דיימון ראניון

דיימון ראניון (באנגלית: Damon Runyon;‏‏ 4 באוקטובר 1880 - 10 בדצמבר 1946) היה סופר ועיתונאי אמריקאי.

כללי

"פאט ממזר מלוכלך. התאמצתי להיזכר מתי כתבתי את שלוש המילים הללו. לא ייתכן שזה היה בעת ישיבת המערכת במשרדו של העורך ג׳ו קונוליי, מפני ששום ממזרים מלוכלכים לא הועלו שם בשיחה, רק כמה חזירים מחורבנים." ~ מתוך טור בעיתון
"קראתי את פיסות הנייר שנתחבו אל מתחת לחוטמי. באחת מהן נאמר מייק מסוגל לשדוד קופת צדקה בכנסיה. בשניה שרבטתי, כנראה, את הפסוק אייק מוכן להונות אפילו את אמו הורתו, ואילו את הכתוב בפתק השלישי אינני מעז לצטט בדפוס. בעצם, לא שיערתי שאני בכלל יודע כמה מהמילים ההן." ~ מתוך טור בעיתון

מתוך סיפוריו

הציטוטים הם מהספר "חוש הומור וסיפורים אחרים" בתרגומו של מולי מלצר משנת 2016.

האידיליה של מיס שרה בראון

דף ציטוטים מורחב – האידיליה של מיס שרה בראון

"סקיי לא גר אף פעם בשום מקום אחר חוץ מחדרי מלון, לאורך שנים."
"סקיי מגלה שאין עליו יותר ירוקים, שהוא כבר מופסד איזה שלושים וחמש אלפיות, והוא מבקש להמר על התחייבויות."
"מיס שרה בראון מביטה אל סקיי, סקיי מביט אל מיס שרה בראון, ומיס שרה בראון מביטה אל האזרחים סביב סביב."
"והוא מספר שמיס שרה בראון מודיעה לסקיי שמכיוון שהוא יודע כל כך הרבה על כתבי הקודש, אולי הוא גם זוכר את הפסוק השני בשיר השירים."

רומנטיקה בשנות הארבעים הסוערות

"פשוט, כשלדייב החבוב עולה הסעיף, מה שקורה זה שהוא עלול לפוצץ למישהו את המוח, ורוב הסיכויים שהמוח הזה יהיה של לא אחר מאשר וולדו וינצ'סטר, אם כי כמה חבר'ה טוענים שלוולדו וינצ'סטר אין בכלל מוח, אחרת מה יש לו לרחרח סביב הפרגית של דייב החבוב."
"בעוד שכל אחד עלול ללכת למועדון הצ'יקן מדי פעם, ולשחק עם טוני ברטצולה בעל העסק איזה משחק ידידותי, מעט מאוד חבר'ה נוטים לשתות שם מה־שלא־יהיה, כי המשקאות אצל טוני לא נועדו לזה שמישהו ישתה אותם חוץ מאשר הלקוחות."
"נדמה לי שבחור מהעיתונות מוכרח לדעת שזה נגד החוק להיות נשוי באותו זמן לכמה פרגיות, אלא אם כן הוא טורקי או משהו."

ג'וני חד עין

"סיבה אחת שבגללה רודולף יושב על הרצפה זה שאין שום דבר אחר לשבת עליו כי זה בית ריק שכולו חסום בקרשים כבר הרבה שנים ואין בו ריהוט משום סוג, וסיבה אחרת זה שלרודולף תחוב בצד הגוף קליע של 0.38 וממש לא מתאים לו לעשות מה־שלא־יהיה חוץ מלשבת."
"ובשביל להגן על עצמו רודולף פשוט נאלץ להוציא את הבטסי ולהעניק לפרדי קעקוע קטן. למען האמת, הוא פחות או יותר רוקם את ראשי התיבות של השם שלו על החזה של פרדי ומשאיר אותו ז"ל באופן יוצא מן הכלל."

אחד שיש לו מילה

"כפות הרגליים שלו פונות שם למטה לשני כיוונים שונים, בזווית רחבה מאוד, כך שאם אתם רואים את כף רגל עומד בפינת רחוב יהיה לכם מאוד קשה להחליט לאן פניו מועדות, כי רגל אחת פונה לכיוון אחד והשנייה לכיוון השני. למען האמת, כשהוא עומד במקום בלי לזוז, חבר'ה ששורצים ליד המסעדה של מינדי הרבה פעמים מהמרים על לאיזה כיוון כף רגל מתכוון ללכת."
"מה שכף רגל עושה למחייתו זה לעשות כמיטב יכולתו, שזה בדיוק מה שעושים הרבה חבר'ה אחרים בעיר הזאת למחייתם."
"זה נגד החוק להתאבד בעיר הגברים הזאת, אף על פי שמה בדיוק החוק יכול לעשות לברנש שמתאבד אני אף פעם לא מצליח להבין."

לחץ דם

"והסיבה היחידה שהוא לא חבוש בקלבוש זה בגלל שממש לא מזמן הוא יוצא משם, ורשויות החוק עוד לא מספיקות לחשוב על משהו שבגינו אפשר לנעוץ אותו לשם בחזרה."
"כשלקוח מבקש ממך לנסוע יותר לאט למה אתה לא נחמד ונוסע יותר לאט? עכשיו תראה מה אתה מקבל."
"בשעה חמש בבוקר צ'רלי תקוע עם חוב של מאה שלושים אלפיות, שזה בוחטה גדולה מאד מאד גם כשמישהו מבלף במשחק."

הפרת הבטחה

"יש לי התנגדות רבה מאד לפריצות לבתים, או לכל מיני התגנבויות, שאני לא רואה בהן משהו מכובד."
"אני שואל את מיסטר טיוסדיי מה זה בדיוק הפרת הבטחה, והוא מסביר לי שזה כשמישהו מבטיח לעשות משהו אבל לא מקיים את הדבר שהבטיח לעשות, אם כי כמובן בברוקלין יש לנו שם אחר לקומבינה מהסוג הזה, ואנחנו מטפלים בזה בהתאם."
"וככה, ג'ון מספרד אומר, הוא יושב כאן לשמור עליי עד שהיא חוזרת, אף על פי שאני יודע כמובן שהדבר שבשבילו הוא באמת יושב שם זה כדי לערוך עליי את החיפוש הראשון במקרה שאני מחזיר ציוד."

מיס מארקר הקטנה

"ובמצב שכל האזרחים סביב המסעדה של מינדי הם רווקים, או מתים להיות רווקים, מאוד־מאוד לא מתאים להם למצוא את עצמם פתאום ארוזים במשפחה."
"מארקי ממש מתה על הקטע של לרקוד, במיוחד לבדה, אף על פי שהיא לא מצליחה אף פעם להיפטר מכך שהריקוד תמיד מסתיים בזה שהיא משתטחת על הפנים, דבר שהרבה אזרחים דווקא חושבים אותו למשהו אמנותי, בתור פיניש."
"ובכל מקרה הוא מונע משתום-אוזן לרפד את העצוב בעופרת, דבר שכולם רואים בו לכל הפחות אקט של התחשבות מצד לא-בבית, מה גם שהעצוב עכשיו יותר מדי לחוץ בשביל לחטוף את העופרת הזאת."

פרינסס או'הארה

"הוא תמיד מתרברב שזורם לו בעורקים דם של משפחת מלוכה אירית, אז מישהו קופץ ומדביק לו את הכינוי 'קינג', וככה קוראים לו מאז שאני זוכר אותו, אף על פי שרוב הסיכויים שמה שבאמת זורם לקינג או'הארה בעורקים זה תשעים ושמונה אחוז אלכוהול."
"אישית, אני חושב שמונית זה דבר יותר נוח ופחות יקר מאשר ויקטוריה מיושנת אם יש לך כוונה להגיע לאנשהוא, אבל כמובן בחורים ופרגיות שבא להם להתמזמז קצת מהצד אף פעם לא רוצים להגיע לשום מקום במיוחד, או בכל אופן לא יותר מדי מהר."
"לואי קלף-אחרון הוא מין בחור שמסוגל להידרדר למעשי נוכלות לא קטנים, ובעצם לעיתים קרובות הוא בכלל לא צריך להידרדר כדי להגיע לשם."
"ואני יכול לראות את זיק האהבה הידוע מנצנץ להם בעיניים כל כך חזק שאני מתחיל לחשוב שאולי לכסף אין בעצם כל כך ערך לעומת האהבה, אם כי אישית אני מוכן לקחת הימור על הכסף."

ג'נטלמנים, לחיי המלך!

"טוב, ככה מהשרוול אני לא יכול להעלות בדעתי מישהו שאני מכיר באירופה, ואם אני מכיר שם מישהו אני בטח לא אהיה מאושר שחבר'ה כמו קיטי טיק-טק, איזי צ'יזקייק וג'ו-ג'ו ילכו למסור לו ד"ש, אבל כמובן אני לא משמיע שום הרהור מהסוג הזה בקול רם."
"וג'ו-ג'ו אומר לי שהוא בחופשה משיקגו לזמן מה, כי לפי השמועה מישהו שם טוען שהוא אויב הציבור, מה שלדברי ג'ו-ג'ו זה שקר אחד גדול, כי הציבור בהחלט חביב עליו מאוד בכל עת ובכל זמן."
"והקליע השני מעיף לאיזי צ'יזקייק את הדרבי שלו, מה שבהחלט מגיע לאיזי על זה שהוא נשאר עם הכובע על הראש בנוכחות גברת."

לילי מסן-פרז

"אנחנו ארבעה שיושבים שם במאורה הקטנה של צ'רלי גוד-טיים ברנסטין ברחוב ארבעים ושמונה ביום שלישי אחד לקראת ארבע בבוקר, מזמרים לנו קצת ברביעייה, לא בקול רם מדי, כדי לא להפריע לשוטר המקוף שבחוץ, יופי של בחור בשם קאריגן, שאוהב לתפוס קצת נמנום בשעה הזאת."
"אישית, אני לא רואה את האוזן של לואי נקטפת, כי כשמגיעה הירייה השנייה אני כבר מחוץ לדלת הקדמית, פותח צעד במורד רחוב חמישים ושמונה, אבל מספרים לי על זה יותר מאוחר."
"אבל אני לא שואל שום שאלות, כי כשבחור מסתובב בעיר הזאת ושואל שאלות, אנשים עלולים להיסחף למחשבה שאולי הוא מהטיפוסים האלה שרוצים לברר דברים."
"אז אני שר ללילי שירים כמו 'המשעול הארוך מתפתל לו' ו'מדמואזל מארמנטייר', אף על פי שכמובן כשזה מגיע לכמה מקומות בשיר הזה אני פשוט עושה דום־דו־די־דום ולא שר את המילים על הבדיוק."

דארק דולורס

"והסיבה לזה היא שכאשר דייב החבוב הוא לבדו אין לו אף אחד שיהנהן לו בראש, ואם יש משהו שדייב החבוב מאוד מחבב זה שיש לו מישהו שיהנהן לו בראש."
"האמת, אני בטח הנהנן לא פחות טוב מאשר כל ברנש אחר בעיר הזאת, שיש בה בטח איזה שלושה מיליון הנהננים, ולמה בעצם שאני לא אהיה, הרי איך שאני רואה את הדברים, להנהן לאיזה בחור זה לא יותר מדי טרחה. ובעצם זה חוסך הרבה מאוד שיחה."
"לפרנקי פארוני אין שמץ של מושג שסקודלס ומייק השחור ובני הם עכשיו בראש אחד, והוא בטח מאוד מאוד מופתע כשהם קופצים אליו בדרך אל התחנה. למען האמת, אני שומע שנשאר לו על הפנים מבט מאוד מופתע עוד כשאוספים אותו לאחר מכן."
"ורוב הסיכויים זה שהם יתקעו בו כדורים נוספים, רק שהם משאירים את הטקסי שלהם במרחק בלוק אחד משם עם המנוע עובד, והם יודעים שהחאפרים של סיינט לואיס הם זוועתיים בקטע של להקפיץ את המונה קדימה לחבר'ה שנותנים להם לחכות."
"ואפילו דייב החבוב מתחיל לשים את דולורס על הכוונת עד שאני מזכיר לו שהוא חייב להתקשר אל מיס בילי פרי, אז הוא מבלה איזה חצי שעה בתא הטלפון ומסביר למיס בילי פרי שהוא במלון שלו במיטה, ושהוא אוהב אותה מאוד מאוד."

הבחור הכי לוהט בעולם

"השוטרים תמיד זורקים את האשמה על הכול, בלי קשר לאיפה זה קרה, על הברנש הכי בולט שהם מצליחים לעלות בדעתם, וביג ג'ול בולט למדי בכל רחבי ארצות הברית. רוב הסיכויים זה שהוא לא עושה חצי מהדברים האלה, ובטח יש לו אליבי לחצי שהוא כן עושה, די סביר, אבל אין ספק שהוא מאוד לוהט, ואני לא מת לראות סביבי בחורים לוהטים, ואפילו בחורים שהם טיפ־טיפה חמימים."
"וביג ג'ול מוריד את המעיל שלו, ואני רואה שיש לו אקדח אוטומטי אחד תחוב מתחת לבית השחי, ועוד אחד מציץ מחגורת המכנסיים, ואני מקווה ומייחל ששום שוטר לא יצעד לו פתאום אל תוך החדר בזמן שביג ג'ול נמצא שם, כי זה מאוד מאוד נגד החוק שחבר'ה יסתובבו להם לבושים בצורה הזאת בעיר ניו יורק."
"כשאני נותן עוד הצצה אני רואה שזה באמת ובתמים קוף גדול, ואפילו אחד מכוער להחריד, אם כי אישית אני לא רואה אי פעם איזשהם קופים שאני יכול לציין אותם כיפי תואר במיוחד."

המוח חוזר הביתה

"וכן הלאה, וכן הלאה, עד שהוא כבר יותר מדי זקן בשביל להידלק על עניינים כמו פרגיות, מה שקורה בערך כשהוא בן מאה וארבע שנה, אף על פי שאני שומע על חבר'ה שניפצו גם את השיא הזה."
"חבר'ה טוענים שהסיבה האמיתית שהמוח שומר אצלו את כל הפרגיות זה בגלל שהוא יותר מדי אנוכי בשביל לוותר עליהן, אף על פי שאישית לא הייתי לוקח אף אחת מהן אפילו אם המוח מצמיד אליה בונוס במזומן, חוץ אולי מאשר את בובי בייקר."
"מי־שלא־תשאל יגיד לך שבתור שליפה של בכי מהמותן אישתו האוהבת־לעד של המוח שארלוט נותנת בהלוויה ביצוע מרהיב, אם כי היא אפילו לא מגרדת את הרף שקובעות דוריס קלר, סינתיה האריס ובובי בייקר. את האמת, בובי בייקר מתייפחת בכזה קולי קולות שפה־ושם יש דיבור על להעיף אותה לגמרי מההלוויה."

חוש הומור

"וג'ו הג'וקר יודע להתגנב באופן כל כך חרישי שהרבה חבר'ה בברודווי מוכנים להתערב איתכם שהוא מסוגל לעשות רגל חמה אפילו לעכבר אם רק תצליחו למצוא לו עכבר שנועל נעליים."
"הוא רק מזעיף פנים אל ג'ו, ואומר משהו באיטלקית, וגם אם אני לא מבין איטלקית, זה נשמע כל כך בלתי נעים שאני בטוח שהייתי מסתלק מהעיר תוך שעתיים אם הוא היה אומר את הדברים האלה לי."
"כמובן אני מצטרף אל הצחוק הכללי גם הפעם, אם כי לומר את האמת הייתי צוחק הרבה יותר בלבביות אילו ג'ו הג'וקר היה קופץ ומתפגר לי מול העיניים, כי אני לא מת על זה שיעשו ממני צחוק על הברודווי."

נאמר עליו

"צריך לחשוב כמו ראניון כדי לכתוב כמותו." ~ אליעזר כרמי, מתרגם יצירותיו של דיימון ראניון
"ראניון היה הרבה יותר מעוד עיתונאי מסקר של עולם הפשע. הוא זכה לתהילת עולם בראש ובראשונה הודות לסיפורים שכתב על אנשי עולם הפשע, שאותם הכיר היטב ואותם תיאר בצורה רומנטית ביותר. סיפוריו התאפיינו בסגנון המיוחד, בביטויי הסלנג המפורסמים, בשפה שבה אין עבר ועתיד, רק זמן הווה." ~ אלי אשד
"אין ספק שראניון נמשך מאוד לאירועים – ולאנשים – שמרכיבים את מה שנקרא 'העולם התחתון': ברוב הסיפורים הוא מדבר על הגיבורים באהדה לא מסותרת. בהרבה מקרים, גם הנוראים שבגנגסטרים מגלים באיזשהו רגע מידה כלשהי, לפעמים מפתיעה, של אנושיות.. יש מי שראו ביסוד הזה אצל ראניון מעין 'פילוסופיה חתרנית': כביכול ערעור על תפיסת החוק והסדר הקיימת, שבה האזרחים ה'מהוגנים' (וכל מוסדות החוק שלצידם) הם בצד הנכון מבחינה אתית, ואילו אנשי העולם התחתון הם אויבי המין האנושי; ואם לא ערעור, כי אז לפחות הרהור והצבת סימן שאלה על המודל המקובל הזה." ~ מולי מלצר
"אין שום דמיון בין היצירה המהודקת של סיפורי ניו־יורק לסוגי הסיפורת האחרים שלו. מבטו האירוני של ראניון על הטיפוסים הקשוחים מברודווי אינו ניתן לגיבורי יצירתו האחרים; דומה שהוא היה קשוב להם הרבה יותר וטרח לפרוש את מצוקותיהם דווקא בסיטואציות הכי בלתי אפשריות." ~ אביב רון
"ראניון עמל על גיבוש הסגנון שלו במשך עשרות שנים, והוא הגיע למשהו שרק סופרים מעטים מצליחים לעשות: ליצור שפה ייחודית משלו, כזאת שאי אפשר לטעות בה, עד כדי כך שזכתה לכינוי משלה – Runyonese ('ראניונזית')... ישנו גם מרכיב נוסף, קצת יותר קשה לתיאור, וזהו התחביר הראניוני המיוחד במינו, הדרך שלו לבנות את המשפטים ואת הפסקאות במין סדר כזה שבסוף תגיע איזושהי 'פואנטה' הומוריסטית. הפואנטה האמיתית, אין צורך לומר, מגיעה תמיד בסוף הסיפור (במקרים רבים – מלאכת מחשבת – ממש במילה האחרונה)." ~ מולי מלצר
"די ברור שראניון לא מחפש שום עושר לשוני מן הסוג שמזוהה לעיתים קרובות עם 'ספרות טובה'; בדיוק להפך: הוא חותר דווקא למין מינימליזם של שפת עיתון יומיומית, תוך שימוש וירטואוזי במבחר יחסית מוגבל של מילים וביטויים." ~ מולי מלצר
"כל מה שאירע פעם, או קודם, מסופר בהווה. זהו סימן היכר מובהק של ראניון." ~ מולי מלצר