובכל זאת, אמר, חייבים לקבל את הדין, כאותו נוסע, הפוגע בהר; ודאי, לולא היה שם ההר, הייתה דרכו הרבה יותר נוחה וקצרה; אבל אין ברירה, הוא נמצא שם, וחייבים לעבור."
  • "אמנם, יום יום מתברר לי יותר, אהוהי, מה נואל האיש, המודד זולתו לפי מידתו. ומאחר שמרבה אני כל כך לעסוק בנפשי, ולבביי כה מסוער, אך ברצון אני מניח לאחרים. שילכו בנתיבתם, ובלבד שיחדלו ממני גם הם."
  • "אמנם כן, רק נודד אני, רק הלך על פני האדמה! ואתם, כלום הנכם יותר מזה?"

קישורים חיצוניים

עריכה