דברי ימי רומא
דברי ימי רומא (בגרמנית: Römische Geschichte) הוא ספר היסטוריה מאת תאודור מומזן שיצא לאור בארבעה כרכים בין השנים 1854–1885.
- "גורל הוא כוח חזק יותר מגאונות."
- "הוא לא ידע את האמנות של השגת תמיכה מהמתנגדים לו."
- "אותו כלל של הארכיאולוגים, שיש לחקור קודם כול בדבר שאי־אפשר לדעתו ולא כדאי לדעתו."
- "אף כי לא התפתחו ברומא לא מעמד־ביניים עירוני אמיד ולא מעמד רכושנים מלוכד היטב, בכל זאת הייתה גוברת ועולה בה ללא הפסק התכונה של העיר הגדולה."
- "עד היום הזה יש עוד בחורבותיהם של אותם הבניינים כדי לתת מושג על גדלותה של רומא העתיקה לאלפי אלפים אנשים, אשר לא קראו מימיהם דף אחד בהיסטוריה של רומא."
- "פלג־האי האיטלקי דומה הוא אל פלג־האי היוני לגבי האקלים הממוזג והאוויר הבריא שעל פני ההרים הבלתי־גבוהים ביותר, ובדרך כלל – גם בעמק ובמישור. בהתפתחות החוף נופל הוא מחברו היווני; אין לפניו ים רב־איים, שעל ידיו היו היוונים לאומה של יורדי־אוניות. לעומת זאת עולה איטליה על שכנתה בעושר הנחלים שלה ובמדרונות־ההרים הפורים ועשירי־העשב, כפי הצורך לעבודת־האדמה ולגידול הבקר. בגלל זה היא ארץ יפה, המעוררת את האדם לפעולה ונותנת שכר לפעולתו, והפותחת לפני השואף ללא מנוחה את המסילות למרחקים, בה במידה שהיא מורה לאדם השקט ברוחו את הדרך לפעולת־שכר שלווה במולדת."
- "האיטלקי הקריב מתוך הכרה ובהחלטיות גמורה את שרירות־הלב האישית על מזבח החופש, ולימד לכבד את האב ולשמוע במצוותו, למען ידע לכבד את המדינה ולשמוע במצוותה. ולא אכפת לו לאיטלקי אם הכנעה זו גרמה לקיפוחו של היחיד ולהתנוונותו של הנבט האנושי היפה ביותר. הוא זכה תחת זאת בארץ־מולדת ובהרגשת־מולדת, אשר כמוהן לא ידע היווני מימיו, והוא היחיד בין כל עמי־התרבות שבימי קדם, אשר בחוקה ובמשטר המבוססים על יסוד השלטון העצמי הגיע לידי אחדות לאומית."
- "אותם העיקרים, שלפיהם ארגנה רומא את הארצות הכפופות לה באיטליה, הועברו ברובם גם למושבות שמחוץ לאיטליה. אולם יחד עם שוויון־זכויות ממשי זה נקבע הבדל רב־תוצאות בין הקהילות האיטלקיות מצד אחד ובין הקהילות שמעבר לים מצד שני. לפי ההסכמים שהיו קיימים בין רומא ובין הערים האיטלקיות היו הללו חייבות לספק כמוּת ידועה של חיילים לצבא ולצי של הרומאים; ואילו הקהילות שמעבר לים, שבכלל לא חתמו הרומאים על כל הסכמים עמהם שהיו מקשרים ומחייבים, פטורות היו מחובה זו, אלא שלעומת זאת איבדו בני הקהילות האלו את זכות השימוש בנשק, והם נקראו לצבא להגן על מולדתם שלהם לפי פקודת גיוס של הפרטוֹר הרומאי."
- "בעיקרו של דבר הרי כל אדם רומאי שהגיע לפרקו והוא בריא בגופו וברוחו, יכול מבחינה משפטית להגיע לכיסא המלכות. נמצא, שגם המלך הוא רק אזרח רגיל, שמתוך זכות או הצלחה, אולם קודם כול מתוך ההכרח, שלכל בית יהיה אדונו, נעשה הוא השליט על האנשים השווים אליו."