דליה פרידלנד

דליה פרידלנד (נולדה ב־13 בפברואר 1935) היא שחקנית וזמרת ישראלית.

"אני מוקפת בתיאטרון מאז שאני זוכרת את עצמי."
"כל שחקן שבא עם הבימה ל[ארץ]-ישראל לאחר שחזרו מהסיבוב שלהם בעולם ב־1931, קיבל משכנתה בבנק אנגלו־פלשתינה על דירה שנבנתה על אדמת 'הקרן הקיימת לישראל', שלא כמו היום, הבתים של הבימה היו בני קומה אחת או שתיים ועמדו על עמודים. מתחת לבתים לא היה אז כלום, וביניהם לא היו גדרות כלל."
"היינו קופצים מבית לבית דרך הגינות. כולנו היינו משפחה אחת גדולה של ילדי שחקני הבימה. ככה עברה הילדות שלנו. המטפלות שלנו היו לוקחות אותנו בכל פעם לבית של מישהו אחר. זה היה משהו מיוחד מאוד, קיבוץ קטן בעיר, של 'ילדי הבימה', ככה קראנו לעצמנו, וככה כולם קראו לנו."
"בתור ילדה למדתי בגימנסיה שלווה, עד כיתה ד', ובכיתה ה' הייתי כבר מספיק גדולה כדי שירשו לי לנסוע לבד באוטובוס מספר 5 לגימנסיה הרצליה, שם אבא שלי ניהל את ה'חוג הדרמטי' המפורסם, זו הייתה הגימנסיה הראשונה בתל אביב, והצד התרבותי שם היה חשוב מאוד. בכל יום שישי הייתה קבלת שבת ובה קראו ושרו. השואו הגדול היה בכל שנה בחנוכה. בכל חג הועלתה הצגה של חוג הדרמה בניהולו של אבי. את הצגת המחזה ליוו תזמורת חיה ומקהלה. מכיוון שזה חג של שמונה ימים, הם היו מציגים את ההצגה בכל יום, מכל העיר באו לאולם הגימנסיה, שהייתה בו במה עם יציע. ההצגות היו מפוצצות, וזה היה מרשים מאוד. לפעמים הוא היה מביים גם אופרות. גם אני השתתפתי באחת – ב'אורפיאוס ואארודיקה'. לצד המוזיקלי הייתה אחראית הדסה שרמן המיתולוגית, וזאב פרידלנדר בעלה היה מנצח על התזמורת."
"התפנה תפקיד של חיילת בהצגה 'ליל סופה', שאבא ביים, והוא התעקש שזה בדיוק בשבילי, מאחר שאני חיילת. אמרתי לו: 'אני צריכה להיות בצבא', אז הוא הלך לידידנו הטוב דניאל אבידר, שהיה קצין בכיר, ואמר לו: 'הבימה לא יכול בלי דליה. היא מוכרחה לשחק, וזה יהיה כבוד למדינה שחיילת תשחק חיילת'. כך קיבלתי אישור לצאת."
"רובינא הייתה שכנה שלי, הייתי אצלה בבית, שיחקתי עם בתה אילנה, אז זה היה מאוד טבעי בשבילי שאופיע איתה."
"כשמישהו סתם עוזב אותך, זה הרבה יותר קל, כשמישהו עוזב אותך בשביל אישה אחרת, זה עלבון."