ורגיליוס
משורר רומי
פובליוס ורגליוס מארו (בלטינית: Vergilius) (15 באוקטובר 70 לפנה"ס - 21 בספטמבר 19 לפנה"ס), משורר רומי. יצירותיו עסקו בחיי הנפש ובשאלות הקיום האנושי: החיים והמוות, במשמעותם של יחסי אנוש ובמשפחה, כמו גם ביחסים בין אומות, ובניהול המדינה והצבא.
אמרותיו
עריכה- "צאצאיך יקטפו את הפרי."
- "השינה היא אחותו של המוות."
- "לכל אחד מאתנו יש גיהינום משלו."
- "הכרתי את היגון ולמדתי לעזור לאביון."
- "המוות צובט את אוזני, 'חיה', הוא אומר, 'אני קרב ובא'"
- "הייתי מוכה תדהמה, שערותיי סומרות וגרוני ניחר."
- "כשאנו עוזבים את הנמל ערים וארצות נסוגות מלפני עינינו."
- "בכל יום אני משליך את כל מה שיש לי. כבר חייתי וביליתי את דרך מזלי."
- "היא נמלטת אל הערבה ולהיראות היא מקווה."
- "נחש מסתתר בעשב."
- "הבה נצעד בשירה, רחוק ככל האפשר. הדרך תהיה פחות מעייפת."
- "האהבה כובשת כל דבר. הבה נכנע לה גם אנו."
- "הו אהבה עריצה, לאן אינך מובילה את לבבותיהם של בני אדם."
- "אלה המאמינים ביכולתם יכולים לכבוש."
- "הגורל נוטה חסדו לנועזים."
- "הזמן לוקח אתו הכל, אפילו את מחשבתנו."
- "במשך הגיל הרך, להרגל יש חשיבות רבה."
- "עבודה עקשנית מתגברת על הכל."
- "עד כמה מאושרים היו האיכרים, אילו הכירו באושרם!"
- "אנו מרשים לעצמנו הכל, מלבד להבין."
- "הוכח את אומץ לבך, בני, כך אנו מתעלים עד לכוכבים."
- "הייתי מסוגל לשאת כל יגון, אילו יכולתי לצפותו מראש."
- "אין אדם יכול לשים את מבטחו אלא בעצמו."
- "כל אחד הולך אחרי רחשי לבו."
- "הפגיעה חיה בעמקי הלב."
- "הרעב הוא יועץ רע."
- "הזמן חולף לבלי שוב."
- "מאוחר מדי להתייעץ כאשר האויב עומד בשערים."
- "מאושר מי שיודע את מקורם של הדברים."
- "אנו מסוגלים כי אנו מאמינים ביכולתנו."
- "האמינו לבעל הניסיון."
- "קל לרדת אל השאול. דלתות המוות השחור פתוחות לרווחה יום ולילה. אך, לטפס בחזרה, צעד אחר צעד אל האוויר שלמעלה, זו המשימה."
- "יותר מפעם אחת הזמן ותהפוכות החיים הופכים את הרע לטוב יותר. הגורל משתעשע ומחזיר למצבו הקודם את מי שבו הוא בוחר."
עם המקור הלטיני
עריכה- "אני מפחד מן היוונים אפילו כשהם מציעים מתנות."
- המקור הלטיני: "Timeo Danaos et dona ferentes"
- "ההמונים שותים בצמא סיפורי מלחמה"
- "המקור הלטיני: "pugnas bibit aure volgus"
מתוך אֶנֵיאִיס
עריכה- "כָּכָה יִתְלוֹנֵן, וְהָפְכוּ הַלְּבָבוֹת וְשָׁכַךְ הַזָּעַם,
- רַק נִדְרְשֵׁהוּ, כִי יַגִּיד מוֹצָאוֹ וְכָל אֲשֶׁר הֵבִיא
- אִתּוֹ, וּמַה הַבִּטָחוֹן – כִּי נָתַן אֶת נַפְשׁוֹ לַשֶּׁבִי.
- פַּחַד אָז יִשְׁכַּח הַנַּעַר וְכָכָה אֲמָרָיו יַבִּיעַ."
- " 'אָנָּה תְּשָׂרְכוּ הַדָּרֶךְ?' אַךְ דָּבָר לֹא עָנוּ הַהוֹלְכִים,
- מִהֲרוּ נוּס אֶל הַיַּעַר, וְאֹפֶל הַלַּיְלָה –מִבְטָחָם.
- נִפְזְרוּ אָז הַפָּרָשִׁים בִּשְׁבִילִים יְדוּעִים, הִקִּיפוּ
- כָּל הַמּוֹצָאִים וְשׁוֹמְרִים הִצִּיגוּ שָׁם אָנָה וָאָנָה."