חלום ליל קיץ
מחזה מאת ויליאם שייקספיר
חלום ליל קיץ (באנגלית: A Midsummer Night's Dream) הוא מחזה, קומדיה רומנטית, מאת ויליאם שייקספיר שנכתב בשלהי המאה ה־16.
- "אין זה די לדבר; צריך לדבר היטב."
- "היפולטה, בחרבי חזרתי אחרייך, ובאהבתייך זכיתי, אף כי פגעתי בך."
- "כך אגדך, אחיה, אמות, אדוני, בטרם אסגיר את פרח בתולי לאדון שאת עולו הלא רצוי נפשי ממאנת לקבל על עצמה."
- "מוצאי אדוני, כמוצאו, עושרי כעושרו, ואהבתי גדולה יותר."
- "מכל אשר אי פעם קראתי בספרים או שמעתי מספרים, דרכה של אהבת אמת אף פעם איננה חלקה."
- "לא בעין, כי בנפש אהבה תיווצר, על כן קיופיד עף בדמות עיוור."
- "מנעימה לחן כה ערב ותואם שהים הנרגש נרגע בזמרתה וכוכבים חרגו ממסילתם לשמע שירת בתולת הים?"
- "לִבך, אבן שואבת, מושך אותי; אך ברזל אינך מושך, אף כי לִבי אמין כפלדה. נטוש את כח המשיכה ותש כוחי ללכת אחריך."
- "לא לילה הוא בראותי פניך. לכן נראה לי כי לא בלילה אני."
- "לא נוכל ללחום על אהבה כמו גברים. איננו יודעות, כגבירות לחזר, רק להיות מחוזרות."
- "אהבה מוצאת מיצוי בזוגיות. כלומר, לִבי בלִבך ארוג לעד, לכן לשנינו יש רק לב אחד."
- "איך, בלי דמעות, עינייה נוצצות, ועיניי בדמעות יום ולילה רוחצות?" ~ קנאה של הלנה להרמיה
- "ולמענך יקירה, אבוא באש ובמים."
- "מי לא יחליף עורב ביונה? הרצון מונהג על ידי התבונה, ועל פיה חינך עולה על חינה. כל פרי מבשיל בבוא העונה, ואני כנער התנערתי מתבונה. אבל בהתבגרי הנה אני תבונה מושלת בי וברצוני."
- "חלמתי כי נחש את לבבי עקר, ואתה חייכת לרצח האכזר."
- "למה את חושבת כי לעג שבועותיי? הבוז אינו מזיל דמעה מרה; ראי, בהישבעי – בוכות עיניי, סימן שלידתן בטוהרה."
- "המשוגע, המשורר והאוהב, שלושתם
- בנויים ונוֹצָקים רק מדמיון.
- אחד רואה שדים יותר מכפי
- שיש בַּגיהינום. זה המשוגע.
- חולה האהבה, טָרוּף ממש
- כמותו, רואה בפנֵי צועניה
- הדר מלכה. עינֵי המשורר,
- מתגלגלות באש תזזית, קופצות
- מאֶרץ לִשְחקים ומִשְחקים
- לַאָרץ שוב. וכשם שהדמיון
- נותן בשר וגוף חי לִדברים
- שלא נודעו, העט של המשורר
- לשה להם צורה, מעניקה
- ללא־כלום שנולד מן האוויר
- מקום וכתובת, שם ודמות."
- ליסנדר: "מה־לך, אהובתי? על מה חוורו פנייך, ושושני לחייך נבלו כולן לפתע?"
- הרמיה: "מחוסר גשם, כנראה... אם ארובות־עיניי אפתח – ירד מטר זועף."
- הרמיה: "אני זועמת – אך הוא אוהב מאוד."
- הלנה: "הו, לו לחיוכיי נגלה הסוד!"
- הרמיה: "קללות אמטיר, והוא – דברי־חיבה!."
- הלנה: "הו, לו לתחנוניי לבו נשבה!"
- הרמיה: "ככל שאשטמנו – כן ידבק."
- הלנה: "ככל שאוהבנו – כן ירחק."
- הרמיה: "הוא מטורף, ולא בי האשמה."
- הלנה: "רק ביופייך; לו בי אשמה דומה!"
