הגיגים

הגיגים או מחשבות (בצרפתית: Pensées) הוא ספר מאת הפילוסוף הצרפתי בלז פסקל שיצא לאור ב־1669.

"אנו מכירים את האמת לא רק על ידי השכל אלא גם על ידי הלב."
"מעשים טובים הנעשים בסתר הם הראויים ביותר להערכה."
"מה יוכל לעשות מלבד לתפוס מראית כלשהי של אמצע הדברים."
"שתי הגזמות: להוציא מכלל שימוש את ההיגיון. לקבל אך ורק את ההיגיון."
"העיניים הן המביעות את רחשי הלב, אך אין זה אלא מי שמעוניין השומע את שפתן."
"החושים מטעים את ההיגיון לעתים קרובות, על ידי ראיה חיצונית שאינה נכונה."
"האמרות הטובות כולן קיימות בעולם. חסר רק ליישמן."
"ההגות עושה את גדולת האדם."
"לעולם לא היינו חוצים ימים, אם לא יכולנו לספר על המסע בשובנו."
"ככל שאנו נאורים יותר, כך אנו מגלים יתר גדולה ושפלות באדם."
"במרחב, היקום מכיל ובולע אותי כנקודה. ואילו במחשבה, אני מכיל אותו."
"איש לא ידבר עלינו בפנינו כמו שידבר עלינו שלא בפנינו."
"אילו ידעו כל בני האדם מה שהם אומרים זה על זה, לא היו מצויים ארבעה ידידים בעולם."
"אדם נולד בשביל ההנאה. הוא מרגיש אותה. אין צורך כלל בהוכחה אחרת. לכן, הוא הולך בעקבות ההיגיון בנותנו הנאה לעצמו."
"יוהרתנו כה גדולה, שהיינו רוצים לקנות לנו שם בתבל ומלואה, אפילו בקרב בני אדם שייוולדו כשלא נהיה עוד. והבלותנו כה רבה, שהוקרתם של חמישה או שישה אנשים הסובבים אותנו משרה עלינו עונג וסיפוק."
"סקרנות חסרת מנוחה בנוגע לדברים שלא יוכל לדעתם; ולהיות שרוי בטעות, הרי זה פחות רע לאדם מלהיות אחוז סקרנות שווא זו."
"השכל מאמין מטבע בריאתו והרצון אוהב מטבע בריאתו; על כן, כשהם חסרים מושאים אמיתיים, על כרחם הם דבקים במושאים שקריים."
"כל האומללות של בני האדם מקורה אחד והוא בחוסר היכולת לשבת בשקט לבד בחדר."
- במקור: "Tout le malheur des hommes vient d'une seule chose, qui est de ne pas savoir demeurer en repos dans une chambre.‎"
"אין מועקה גדולה יותר לאדם מלשהות במנוחה שלמה, בלי תשוקות, בלי עיסוק, בלי הסחת דעת, בלי שקידה. אז הוא מרגיש את אפסותו,את נעזבותו, את אומללותו, את אי־שלמותו, את תלותו, את חולשתו, את ריקותו. עד מהרה יפרצו ממעמקי נפשו השעמום, הדכדוך, העצב, הצער, הרוגז, הייאוש."
“שום העסקת דעת ושום הסחת דעת אינה מיותרת. משום כך, לאחר שהוכנו לאדם תילי תלים של עניינים, הנה אם יש לו שהות להפוגה, יועצים לו לנצל את הזמן הזה כדי לבדר את דעתו, לשחק, להיות תמיד עסוק."
"אותו האיש שהוא מתייסר ימים ולילות רבים בזעם ובייאוש משום שנלקחה ממנו איזו כהונה או על שום שנדמה לו שפגעו בכבודו. אותו האיש עצמו יודע גם יודע שהוא עתיד להפסיד הכול על ידי המוות ואינו חרד ואינו מתרגש. דבר מבעית הוא לראות באותו הלב ובאותה השעה רגישות זו כלפי עניינים פעוטים וחוסר רגישות מוזר זה כלפי עניינים העומדים ברומו של עולם."
"אסור שלא נכיר את עצמנו, אנחנו אוטומט כשם שהננו שכל. משום כך, כלי השכנוע אינו ההוכחה לבדה. כמה מועטים הדברים שהוכחו, ההוכחות אינן משכנעות אלא את השכל. ההרגל יוצר את הראיות החזקות ביותר, הוא האוטומט המושך את השכל בלי שזה יחשוב על כך."
"כמה נכון הדבר שמבדילים בין בני אדם לפי הופעתם החיצונית ולא על פי סגולותיהם הפנימיות! מי משנינו יעבור ראשון? מי יפנה מקום לחברו? מי שהוא פחות נבון? אבל אני נבון כמוהו, ועל כן נצטרך להיאבק. לו יש ארבע משרתים ולי רק אחד; הדבר גלוי לעין, צריך רק לספור, אני חייב לוותר ואהיה טיפש אם אריב על כך. בדרך זו שומרים על השלום שהוא הגדול שבטובות."
"הדברים הבלתי הגיוניים ביותר נעשים להגיוניים ביותר בשל הבלבול בקרב בני האדם. מה הגיוני פחות מלבחור בבנה הבכור של המלכה לשלוט במדינה? הרי איננו בוחרים כקברניט הספינה את הנוסע מהמשפחה המיוחסת ביותר. חוק כזה יהיה אבסורדי ובלתי צודק. אך כיוון שבני אדם הם כפי שהם ולעולם יהיו כך הוא הופך נבון וצודק. כי במי יבחרו? בנעלה ובמוכשר מכולם? מיד נפתח בתגרה כי כל אחד רואה עצמו כנעלה ומוכשר. נצמיד לכן את המעמד למשהו שאינו נתון לוויכוח. זהו בנו הבכור של המלך, הדבר ברור ואין מקום למחלוקת. התבונה לא תמצא פתרון טוב מזה שכן מלחמת אזרחים היא הגדולה שברעות."
"פעמים רבות כל כך נכשלתי בשיפוט מוטעה עד שהתחלתי לרחוש אי אמון בעצמי ואחר כך בזולת. ראיי שכל הארצות וכל בני האדם משתנים; וכך לאחר תמורות רבות בשיפוט בעניין הצדק האמיתי הכרתי שטבענו אינו אלא השתנות מתמדת."
"העובדה שהדבר שנוי במחלוקת אין בה כדי לפסול את אמיתותו. הרבה דברים ודאיים שנויים במחלוקת, הרבה כזבים מתקבלים ללא מחלוקת. אין המחלוקת סימן לשקר ואין היעדר מחלוקת סימן לאמת."
"ייתכן שיש הוכחות אמיתיות אבל אין זה ודאי. אין הדבר מעיד אלא על זאת בלבד: 'אין זה ודאי שהכול בלתי ודאי'."
"דקארט מיותר ומפוקפק." ~ מתוך: "מחשבות", הוצאת מאגנס, עמוד 44.
"האדם הוא אפוא רק תחפושת, שקר וצביעות, הן כלפי עצמו והן כלפי זולתו. הוא אינו רוצה שיגידו לו את האמת. הוא נמנע מלומר אותה לאחרים. וכל הנטיות הללו, הרחוקות כל כך מן הצדק ומן התבונה, נטועות בלבו באופן טבעי. " ~ מתוך: "מחשבות", הוצאת מאגנס, עמוד 56.
"ההרגל הוא הטבע שלנו. אדם שמתרגל לאמונה, מאמין." ~ מתוך: "מחשבות", הוצאת מאגנס, עמוד 56.
"קיים הבדל אוניברסלי מהותי בין פעולות הרצון לכל יתר הפעולות. הרצון הוא אחד הכלים העיקריים של האמונה; לא משום שהוא יוצר את האמונה, אלא משום שדברים הם אמיתיים או כוזבים לפי הצד שממנו רואים אותם. הרצון, המבכר צד אחד על פני האחר, מטה את השכל מהתבוננות בתכונות שאינן נראות לו; וכך השכל, הצועד יד ביד עם הרצון, נעצר כדי להסתכל בצד החביב על הרצון, ולפיכך שופט על פי מראה עיניו." ~ מתוך: "מחשבות", הוצאת מאגנס, עמוד 53.
"האדם לא מתבייש להיכנע לכאב, אך הוא נכלם להיכנע לעונג. הסיבה לכך אינה שהכאב תוקף אותנו מבחוץ, ואילו את העונג אנחנו מבקשים מרצוננו." ~ מתוך: "מחשבות", הוצאת מאגנס, עמוד 72.
"הם מסתחררים בתוך הקהל, וקוראים את ההמונים לעזרתם. מהומה." ~ מתוך: "מחשבות", הוצאת מאגנס, עמוד 105.
"כשם שהאופנה קובעת את בעל החן, כך היא קובעת את הצדק." ~ מתוך: "מחשבות", הוצאת מאגנס, עמוד 120.
"האדם הוא לא מלאך ולא בהמה, והחפץ להידמות למלאך, נדמה, למרבה הצער, לבהמה." ~ מתוך: "מחשבות", הוצאת מאגנס, עמוד 132.
"ארשום כאן את מחשבותי בלי סדר, אך אולי לא בערבוביה בלתי מכוונת: זהו הסדר האמיתי, והוא יצביע תמיד על מטרתי בדמותו של האי־סדר עצמו." ~ מתוך: "מחשבות", הוצאת מאגנס, עמוד 137.
"האושר אינו נמצא לא מחוץ לנו ולא בתוכנו: הוא נמצא באלוהים, הן מחוץ לנו והן בתוכנו." ~ מתוך "מחשבות", הוצאת מאגנס, עמוד 170.
"התורה לא הרבה את הטבע, אלא הדריכה אותו; החסד לא הרס את התורה, אלא הוא מפעילה." ~ מתוך: "מחשבות", הוצאת מאגנס, עמוד 185.

נאמר עליו

"בלז פסקל נמנה עם המועדון האקסקלוסיבי של גאונים שהקדימו את זמנם במאות שנים. הספר כתוב בצורת הגיגים קצרים של כמה שורות." ~ רן יגיל
"אולי זה טיבה של קלאסיקה: היא מציעה מרפא ישן לתחלואים הנדמים לנו חדשים, נגזרים מרוח התקופה ושמורים לנו בלבד... ספק אם היה הוגה כפסקל, אשר היטיב לתאר את מצבו של האדם... לדידו, אומללותו של האדם מושרשת בעצם קיומו כיצור סופי ומוגבל, וכנגד הכרה זו אין לאדם אלא שתי אפשרויות: הסחת דעת (ובה הוא כולל לא רק את עינוגי הבשרים ורדיפת הכבוד, אלא גם את הספרות והפילוסופיה עצמה) – או חבירה מטפיזית אל האינסוף, משמע, אמונה באל רחום ומיטיב." ~ ארז שוויצר

ראו גם

בלז פסקל