דבורה בארון

דבורה בארון (4 בדצמבר 1887 – 20 באוגוסט 1956) היא סופרת עברייה.

מתוך יצירותיה עריכה

"ובדמיונה חיבקה כבר נכד." ~ 'בִּצְרוֹר הַחַיִּים'
"תלמידי־גימנסיה התעכבו על־יד חלונות של בתי־מסחר לספרים, סקרו ושוחחו, ומן השמיים ירד שלג ונפל בחשאי על המדרכות." ~ 'שוֹקוֹלָד'
"געגועי־הרוך, הציפיה המתוקה לראיון וכל אותן תקוות האור לעתיד נרתעו מפני החרדה, זו אחות האהבה, שמילאה את כולה." ~ 'באור חרדות'
"ומדי שנה בשנה, בשעה שכל העצים נובלים ונחשפים, בשעה שעליהם נכמשים ונושרים מרב גשמים או קור, גם אז אין ארז זה נובל, גם אז אין עליו נושרים... נפלא הוא הריח שארז זה נותן. אולם את ריחו זה אפשר להריח רק בשעה שרוח חמה, רוח דרומית מנשבת." ~ 'הארז הנפלא'
"ובחדר האוכל נדפו על כן ריחות של לימון ותפוחים ומיני מאפה." ~ 'עגמת נפש'
"איש מדות, אשר מעיל השרד שלו הקצר משך עליו חוט של שררה." ~ 'גרעינים'
"לו, לאחי דוֹדֶה, היה חדר מיוחד עם שולחן וכוננית השייכים רק לו לבדו, בו בזמן שלי ולאחותי טַניה היה חדר אחד." ~ 'פְּרוֹזְדוֹר'

"התימטיקה שלה רצופה קטנות, מעשים יומיומיים, דאגות, מקרים ואסונות שכיחים. גיבוריה לרוב – פשוטי עם." ~ אהרן בן אור
"בדרך כלל מוצאים גיבוריה נחמה בסופו של דבר, באיזשהו רוך של אהבה ושלווה." ~ אילת נגב