המתמיד
שיר של ביאליק
המתמיד הוא פואמה מאת חיים נחמן ביאליק על חייו כנער צעיר בישיבה ורגשותיו המורכבים כלפי תקופה זו בחייו.
- "בְצֵאתְךָ יְחִידִי לְעִתּוֹת בַּלָּיְלָה, בְּאַחַת מֵאֵלֶּה הֶעָרִים הַבְּרוּכוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹצְצִים כּוֹכָבִים מִלְמָעְלָה, דְּשָׁאִים מִתְלַחֲשִׁים וּמְסַפְּרוֹת הָרוּחוֹת, וְשָׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מֵרָחוֹק קוֹל הוֹמֶה."
- "בַּבַּיִת הַהוּא, בֵּין הַכְּתָלִים הָאֵלֶּה לֹא יוֹם – כִּי שֵׁשׁ שָׁנִים עַל נַפְשׁוֹ עָבָרוּ."
- "כְּמוֹ כָבְתָה הַשֶּׁמֶשׁ מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן וּכְאִלּוּ לֹא חָתַר הַבָּיְתָה אוֹר זִיוָהּ בְּתַפְּשׂוֹ לָרֶדֶת בֵּין בַּדֵּי הָאַלּוֹן, הָעוֹמֵד עֲרִירִי עַל חַלּוֹן הַיְשִיבָה."
- "בַּיְשִׁיבָה הָרֵיקָה דּוּמִיָּה קְדוֹשָׁה, וּבִלַּע הַנַּעַר הַקֹּדֶשׁ רִאשׁוֹנָה... יוֹם תָּמִים, חֲצִי לַיְלָה מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמִישׁ, שָׁם יֹאכַל לִרְעָבוֹ אֶת פִּתּוֹ הַשְּׁחֹרָה – וּמִי אַתָּה שָׁמִיר, מִי אַתָּה חַלָּמִישׁ, לִפְנֵי נַעַר עִבְרִי הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה?"
- "יֵשׁ אֲשֶׁר גֹּרְשׁוּ וַיֵּצְאוּ נִדְחָפִים, וְשָׁב אִישׁ בֵּית אָבִיו בִּדְרָכִים אֲבֵלוֹת: הָאֶחָד – עַל שַׂחֲקוֹ בַּלֵּילוֹת בִּקְלָפִים, הַשֵּׁנִי – עַל־סַפְּרוֹ עִם בְּתוּלוֹת בַּלֵּילוֹת, הַשְּׁלִישִׁי – כִּי מְצָאוֹ הַשַּׁמָּשׁ מְקַטֵּר מִקְטַרְתּוֹ בְּשַׁבָּת בְּמָקוֹם יָדוּעַ, הָרְבִיעִי – עִם 'מוֹרֵה נְבוֹכִים' הִסְתַּתֵּר בַּעֲלִיָּה, הַחֲמִישִׁי – לֹא נוֹדַע מַדּוּעַ."
- "כִּי גַּם עֵין הָעוֹלָם לְהַבִּיט שָׂמֵחָה בְבֹקֶר הִפָּקְחָהּ לַיְשִׁיבָה פְּנִימָה וּלְטַאטֵא מִתּוֹכָהּ אֶת צִלְלֵי הַחֲשֵׁכָה בְּמַטְאֲטֵא הַזָּהָב – בָּאוֹרָהּ הַנְּעִימָה. וּמָלֵא הָאוֹר עֵין הַיְשִׁיבָה הַכֵּהָה, וְרִפֵּד בַּזָּהָב אֶת שְׁחוֹר קִירוֹתֶיהָ; וּתְשׁוּאוֹת מִבֵּית הַיְשִׁיבָה מָלֵאָה, וְרִנְנַת צִפֳּרִים מִחוּץ תַּקִּיפֶהָ."
- "בַּחוּרֵי הַיְשִׁיבָה נְמוֹגִים, נִשְׁמָטִים לִבְרֹחַ הַחוּצָה, הַחוּצָה. הַחֹרְשָׁה, הַשָּׂדֶה – בִּמְקוֹם שֶׁתִּצְהַלְנָה גַּם עֲצָמוֹת דֻּכָּאוּ, לֹא־יָדְעוּ עֲלוּמִים; אֶל מוֹרַד הַגִּבְעָה – בִּמְקוּם שֶׁתִּגְדַּלְנָה בְּתוּלוֹת אַדְמוֹנִיּוֹת וְתַפּוּחִים אֲדֻמִּים. מַה יִּרְחַב הַלֵּב וּמַה תִּשְׁאַף הָרֵאָה!"
- "שְׁנֵי סְדָרִים שְׁלֵמִים עֲרוּכִים וּשְׁמוּרִים עַל שִׂפְתֵי הַנַּעַר – שְׁנֵי סְדָרִים תְּמִימִים! וּבְקִנְאָה יַבִּיטוּ בוֹ כָּל הַבַּחוּרִים וּבְלִבָּם יָחוּשׁוּ לוֹ יָמִים נְעִימִים; שְׁנֵי סְדָרִים שְׁלֵמִים – מַה נָּעִים גּוֹרָלוֹ! וְאֵיךְ לֹא יָשִׂישׂוּ בְּנֵי מֵעָיו, יֶהֱמָיוּ – אִם כְּבָר עֵינָיו רֹאוֹת שְׁלוּמַת עֲמָלוֹ – כִּי מַתְמִיד וְעִלּוּי לוֹ קָרֹא קָרָאוּ."
- "הָעִתִּים הִשְׁתַּנּוּ, וְהַרְחֵק מִגְּבוּלְכֶם הִצַּבְתִּי מִזְבְּחִי, נָתַתִּי אֶת סִפִּי – אַךְ זֹכֵר עוֹדֶנִּי אֶת כֻּלְּכֶם, אֶת כֻּלְּכֶם, תְּמוּנַתְכֶם תִּלְוֵנֵי, לֹא תָמּוּשׁ מִלִּבִּי. וּזְכוּרְנִי מֶה חָזָק הַגַּרְעִין, מַה בְּרִיאָה הַפְּרוּדָה הַטְּמוּנָה בְּחֶלְקַתְכֶם הַזְּעוּמָה; מָה רַבָּה הַבְּרָכָה אֵלֵינוּ הֵבִיאָה."