המרד השפוף הוא ספר מאת ההיסטוריון והסופר גדי טאוב שעוסק בתרבות הצעירים בישראל. הספר יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1997.

"הדור החדש חסר את הרוח האופטימית של שנות השישים."

  • תמימות זקוקה לתחכום כדי שיגונן עליה, כדי שיחצוץ בינה ובין המציאות הפוליטית."
  • "התבונה והתועלת, כשהם הופכים לחזות הכול, מדכאים את לב ליבה של האנושות. גוזלים מן האדם את מה שהוא בעצם העיקר."
  • "הגיוס המתמיד של משאבי הנפש לטובת הכללי, ההכפפה של כל מה שפרטי לטובת מטרות לאומיות בהולות תמיד, הופך על פיהם את סדר הדברים. הרי הפוליטיקה קיימת בשביל להבטיח את היום־יום, שבו מתנהלים חיים נורמליים."
  • "מדובר בתחושה של יחידים שהכללים שעל פיהם פועלת החברה מסביבם אינם ברורים להם, או שאינם מצליחים להשתלב בהם."
  • "כשמשינה כתבו 'רק אני ואנוכי נורמלי מכולם, בתחבורה הציבורית נוסע אל הים' הם אמרו משהו שאנשים רצו מאד לשמוע. אנשים רצו לשמוע שהם נורמלים... תוך השוואה לצעירים אחרים בעולם."
  • "הקולקטיב הנצור, ההתגייסות המתמדת לטובת הכלל חוסמים את האפשרות ליצור אינטימיות, אינדיבידואליות. בעצם היה כאן מרד שאמר את הדבר הבריא והחשוב: אנחנו רוצים להיות נורמלים. כמו בלונדון. כמו באמסטרדם."
  • "מורדי שנות השישים דיברו בשם תחושות דומות. גם הם רצו להעמיד את הרגש. את הדחף הטבעי והבלתי מרוסן, החופשי והיצירתי כנגד הארגון התועלתני וחסר ההשראה של הדמוקרטיה הבורגנית קפיטליסטית."
  • "אבל... הדור החדש חסר את הרוח האופטימית של שנות השישים... המרד החדש, אם אפשר לקרוא לו מרד בכלל, מוותר מראש על האפשרות לחולל שינוי, ומודע היטב לעובדה שהוא ביטוי לאי נחת ולא יותר."
  • "בעומק ליבם הם הפוסט־ציונים מבקשים להוציא את עצמם מתוך הכלל המאוס עליהם. הם מבקשים להתרחק לא רק כדי לבקר, אלא גם כדי לברוח."

ראו גם

עריכה