פתיחת התפריט הראשי
"מה שמתאפק בגשם סופו להבשיל בקיץ."

דן בניה סרי (נולד ב־1935) הוא סופר ישראלי.

מתוך כתביועריכה

  • "תמיד אחזור אל השביל, אל הבתים הנמוכים."
  • "מה שמתאפק בגשם סופו להבשיל בקיץ."
  • "דומה ששמחה זו של הילדים סילקה כל דאגה מלב הבריות."
  • "לבסוף הפשירו השמיים ונעשו שלווים."
  • "אלו היו הימים שבהם שבה סבתא לאהוב את סבא."
  • "החמסין שעלה מן המדבר הוסיף ורבץ בכבדות על פני גגות הבתים."
  • "קיר נוגע בקיר, דלת בדלת ומבעד לסדקים עולה כמו אז בכייה הנורא של רוחמה."
  • "מאז יבשו העציצים תלתה סבתו את תקוותה במעט הירקות ששתלה בערוגה."
  • "אתה בוודאי אינך מעלה בדעתך, אדון מורדוף, מפני מה התבזיתי לכבודך והרחקתי עד למקום המביש הזה."
  • "משראתה אותו שב לחיים צחקה בקול והחלה מדברת עמו במין שפה משונה כמו אשכנזית. ריח יסמין נדף מגרונה ומשהרטיבה שוב את מצחו במגבת, הסתכלה בעיניו בעיניה העמוקות."

אמרותיועריכה

  • ספרות ממפה, לנו בני האדם, כמעט את כל מפת החיים."
  • "כל כתיבת אמת אינה אלא תרגום זעקות למילים."
  • "כל שולחן עבודה של סופר הוא גם ספה עקיפה של פסיכולוג."
  • "הסופר הוא מטפל ומטופל בו זמנית."
  • "אנחנו משחררים את השדים של עצמנו דרך עלילה בדיונית."
  • "דומה שגם אני בראתי לעצמי שכונה שתתאים לצרכים שלי. לכן אם יבוא מישהו ויאמר – זה מאוד אותנטי, אני יכול לברך על כך. אבל אם יאמר שאין זה אותנטי, אומר לו – אמת!"
  • "אם דמויות הנשים הן כל כך ממשיות, ולעתים הן מופיעות, אולי לא כמלאך אבל כבשר ודם, אנושיות וקרובות למראה אנושי יותר מאשר הגברים, יכול להיות שזה מפני שלנשים אני חייב חוב של תודה עבור הזמן שהן היו איתי יותר מן האחרים."

נאמר עליועריכה

  • "כל המרקם הלשוני העשיר, המיוחד במינו, הפיוטי והמדהים לעתים בצירופי לשון חד־פעמיים הנובעים מתוך ראות, דמיונות ותחושות לשון חד־פעמיות, כל זה מראה על חוקיות פנימית איתנה." ~ אהוד בן עזר

קישורים חיצונייםעריכה