האוניות שוקעות לאט
האוניות שוקעות לאט הוא ספר שירים מאת אורנה וייס הכולל גם שלושה סיפורים. הספר יצא לאור ב־2014.
- "אשרוק לגברים ברחוב. תהיה לי דעה."
- "תְּנִי לַשֶּׁקֶט לְדַבֵּר אַחֶרֶת הוּא יִנְבַּח מִתּוֹכֵךְ."
- "בְּחַיַּי שֶׁאֲנִי מְנַסָּה, אִמָּא, לֶאֱהֹב אוֹתָךְ. וְאַתְּ?"
- "יָשַׁבְתִּי קָרוֹב לִבְנֵי הָאָדָם, כִּמְעַט נָגַעְתִּי בָּהֶם."
- "הַמָּוֶת עוֹרֵם עָלִים, מְסַדֵּר גֻּמְחוֹת, הַנֶּפֶשׁ – מִנֶּגֶד."
- "זָלַלְתִּי מִתְּשׁוּקַת מְעוֹפָהּ, מִדְּרוֹר נְדוּדֶיהָ, מִלִּבָּהּ הַמָּתוֹק."
- "אֲנִי לוֹבֶשֶׁת צְבָעִים נֶגֶד הַחֹשֶךְ, לְהַסְתִּיר אֶת עֶרְגַּת הַגּוּף."
- "אַתָּה שֶׁנִּלְקַחְתָּ מִמֶּנִּי, וַאֲנִי שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי קְרוֹבָה מִדַּי אֵצֶל עַצְמִי."
- "כִּפְתַּרְתִּי אֶת הָרָעָב שֶׁלִּי, לֹא לְהַסְגִּיר:תֹּאהֲבוּ רַק אוֹתִי. חָזָק, עַכְשָׁו."
- "הַשָּׂדוֹת שֶׁלָּכְדוּ אֶת אֵדֵי נְשִׁימוֹתֵינוּ, הַיָּם שֶׁנִּפְרַשׂ בְּפִתּוּלֵי הַכְּבִישׁ."
- "מִי בִּכְלָל חָשַׁב שֶׁאֶצְרֹב קוֹלִי בִּשְׁתִיקָה שֶׁפָּנַי יַאֲפִירוּ מִשָּׁנִים וְאַהֲבָה."
- "אִלְמָלֵא יָדַעְתִּי שֶׁגַּם כְּשֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת אַתְּ נִשְׁאֶרֶת, זֹאת הָיְתָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת נֶחָמָה."
- "אֵיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה, בְּאַבָּא שֶׁלִּי, אֲנִי לֹא מַרְשָׁה שֶׁאַף אֶחָד יִגַּע אֲפִלּוּ שֶׁכְּבָר שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה הוּא מֻנָּח בָּאֲדָמָה."
נאמר עליו
עריכה- "הספר עשוי מחומרים אוטוביוגרפיים רובו ככולו. הוא נולד מצורך ומתחושת הכרח, יותר מכל דבר אחר. הוא צעק לי בגוף, בעיקר בלב, כמו חומר גלם חסר צורה שנאנק מהעדר זהות, שמבקש הכרה, תיחום, או איזו שהיא הגדרה." ~ אורנה וייס
- "תהליך כתיבתו הינו תהליך עיבוד נפשי עמוק ויסודי. והמשאלה לזכך מתוכו את עיקרי ומהות הדברים הייתה חשובה לי. הספר הוא סוג של מתנה שהענקתי לעצמי." ~ אורנה וייס