הקצין הפרוסי

הקצין הפרוסי (באנגלית: The Prussian Officer) הוא קובץ סיפורים קצרים מאת דייוויד הרברט לורנס שיצא לאור ב־1914 ותורגם לעברית.

"היה רטט של עונג במוות הזה."
"למראה עורפה הענוג, המצודד ניעורו בו אהבה עזה אליה ועדנה."
"לפיתת ההודיה הפעוטה, החטופה והרוטטת שהיא העניקה לו מתוך סיפוק, עוררה בו גאווה בלתי נכבשת. הם אהבו זה את זה, והכול היה שלם."
"אפשר שהיה אדם נאה עוד יותר אלמלא התלמים העמוקים בפניו והמתח הנרגז במצחו, ששיוו לו מראה של אדם שנאבק עם החיים."
"זו הייתה מעין להבה חמימה על גופו המתוח והנוקשה של הגבר המבוגר יותר, שכבר נעשה כמעט לא חי, מאובן. היה בצעיר משהו משוחרר ושלם עם עצמו, ומשהו בתנועתו הפנה אליו את תשומת לבו של הקצין."
"הוא שירת את הקפיטן יותר משנה וידע מהי חובתו. הוא ביצע אותה בקלות, כאילו אין דבר טבעי מזה. הוא קיבל כמובנים מאליהם את הקצין ואת פקודותיו, כמו את השמש ואת הגשם, והשירות היה בשבילו מובן מאליו. הוא לא נגע בו אישית. אבל אם ייכפה עליו עכשיו מגע ומשא אישי עם אדונו, הוא ירגיש שחובה עליו להימלט כאילו היה חיית פרא לכודה."
"לחייל הייתה אהובה, נערה הררית, עצמאית ופרימיטיבית. השניים טיילו יחד, בשתיקה בעיקר. הוא הלך איתה לא כדי לדבּר אלא כדי לחבק את כתפה בזרועו ולמען המגע הגופני. הקשר הזה הקל עליו וקל היה לו יותר להתעלם מהקפיטן; כי הוא היה יכול לנוח כשראשה צמוד אל חזהו. והיא, בלי להזדקק למילים, תמכה בו. הם אהבו זה את זה."
"הוא היה איש עבודה ראוי מאוד להערכה. הוא היה ביישן ללא תקנה, אבל תחושת החובה שלו הייתה מושלמת: ככל שהיה מסוגל לתפוס את הנצרות, הוא היה נוצרי מושלם. אם נוכח לדעת שהוא יכול לעשות דבר מה למען מישהו, הוא עשה אותו, אולם בשל יכולתו המוגבלת למגע עם זולתו לא היה בכוחו להציע עזרה."

נאמר עליו

"גם בכניסתו לאזורים הכמוסים ביותר של הנפש האנושית, השפלים והנקמניים והאכזריים, מתמיד לורנס במבט צמוד וסקרני." ~ מיכל זמיר