דבורה בארון

דבורה בארון (4 בדצמבר 1887 – 20 באוגוסט 1956) היא סופרת עברייה.

מתוך יצירותיה

"ובדמיונה חיבקה כבר נכד." ~ 'בִּצְרוֹר הַחַיִּים'
"איש מדות, אשר מעיל השרד שלו הקצר משך עליו חוט של שררה." ~ 'גרעינים'
"האילנות שבחצר הגימנסיה לבלבו ונתנו ריח, וקול דִבורם של הבחורים וצחוק הבתולות, שהתהלכו על גבי המדרכות, היה בהם כדי להעביר רעד בכל חוט השִדרה." ~ 'שוֹקוֹלָד'
"געגועי־הרוך, הציפיה המתוקה לראיון וכל אותן תקוות האור לעתיד נרתעו מפני החרדה, זו אחות האהבה, שמילאה את כולה." ~ 'באור חרדות'
"היה חורף קשה ושופע שלג. הרוח הקרה שבאה מצד צפון, יללה בלילות בארובות העשן והתעללה בשלהבת המנורה." ~ 'עצבנות'
"לו, לאחי דוֹדֶה, היה חדר מיוחד עם שולחן וכוננית השייכים רק לו לבדו, בו בזמן שלי ולאחותי טַניה היה חדר אחד." ~ 'פְּרוֹזְדוֹר'
"בכל לילה ולילה, לאחר שהיא טועמת טעמו של נמנום, הרי היא מתגברת כלביאה, נוטלת את ספר התהלים ומתחילה עוסקת בתהלות ותשבחות." ~ 'הסבתא הניה'
"ומדי שנה בשנה, בשעה שכל העצים נובלים ונחשפים, בשעה שעליהם נכמשים ונושרים מרב גשמים או קור, גם אז אין ארז זה נובל, גם אז אין עליו נושרים... נפלא הוא הריח שארז זה נותן. אולם את ריחו זה אפשר להריח רק בשעה שרוח חמה, רוח דרומית מנשבת." ~ 'הארז הנפלא'

נאמר עליה

"בארון לא שרה על האקסטזה שבחסידות ועל ההתלהבות שבלימוד המתמידים... התימטיקה שלה רצופה קטנות, מעשים יומיומיים, דאגות, מקרים ואסונות שכיחים. גיבוריה לרוב – פשוטי עם, נופה – עיירה קטנה נידחת ברוסיה הלבנה. ואולם חומר זה נתעלה בסיפוריה הקצרים, 'נתווספה לו ארשת חן' והוא זוהר מקדושה, מבקיע מעיינות האהבה, החסד והרחמים בלב הקורא." ~ אהרן בן אור
"כך נולד גם הנושא שיעסיק אותה יותר מכול, כאישה וכסופרת: חיי משפחה, בפנים המכוערות שלהם... כמו הצעירה היפה והענייה, שנישאת לגבר שהיא סולדת ממגע ידו, ועושה את כל המאמצים להתחמק מקיום יחסי מין איתו. כאשר היא מרגישה שאין לה עוד ברירה, היא מנסה לתלות את עצמה ולא מצליחה... (בסיפור 'בשחוק ההוויה') או הבעל הנכה, אשר אשתו בוגדת בו לנגד עיניו והוא אינו יכול לעשות מאומה ('על יד החלון'). עם זאת, הדמות הרבנית המופתית שמצאה באביה גם היא ניכרת בכמה מסיפוריה, ובכלל, בדרך כלל מוצאים גיבוריה נחמה בסופו של דבר, באיזשהו רוך של אהבה ושלווה." ~ אילת נגב