הכיתה המעופפת

הכיתה המעופפת (בגרמנית: Das Fliegende Klassenzimmer) הוא ספר ילדים מאת אריך קסטנר מ־1933.

"כשחוזרים על משפט חמישים פעם, שוכחים אותו מיד."
"דמעות של ילדים אינן קטנות יותר, ולעיתים משקלן בעיני אלוהים כבד יותר ממשקל דמעותיהם של מבוגרים."
"קשה מאוד לכתוב באמצע הקיץ החם סיפור לחג המולד. אי אפשר פשוט להתיישב על הישבן ולכתוב: 'היה קור צורב, סופת שלגים השתוללה ותנוכי אוזניו של המנהל אייזנמייר קפאו, כשהוא מביט מבעד לחלון'."
"אומץ בלי תבונה הוא סתם תעלול ותבונה בלי אומץ היא קשקוש!"
"רק כאשר לאמיצים תהיה תבונה ולנבונים יהיה אומץ, רק אז יהיה אפשר להבחין בהתקדמות של האנושות, דבר שבטעות חשבו שכבר קרה."
"אני לא מתכוון להגיד שאנחנו צריכים לעשות את עצמנו רכרוכיים יותר מן הדרוש, אני מתכוון רק שצריך להגיד את האמת גם אם היא כואבת."
"החלק הרציני של החיים הרי לא מתחיל ביום שבו מתחילים לעבוד ולהשתכר. הדאגות לא מתחילות בזה ולא נגמרות בזה."
"אל תרמו את עצמכם ואל תתנו שירמו אתכם. למדו להישיר מבט גם אל ביש המזל. אל תיבהלו כשדברים לא מסתדרים, אל תתייאשו כשפוקד אתכם ביש מזל. שמרו על אוזניים זקופות והצמיחו לעצמכם עור עבה כדי שתיפגעו פחות."
"אתם צריכים ללמוד לספוג, כמו שקוראים לזה המתאגרפים. אתם צריכים ללמוד לקבל מכה ולהבליג, כי אם לא, תתחילו להתנדנד כבר במכה הראשונה שתקבלו בחיים. כפפת האגרוף של החיים היא במידה גדולה במיוחד. רבותי! כשסופגים מכה כזו מבלי להיות מוכנים אליה, כל מה שדרוש הוא רק זבוב אחד קטן שיתעטש בסביבה, וכבר אתם תמצאו את עצמכם מוטלים למלוא האורך שלכם על הרצפה, עם האף באדמה."
"גם הבוקר, בזמן ההכתבה, רציתי לשאול את הפרופסור קרויצקם אם הוא יכול להלוות לי סנדוויץ', במקום זה הייתי צריך לשבור את הראש אם כותבים כל מיני מילים עם ה"א או עם אל"ף."
" 'אני אוסר לפנות אליי בכל לשון של ידידות,' השיב לו סבסטיאן בחומרה, 'אני לא חביבך, מובן?' "
" 'היה סרט נהדר,' שיקר סבסטיאן ללא היסוס, 'השחקן הראשי נראה בדיוק כמו אדוני, אבל לא היה כל כך חמוד.' "
" 'אתה מנסה למתוח אותי?' שאל השמיניסט בחשדנות. 'בחור ארוך כמוך? חלילה, עוד אחטוף נקע במרפק!' "
"אם בצעירותו הוא רצה להיות פקיד, אסור היה לו להיות מורה, אלה שני מקצועות שונים."
"בכל תעלול אשמים לא רק אלה שעוללו אותו, אלא גם אלה שלא מנעו אותו."
"הייתי רוצה שיהיו יותר אנשים שיוכלו להתפנות ולזכור מה הדברים המהותיים והחשובים באמת בחיים. כסף, דרגה, מעמד ופרסום הם הרי כולם דברים ילדותיים! אלה רק צעצועים ותו לא!"
"במקום שבו אני יושב עכשיו לא עוברים עגלים. לכל היותר כמה כבשים או קרנף מדי פעם. זה הכול."