טיטוס לוקרטיוס קרוס
משורר ופילוסוף רומאי
טיטוס לוקרטיוס קרוס (Titus Lucretius Carus), או בקיצור, לוקרטיוס, משורר ופילוסוף רומאי, חי כמשוער בין השנים 99 עד 55 לפנה"ס. ספרו היחיד הוא "על טבע היקום". הספר תורגם לעברית בידי שלמה דיקמן.
- "חיה כמנצח, חיה כל עוד תוכל, המוות הנצחי תמיד יחכה לך שם."
- "ההווה יעבור במהרה ולעולם לא נוכל להשיבו."
- "כל הדברים ילווך במותך."
- "ציות שקט טוב יותר מתאווה לממלכה."
- "מדוע לא לעזוב את החיים כאורח שבע רצון?"
- "אם נהנית משפע חיים וגם עונג שבעת.. למה עתה, שבע חיים, לא תיטוש מיטתך לאורח?"
- "הזִקנה מערערת את הבריאות, והעוצמה שהגיעה לשיאה הופכת לתשישות."
- "אדם זקן מנענע את ראשו ופולט אנחה בהשוותו את ההווה עם ימים שעברו זה מכבר."
- "כשהגיל מועך את הגוף בכל כובד משקלו, אבריו מתמוטטים מרוב חולשה וריקבון, כוח השיפוט צולע, נכנעים הדיבור והמוח."
- "דבר אינו משתווה למהירות המחשבה ולפעילות רוחו של האדם. הנפש היא לכן מהירה יותר מכל דבר שאנו רואים ואשר הטבע מציג לעינינו."
- "אלף אנשים, אלף בעלי חיים ואלף יצורים אחרים, ברגע שבו אתה מת גם הם מתים."
- "איש אינו חייב להתאבל על עצמו ועל חייו."
- "האם אין אנו רואים שכל האנשים אינם מודעים למה שהם רוצים, מחפשים אותו בכל מקום ומשנים את מקומם תמיד?"
- "אם הלב לא טוהר מן הרעה, בפני אילו קרבות וסכנות נצטרך עוד לעמוד, אנו שאיננו יודעים שובעה!"
- "חשוב וראה איך חיי הנצח של העבר אינם אומרים לנו דבר."
- "האם אין אנו רואים כי הטבע משתוקק לזאת בלבד: גוף משוחרר לגמרי מן הכאב, נפש שנוכל ליהנות ממנה רחוקים מדאגה וחרדה?"
- "קדחת אהבה בוערת אינה באה על סיפוקה מהר יותר בעשותנו שימוש במצע רקום ארגמן, מאשר כשאנו שוכבים במיטה פשוטה ורגילה."
- "מדוע נרצה להכפיל את מספרם של הימים שבהם נסבול אבדות כה כבדות, מבלי שנוכל מהם לשום רווח לקוות?"
- "מסכן, הו מסכן שכמוני, יום אחד לא מאושר לוקח אתו את כל הנאות החיים."
- "בני תמותה מעבירים זה לזה את החיים כמו רצים באיצטדיון, המוסרים מיד ליד את הלפיד."
- "מעולם לא חשך היום בבוא הליל, ומעולם לא הפציעה איילת השחר לאחר מכן, מבלי שתישמע בין צרחות התינוקות שנולדו זה עתה גם זעקת הכאב שמלווה את המוות וגם את שחור הקבורה."