האיש הקטן

האיש הקטן (בגרמנית: Der kleine Mann) הוא ספר ילדים מאת אריך קסטנר מ־1963.

"אנשים גבוהים הם לאו דווקא אנשים גדולים."
" 'אני מאוד אוהב את הקרקס,' כך אמר תמיד, 'אבל רק כשהאוהל מלא צופים. אחרת אני אוהב מזג אוויר יפה ואת החיים'."
" 'אותך,' אמר הפרופסור, 'אני אוהב אפילו סנטימטר אחד יותר ממזג האוויר היפה ביותר'."
"רוזה מרציפן, היפה בכולן, שקלה חמישים קילוגרם ועוד שמונים גרם. זה לא הרבה במיוחד. אני, למשל, שוקל שבעים ואחד קילוגרם, רק עשרים קילו ועשרים גרם יותר מרוזה מרציפן. למרות זאת, אף אחד לא מעלה בדעתו להשוות אותי לנוצה של בת יענה, או לכרוע ברך בפני או אפילו לקרוא לי מותק. לי מעולם לא קרה דבר כזה. טוב, אין צדק בחיים."
"רב הקוסמים מסרב באופן החלטי ביותר לאחוז בשרביט הקסמים שלו. כרעתי ברך בפניו בתחינה. אפילו הצעתי לו את אוסף הבולים שלי. כלום לא עזר. הוא מסרב."
" 'על לא דבר!' אמר לו מר דק השמן. 'אבל תעזוב בבקשה את היד שלי, אחרת גם אותה תגנוב ממני בסוף!' הוא החל לדדות לעבר מקומו בצעדים זהירים כדי לא לאבד את נעליו, אבל באמצע הדרך נעצר ושאל, 'למה נופלים לי המכנסיים?' "
" 'הייתי יכולה לקטוף לך את האוזניים בגלל זה,' היא רגזה. 'למה לא אמרת לי כלום, נוכל? למה לא נפלת על הברכיים מזמן, פושע? למה לא חיזרת אחרי קודם, כדי שאתן לך את ליבי המתוק, עצלן.' "
" 'בוודאי טעית בדלת, לא כך גבירתי?' הוא שאל בעוינות. 'את נראית לי כל כך מרוצה שבהונות רגלי מתחילות לכאוב.' "
"ואילו הייתי מקבל עכשיו עוגיות אננס היה העולם הרבה יותר יפה."