חזיונות ומנגינות

חזיונות ומנגינות הוא ספר השירים הראשון מאת שאול טשרניחובסקי (1875 - 1943). יצא לאור בשני חלקים: הראשון ב־1898 והשני ב־1900.

חזיונות ומנגינות א'

"וְאֶת שְׁמֶךָ אֲנִי אֶשָּׂא עַל כַּנְפֵי הַשִּׁירָה."
"אַךְ עָלֵז הָיִיתִי בַּבֹּקֶר, לָעֶרֶב – וַתִּנְהַר דִּמְעָתִי."
"נָגוּרָה, נִתְעַלְּסָה בַּגַּנִּים כְּתֹם עִדַּן קֶרַח וּכְפֹר."
"נָשְׁקוּ אוֹר וְצֵל עַרְבַּיִם, לִי תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ נִשְׁקָפוּ."
"מִסַּעַר בַּלַּיִל רַק שַׁחְנוּ, חִישׁ קַמְנוּ, נִתְעוֹרֵר בָּאוֹר."
"כָּל עוֹד חַיִּים נִשְׁאַף, נַחְמֹד, – נָגִילָה, נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים."
"צִלְצְלוּ קוֹלוֹת הָאָבִיב הָרַעֲנָן, הֲמוֹן מַנְגִּינוֹתָיו וּפְרָחָיו."
"אוֹת־לַהַב עַל לֶחְיֵךְ יוֹפִיעַ, וּכְהַלְמוּת הַפַּטִּישׁ יַךְ דָּפְקֵךְ בַּלֵּב, וְאֵשׁ חֵשֶׁק שָׁדַיִךְ תָּנִיעַ."
"שַׁחֲקִי, שַׁחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת, זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׁח. שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין, כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ."
"עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז, כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז."
"גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין, אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב, לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו, יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב."
"בְּרוּחַ דִּמְיוֹנִי אֲנִי יְצַרְתִּיךְ וּבְחֶזְיוֹן הַלַּיִל – יִפְעָתֵךְ; נִיחֹחַ שׁוֹשַׁנִּים נָפַחְתִּי אֶל פִּיךְ, הִרְבֵּיתִי חֵן־קֶסֶם גִּזְרָתֵךְ."
"תֹּר הַנֹּעַר, שְׂחוֹק וְשִׁיחוֹת מִלֵּב מַלֵּא אָז נָבָעוּ. עֵת עוֹד נַפְשִׁי גָרְסָה לְחַיִּים, נָבְעוּ רְגָשַׁי בִּי כַּמַּעְיָן."
"סְבִיבַי חַיִּים, סְבִיבַי אוֹרָה, שִׁירַת־אֹשֶׁר, שִׁירַת־פֶּלֶא, זִמְרַת שִׁנְאָן בְּעֵדֶן גַּנִּים, שִׁירַת נִמְלָט מִבּוֹר־כֶּלֶא."
"רַחֲמִים שָׁכַחְתִּי, חֲנִינָה בַּל אֵדַע, אֶנְקַת חֲלָלִים בְּאָזְנַי – מַנְגִּינָה... וְרוּחִי כִּי יִסְעַר, יִתְגָּעֵשׁ בַּכֹּחַ."

חזיונות ומנגינות ב'

"נִדְמוּ הָעֵצִים מִתְלַחֲשִׁים, מִדַּבְּרִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ."
"מַה תִּתְבּוֹנְנִי בִּי, מַה תֶּחֱזִי? הֲכִנְטוֹת הַצֵּל,לֹא עוֹד יָאִיר יוֹם?"
"אָמְנָם קָדְרוּ מְאֹד שָׁמֵינוּ, קָדְרוּ, חָשְׁכוּ מִנִּי שְׁחוֹר, אֶפֶס יֵשׁ אֲשֶׁר הָאֹפֶל תַּחְדֹּר, תִּקְרַע קֶרֶן אוֹר."
"נָאֲווּ יִצְרֵי מַחְשְׁבוֹת אֱנוֹשׁ, עוֹלִים עֲלֵיהֶם מֶחְקְרֵי לִבּוֹ, אַךְ קָדְשֵׁי־קֳדָשִׁים הֵם שִׁירֵי הָאָדָם."
"הַכֹּל מִיָּדֵךְ אֲקַבְּלָה, חֲבִיבִים עָלַי כָּל יִסּוּרַי, לוּ אַךְ יָדַעְתִּי נֶאֱמָנָה, כִּי אוֹתִי אַתְּ, אוֹתִי, אוֹהָבֶת."
"פִּי־אֶלֶף תְּקָפַנִי עֱזוּז־הַצִּמָּאוֹן לְאוֹתוֹ הָרָצוֹן, הַנִּמְרָץ וּבוֹעֵר וּמַעְצוֹר לֹא יַכִּיר, וְלַכֹּחַ הַסּוֹעֵר."
"חַבְּקִינִי וּשְׁקִי לִי בְּכֹחַ וּבְחוֹם, וּשְׁקִי! כִּי מִי יֵדַע מַה יֵּלֶד עוֹד יוֹם, וְאִם נָשׁוּב נִתְרָאֶה, יוֹנָתִי."
"בָּאתִי עָדֶיךָ. מוּל פִּסְלָךְ אֶקֹדָּה. פִּסְלְךָ – סֵמֶל הַמָּאוֹר בַּחַיִּים; אֶקֹּד, אֶכְרָעָה לַטּוֹב וְלַנַּעֲלֶה, לַאֲשֶׁר הוּא נִשָּׂא בִּמְלֹא כָּל הָעוֹלָם."
"אַךְ מַה נִּפְלָאָה הַתְּמוּנָה הַזֹּאת, הַנִּשְׁקֶפֶת בְּחַלּוֹנִי! אֵל שַׂגִּיא־כֹּחַ! הַיְקוּם רוֹחֵץ בְּאוֹרָה, בִּנְגֹהוֹת, וְנָהֲרוּ פָנָיו, כִּפְנֵי נַעֲרָה נָאוָה."