חנוך ברטוב

חנוך ברטוב (1936–2016) הוא סופר ישראלי. זוכה פרס ישראל בספרות.

חנוך ברטוב, 2008

אמרותיו

• "אני לא הצבר המיתולוגי. אני הצבר האמיתי."
• "אני מתחיל כל ספר כאילו זה הספר הראשון שלי. אני מתקשה בהתחלה ורק ברגע שמצטלל במוחי מה שאני רוצה להגיד אני מתחיל לכתוב, ואז אני כותב די מהר. ובדרך כלל יוצא ספר שונה ממה שחשבתי."
• "החיים הם כאוס ואתה יכול לכתוב ספר בן 400 עמוד על יום אחד בחייו של אדם. חוכמת הסיפור היא אם הוא נושא בחובו איזו משמעות. לפעמים כתיבת סיפור היא דרך להיפרדות מכאב או התפייסות."
• "פרס ישראל יקר ללבי ואני לא רוצה ליצור את הרושם שזה לא חשוב לי, אבל לא לקראתו השקעתי כל כך הרבה שנים של עמל. גם אילו לא קיבלתי אותו הייתי מת כשחיוך על שפתי. אני די בטוח שכאשר תבוא שעתי ועין אחת תהיה כבר עצומה, בעין שרואה אראה דבר שמצחיק אותי." ~ בראיון אחרי קבלת פרס ישראל, 2010

פצעי בגרות (1965)

• "אנחנו הננו עתודה קרבית, ואנו נמצאים כאן לשם התארגנות. כל רגע אפשר להטיל אותנו אל מול פני המערכה. ומלחמה – כל עוד לא תמה, הריהי נמשכת. ובכלל – מוסיפים המפקדים – בכלל, כל המלחמות שלנו עודן לפנינו. קדימה."
• "ספק מפקיר נפשי לזחילתן החדגונית של מחשבותי על עצמי, פעם בכֹה ופעם בכֹה. אני יודע היטב במה איני רוצה להרהר וכשננעצת בי אותה מחשבה, אני מוחצהּ בטפיחה אחת, ונפנה לעניין אחר."

של מי אתה ילד (1970)

• "הרחוב הוא העולם הנפקח יום יום מחדש."
• "למה זוכר הוא מה שלא היה, ואינו זוכר מה שהיה?"
• "ברקים אילמים קורעים את השמיים, מפיצים אור מוזר על חשרת העבים."
• "בתוך תוכו, מסותר מעיני כול, יושב נחמן שני, עין צוננת הרואה הכול אחרת."

באמצע הרומן (1984)

• "פה כל האֶקשֶׁן, כמו שהם אומרים, והאמת היא שההמולה העירונית הזאת, וְלא בקיץ, כי אם מבעד לחלון הסגור והתריס המוגף, מעוררת אותו. החורף המתקרב מבשׂר כתיבה טובה."
• "אחרי היגיעות, הקרעים, ההרס, הזמן שאין להשיבו, אמצא עצמי חוזר אל המקרה. אפתח, פשוט, בטלפון מאמריקה. תכונות הרמוֹן אף הן אינן יוצאות מן הכוח אל הפועל אלא בהישָלף הנִצרה. הלא־סביר, משעה שקרה, נבדל, כן, מהותית, אפילו מן הסביר ביותר, שלא קרה."

שש כנפיים לאחד (1988)

• "מראות שזה אך הגיחו, פעם ראשונה, מתוך הלא־נודע, כבר מרחיקים ומיטשטשים, ומי יודע מה צפוי עכשיו."
• "הממונים, אם מצאו שעה להרהר בדבר, ודאי שיבחו עצמם על עומק־חזונם ועל ביטחונם בעלייה שתוסיף ותבוא, שכן ראו את הנולד וחילקו בצמצום דירות המצויות בצמצום."
• "כבר שוב סתיו. וכמה עוד תקצבי כך את המספד: יום־יום, ערב־ערב, עם כל אִוושה, עם כל צחוק, בדד ובתוך המון: כבר שוב – אביב. קיץ. סתיו. חורף. כבר שוב. אביב. קיץ. ושוב סתיו. שתי שנים."

קריאה עיוורת (2013)

• "באחד הספרים, אומר הוא לבניו, קרא כי ככל שקרב אדם לקצו, חוזרים ונפרשים לפניו כל חייו כבמחזה, עד לרגע הלידה."
• "אף שחבוש היה מגבעת וכל גופו נתון בתוך מעיל גדול, הכרתיו מיד. נמלאתי שמחה גדולה, שהנה ניתן לי סוף־סוף לפרוק מעצמי מועקה כבדה וסתומה זו, שעכשיו ידעתי כבר בוודאות שלא הרפתה ממני."
• "פתאום הבינותי מדוע הוא חוזר על כך. היה כאומר: מה לי ולכל זה. אני חוצה את המלחמה ומבקש: רבותיי, חכו רגע, בבקשה, אני לא מקומי, הניחו לי לעבור."

נאמר עליו

• "הדבר שהכי מאפיין את ברטוב זה החום האנושי. כסופר וכאדם יש לו עניין בזולת, וזה משתקף היטב ביצירותיו. הוא סופר מאוד לא אגוצנטרי. כשהוא כותב על בן דמותו האוטוביוגרפי, הוא תמיד משלב את עצמו בתוך קשרים רחבים יותר." ~ אבנר הולצמן
• "כיוצרים נוספים מבני דורו, אם כי בחריפות עזה יותר, יצא ברטוב כנגד הדימוי הסטריאוטיפי של הצבר. גיבוריו, בכל הגילים, מתעמתים עם הגדרת הזהות הדורית הנכפית עליהם." ~ ד"ר הדי שייט