יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל

יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל הוא ספר מאת ישעיהו ליבוביץ שהתפרסם בשנת תשל"ו (1975).

"הדת עניינה מעמדו של האדם לפני האל."

---

• "אין לכתבי־הקודש בשבילנו משמעות אחרת מאשר המשמעות שניתנה לה על ידי ההלכה."
• "עבודת השם, ותכליתה מנוסחת בסעיף הראשון של שולחן ערוך: 'יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו'. מול הדת הנתפסת מבחינת מה שהיא מעניקה לאדם, מוצגת הדת הנתפסת מבחינת מה שהיא תובעת מן האדם, ואין לך ניגוד עמוק מזה."
• "מבחינת האדם היהודי, התופס את יהדותו כקבלת עול מלכות שמים, ואת הגשמתה – כמאמץ לקיים תורה ומצוות, אין בעיית העימות בין הדת והמדע קיימת."
• "הדת עניינה מעמדו של האדם לפני האל. מושג הקדושה אינו חל אלא על תכנים דתיים, וכל התכנים של הגות ומעש אנושיים – חולין הם."
• "ישראל ההיסטורי מעולם לא חי ולא נתכוון לחיות – ומבחינה דתית אף לא נועד לחיות – מפי המקרא, והוא חי בפועל מפי ההלכה של תורה שבעל־פה."
• "רק האל הוא קדוש ורק צוויו הוא מוחלט, ואילו כל ערכיו של האדם וכל החובות והתפקידים הנובעים מהם – חולין הם ואינם בעלי משמעות מוחלטת. מולדת, מדינה, עם – חובות ותפקידים נעלים הם, המחייבים לפרקים אף למעשים קשים מאד, אך לעולם אין הם נעשים קודש."
• "השאלות האקטואליות של מבנה החברה והמדינה ושל זכויותיו וחובותיו של האדם לא כלפי חברו, כי אם כלפי האנונימים הגדולים – מדינה, חברה, עם, מולדת – אין להן תקדים בהלכה הפסוקה."
• "יש סיטואציות היסטוריות, שבהן מוטל עלינו לקבל על עצמנו את האחריות לחקיקה דתית, בהתאם להבנתנו את התורה הכתובה והמסורה, את ההלכה שהגיעה לידינו: חקיקת הלכה כפי שהיא צריכה להיות – על סמך הנתונים הללו – בתנאי המציאות החדשים."
• " 'הגאולה' אינה עניין מרכזי ביהדות (בניגוד לנצרות – שביטלה את המצוות), והעמדתה במרכז הדת היא ביטוי לרפיון הרצון לעבוד את ה' – להפיכת הדת מעבודת ה' כתכלית האדם לרדיפה אחרי סיפוק צרכי האדם על ידי אל שנתפס כאמצעי לסיפוק צרכים אלה."
• "משמעותם הדתית של המושג והמונח 'גאולה' היא שלמות קיום התורה והשלטתה בעם ישראל, ובסופו של דבר – בעולם כולו; זוהי תכלית הנמצאת במרחק אין־סופי, ולכן החתירה לקראתה נצחית."
• "מדינת ישראל קמה בעקבות התעוררות פטריוטית של יהודים, שומרי תורה ופורקי עול־תורה גם יחד; היא לא קמה מתוך דחף שנבע מן התורה ולא הוקמה לשם קיום התורה. והוא־הדין במלחמת ששת הימים והניצחון בה."
• "רק מה שנעשה מלכתחילה מתוך דחף דתי – ז.א. לשם עבודת ה' וקיום התורה, ולא לשם סיפוק אינטרס אנושי – יש לו משמעות דתית. את 'הגאולה' יש להביא על ידי המאמץ הנצחי המכוון לכך; היא איננה באה בעקבות כל מאורע היסטורי שמניעיו לא היו מכוונים לכך."
• "זה אולי מגדולתה של היהדות. בכל גלגוליה, מתקופת המקרא ועד לתקופה האחרונה שבה היא עדיין קיימת כגורם חי, היא סרבה לראות בארציות ובממלכתיות את מהותה."