חילי טרופר

חילי טרופר (נולד ב־1978) הוא חבר כנסת ברשימת 'המחנה הממלכתי'. היה שר התרבות והספורט וחבר כנסת ברשימת כחול לבן, סופר ואיש חינוך.

כללי

"כאיש חינוך אני מאמין בדרך ארוכה."
"אני רוצה לחיות חיים שיש בהם משמעות, והלוואי שתמיד אני אהיה בצד שיכול לתת."
"יש לי מחויבות לאנשים שבחרו בנו, ואני מאמין שבכל קונסטלציה נמצא דרך להיות אפקטיביים, להשמיע את הקול של הגר, היתום והאלמנה."

שר התרבות והספורט

"אני בא מאהבה גדולה לתחומי התרבות והספורט. בעיני, יש בהם ערך עמוק ואין מדובר במותרות." ~ בנאום בטקס כניסתו לתפקיד שר התרבות והספורט, 18 במאי 2020
"כל אדם וגם כל אומה צריכים מעיין נובע, פתוח וחופשי שאפשר לינוק ממנו. ששווה להילחם עבורו. אני יודע על עצמי כמה כוח יש לספר טוב, מוזיקה מרגשת, הצגה איכותית, סרט מקסים, תערוכה מעמיקה, מופע מפעים, טורניר מזריק אדרנלין, משחק ספורט תחרותי ואפילו סתם ריצה משחררת. אני מבין כמה ערכים שמייצגים את כל הטוב והיפה שבאדם נטועים בעולמות התרבות והספורט. כמה רוח, אהבת אדם, נחישות ותחושת שייכות טמונים בעולמות אלה."

חבר כנסת

"מתינות וממלכתיות אינן פשרה. מתינות הייתה מאז ומתמיד לחם חוקה של הציונות – אידאליזם פרגמטי. תפיסת עולם של מרכז, היא לא קצת משמאל וקצת מימין. היא ההבנה שההסכמות והטוב המשותף רחבים יותר מהמחלוקות." ~ מתוך נאום הבכורה בכנסת, 21 במאי 2019
"הלוואי שנדע להוציא מכאן את הרוח הרעה של עמדות השנאה, הגזענות והקיצוניות מכל צד, ולהכניס לכנסת ישראל את רוחו של בית הלל – רוח טובה של מתינות, כבוד לזולת ושל 'ואהבת לרעך כמוך'." ~ מתוך נאום הבכורה בכנסת, 21 במאי 2019

על אחרים

"יש אנשים שמרחוק מרשימים אותך, וככל שאתה מתקרב אליהם, אתה רואה את הסדקים והחולשות. עם בני קרה לי תהליך הפוך – ככל שאני קרוב אליו, אני יותר מעריך אותו." ~ על בני גנץ
"גדלתי בבית שחינך אותי לאכפתיות ולמעורבות חברתית. אבא שלי הוא הדמות הכי משמעותית בחיים שלי, יש בינינו קרבה אדירה." ~ על אביו דניאל טרופר

מקום בעולם (2013)

"רוח טובה וכוחות הנפש וכל היפה והחזק שבאדם – כל אלה עוברים גם דרך קירות."
"אנו מבקשים להושיט יד למי שאבנים שימשו אותו עד היום בעיקר על מנת לבנות חומות סביבו."
"לפני הכול הם צריכים מקום בעולם. מקום שירצה בקרבתם, שיקבל ויאהב וייתן, לא יותר. אך גם לא פחות. בית הספר יכול וצריך להיות המקום שלהם בעולם."
"בתוך המסגרת הזו, בתוך גבולותיה המתרחבים, יש עליות ומורדות, עימותים ורגעי נחת, שמחה ועצב. אך המסגרת, זו שמגדירה את הקשר בינינו ואת מבנה העבודה וההיכרות שלנו, אינה נפרצת."
"אין מה להביט ימינה ואז שמאלה ולשאול מי אמור או מי צריך או תפקידו של מי לפעול. אם שממה סביב ואין קורת גג באופק הקרוב, אז אנחנו נהיה קורת הגג. נניח אבן על אבן. נבנה בית."
"יהיו לו כמובן רגעי אור, אך צל החדר החשוך ייתכן שילווה אותו תמיד. ייתכן שגם הוא יהיה מאלה המתהלכים צמודים לקירות המסדרון ופניהם כבושות באדמה."
"קשה מאוד להתנהל בעולם אם אין לך אפילו מקום אחד בטוח, מוגן, אוהב, מקבל, מכיל, מצפה, דורש, מתעקש, מאמין. דווקא מקום כזה הוא שנותן לך את הכוח להתמודד עם כל מה שמעבר לו."
"אחד הדברים האחרונים שניתן לשייך לתלמידים שלנו זו אהבה עצמית מוגזמת. מה שעשוי להיראות כמו אגואיזם או אטימות מצדם כלפי המתרחש בעולם שסביבם, זו דרכם לשרוד. אין זו מהותם."
"הידיעה הזו בלבד, שביום צרה יש מי שייחלץ לעזרתנו, שאם נתרסק לא ניחבט בקרקע כי אנשים טובים מסביבנו יפרשו מהר־מהר את ידיהם ויתפסו אותנו בטרם נגיע אל הקרקע – הידיעה הזו עצמה היא שנוסכת בנו ביטחון ועוזרת לנו לצלוח ימים קשים."

שביל בעולם (2015)

"להיות איש חינוך זו זכות, אחריות והזדמנות הכרויה לכולנו. מאמן, מפקד, מתנדב בשנת שירות, מדריך, אח או אחות, מנהל מפעל או איש ציבור. חינוך קורה בכל מקום, בכל זמן ועל ידי כל אדם."
"אין כלוב או גדר שיוכלו למחות את כוחות הנפש שבאדם, לכל היותר יוכלו אולי להצר את תנועותיהם ואת עוצמתם לעת־עתה."
"עבור מי שחייו בכאוס, עבור מי שידו אינה משגת כמעט דבר, הראש פתוח יותר לקבל פנטזיות, לפנות מקום לאשליות, לקוות שיש מספרים או קלפים שמסדרים חיים, כי הוא לא ממש מצליח לסדר אותם בעצמו."
"לתור בלי מנוחה אחר הטוב שבילד ולתת לטוב הזה מילים. לנסח במילים את החוזקות שיש בו ואת הפרגון שלנו. לראות כל תלמיד."
"פגשתי כל כך הרבה תלמידים שלא ידעו לצטט דבר מתוך אלפי המילים שהם שמעו בכיתה במשך שנים, למעט משפט אחד שמורה אחד אמר ביום אחד לפני שנים רבות."