וולדן

וולדן (באנגלית: Walden) הוא ספר מאת הנרי דייוויד תורו המתאר את מחשבותיו על חיי האדם. הספר נכתב לאחר שהתגורר שנתיים לבדו בבקתה ביער ליד אגם וולדן בניו אינגלנד ויצא לאור ב־1854.

עטיפת הספר

---

• "הריני רוצה, שירבו בעולם בני אדם השונים זה מזה ככל האפשר."
• "קבל את תורתו של הפילוסוף הקדמון: דע את עצמך. לשם כך יש צורך בעין חדה ובאומץ לב."
• "יהי נא כל אחד שקוד על ענייניו שלו וישתדל להגיע למה שנועד להיות. טוב טוב לו לאדם שיהא צועד לקול המנגינה שהוא שומע."
• "לך בבטחה בכיוון של חלומותיך; חייה את החיים שהעלית בדמיונך."
• "ייראו חוקי היקום מורכבים פחות והבדידות לא תהיה בדידות, גם עוני לא יהיה עוני וחולשה לא תהיה חולשה."
• "יודעים אנו כי החיה שוכנת בנו וככל שמהותנו העילאית שוקעת בתרדמה, כן היא נעורה ומתעוררת."
• "להיות פילוסוף פירושו לפתור מספר בעיות של החיים, לא באופן תיאורטי בלבד, אלא באופן מעשי."
• "רוב בני האדם חפצים בבגדים אופנתיים, או לפחות נקיים ללא טלאים, יותר מאשר במצפון נקי."
• "פשטות, פשטות, פשטות! אני חוזר וטוען: לעולם יהיו ענייניך שניים או שלושה, ולא מאה או אלף."
• "רבבות אנשים ערים למדי בשביל עמל גופני; אבל רק אחד מרבבה ער למדי בשביל מאמץ שכלי פורה, רק אחד מרבי רבבות – לחיי שירה או לחיי קדושה. היות אדם ער – משמע היות אדם חי."
• "החדשות, כפי שהן קרויות בלשון בני אדם, אינן אלא רכילות, וכל אלה שעורכים וקוראים אותם משולים לנשים זקנות המסובות על ספל התה שלהן."
• "לדעתי דבר מועיל ובריא הוא היות אדם לבדו רוב ימיו. חברתם של בני אדם, ואפילו של הטובים שבהם, יש בה כדי להלאות עד מהרה ואף לפזר את הנפש."
• "הלכתי ליער מפני שחשקה נפשי לחיות מתוך יישוב הדעת, להתייצב רק בפני המציאות העיקרית של החיים, ולהיווכח אם אין לאל ידי ללמוד מה שיש בה כדי ללמדני. לא רציתי, שלפני מותי יתגלה לי שלא ראיתי חיים בעולמי. לא חפצתי לחיות חיים שאינם ראויים לשמם, שהרי כה יקרים הם החיים."
• "עזבתי את היער וסיבה טובה הייתה לי לכך, כסיבה הטובה אשר הביאתני אליו. אולי סבור הייתי כי נכונו לי עוד כמה וכמה אורחות חיים, וקשה היה לי להוסיף ולהקדיש מזמני לאורח חיים זה בלבד."
• "חשתי פתאום בחברתו הנעימה והחנונה של הטבע, בעצם תפיפתן של הטיפות ובכל קול ומראה שמסביב לביתי – ידידות אין קץ, שאינני יודע להסבירה, תמכה בי לפתע כאווירה רוחנית, והיא ששללה את חשיבות יתרונותיה המדומים של קירבת בני אדם, ומאז שוב לא חשבתי עליהם. כל מחט קטנה של אורן התרחבה ומלאה אהדה ונעשתה קרובה לי. התחלתי לחוש ברורות בקיומו של משהו קרוב לי אפילו במראות שאנו רגילים לראות כפרועים וקודרים; וכן חשתי כי הקרוב אלי ביותר והאנושי בשבילי ביותר איננו דווקא אדם או בן כפר."
• "רובם של המותרות והרבה מנוחיות החיים, כפי שהם קרויים בפי הבריות, לא זו בלבד שאינם מסוג הדברים שאין להתקיים בלעדיהם, אלא הם גורמים לעיכובה המוחלט של התעלות האדם. אשר למותרות ולנוחיות, הרי החכמים נהגו תמיד לחיות חיים פשוטים וצנועים יותר מן העניים. הפילוסופים הקדמוניים – הסינים, ההינדוסטנים, הפרסים והיוונים – נמנים על סוג בני אדם, שמבחינת העושר החיצוני לא היה איש עני מהם, ואילו מבחינת העושר הפנימי לא היה אשר עשיר מהם."
• "אף בארץ זו, החופשית פחות או יותר, נתונים רוב בני אדם, מתוך בערות ומשוגה, לדאגות החיים המדומות ולקשיי עמל החיים המיותר, עד שאין הם מסוגלים עוד לקטוף את הענוגים שבפירות החיים."