ילקוט הכזבים
קובץ סיפורים משנת 1956
ילקוט הכזבים הוא אוסף סיפורים שנערך על ידי דן בן אמוץ וחיים חפר ופורסם בשנת 1956 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. האוסף זכה להצלחה גדולה ונחשב לאחד ממייצגיה החשובים ביותר של תרבות הפלמ"ח. הספר כולל 167 "כזבים" שנבחרו מתוך קרוב ל־400 סיפורים.
- "שקר הוא כשאיש אינו יודע את האמת, פרט למספר עצמו. מתיחה היא שכולם יודעים את האמת, פרט לקורבן המתיחה וכזב הוא כשכולם יודעים שהסיפור אינו אלא שקר ובכל־זאת מוכנים לחזור ולשמוע אותו שוב ושוב." ~ מתוך ההקדמה
- "עבד זורק רימון למרחק של שמונים מטר. פעם היה צריך להכניס רימון לתוך חלון של בית במרחק של חמישים מטר, הוא הלך שלושים מטר אחורנית וזרק." ~ הטווח של עבד, הלא הוא עובד מיכאלי מעין חרוד, איש הפלמ"ח ומפקד פלוגה בחטיבת הראל. מתוך המהדורה המחודשת, המוערת והמצוירת, בהוצאת "דביר" ו"אריה ניר", 2009, עמוד 12.
- "באחד האוהלים של המחלקה הערבית ישבו פעם החברה ודיברו על המפקדים. 'תראה את חיים השמן איך הוא צעיר וכבר יש לו קרחת,' אמר אחד. 'מרוב שכל נשרפו לו השערות,' אמר אחיו של אבו-ליש." ~ הסבר, על חיים רון (זינגר), קצין סיירות וחבלה במטה הפלמ"ח. מתוך המהדורה המחודשת, המוערת והמצוירת, בהוצאת "דביר" ו"אריה ניר", 2009, עמוד 12.
- "שמעתם פעם שמולה יתפאר או ידבר על עצמו? הוא תמיד אוהב לתאר את האחרים בגדולתם. אחרי קורס הספורט, למשל, הוא סיפר: 'שמע, עופר זה רץ – דבר כזה עוד לא ראיתי. הרגליים שלו כמעט לא נוגעות באדמה יש לו שוונג עצום ונשימה אדירה. בקושי השגתי אותו'." ~ מולה הצנוע מתאר מירוץ בו ניצח. מתוך המהדורה המחודשת, המוערת והמצוירת, בהוצאת "דביר" ו"אריה ניר", 2009, עמוד 20.
- "פלוגה ד' בפלמ"ח הייתה מפורסמת מאוד. היא הצטיינה במזל מחורבן. לא נעים להזכיר כאן את עניין השעונים השדודים ליד ים המלח, את התת־מקלע שגנבו מהם בעין גדי ואת הגרביים הצבאיות, שתפסו אצל אלקנה. אבל דבר אחד כן כדאי להזכיר, וזו פרשת סיירי הפלוגה. את הסיפור הזה סיפר חיים השמן, אביר הסיירים של פלוגה ה': 'מסתבר, שיום אחד נשלחה חוליית סיירים מגבעת ברנר אל כפר מנחם. כל זמן שהיה ירח – הכול היה בסדר; אך קרוב לחצות שקע הירח, השמיים התכסו עננים, גשם התחיל לרדת, וערפל סמיך התפשט בעקבותיו על פני האדמה. עניין של מזל. לפי האזימוט ולפי זמן ההליכה צריכים היו להימצא כבר בכפר מנחם. לאחר עצות אחדות של הבקיאים בשטח, המשיכה החוליה בחיפושיה אחר המשק. לאחר שעתיים של הליכה, תקף אותם ייאוש והמפקד החליט לחכות לאור הבוקר. החברה הניחו את החגור למראשותיהם ונרדמו כמו הרוגים. בבוקר העיר אותם שומר השדות של כפר מנחם ואמר: למה לכם לישון ליד השער? תיכנסו פנימה." ~ סיירי פלוגה ד'. מתוך המהדורה המחודשת, המוערת והמצוירת, בהוצאת "דביר" ו"אריה ניר", 2009, עמוד 24.
- "קלמן אומר שמישקה בריא מאד, אבל יש לו הרבה כדורים לבנים והדם שלו מתקרש בקושי. איך הוא יודע את זה? פעם אחת קיבל מישקה דקירה בשיעור לכידון. הדם לא הפסיק לנזול לו. קשרו לו פור־באי־טו וזה לא עזר. שלחו אחד שיביא את הרופא. עד שהרופא בא נשאר למישה מכסימום שני ליטר דם בכל הגוף. עד שבא האמבולנס נגמר לו כל הדם. כל הדרך לבית החולים הלב שלו עבד על ריק." ~ הלב של מישקה. מתוך המהדורה המחודשת, המוערת והמצוירת, בהוצאת "דביר" ו"אריה ניר", 2009, עמוד 32.
- "כשמחלקת הפלמ"ח עזבה את איילת השחר כתבו ביומן המשק: 'הגרעין עזב השבוע את המשק. ההטלה עלתה בארבעים אחוז'." ~ מקריות. מתוך המהדורה המחודשת, המוערת והמצוירת, בהוצאת "דביר" ו"אריה ניר", 2009, עמוד 52.
- "קלמן מטפס כמו חתול, אבל חתול זה כלב נגד קלמן (מדברי מוסה בסיכום קורס ספורט)." ~ הגדרה. מתוך המהדורה המחודשת, המוערת והמצוירת, בהוצאת "דביר" ו"אריה ניר", 2009, עמוד 76.
- "מפקד מאה אחוז בסדר, הוא אחד שלא עושה כלום והכול בסדר. מפקד חמישים אחוז בסדר, הוא אחד שעובד כמו חמור והכול בסדר. מפקד חמישים אחוז לא בסדר, הוא אחד שלא עושה כלום ושום דבר לא בסדר. מפקד מאה אחוז לא בסדר, הוא אחד שעובד כמו חמור ושום דבר לא בסדר (מדברי כידוני בהזדמנות בלתי חוזרת)." ~ נוסחת המפקד. מתוך המהדורה המחודשת, המוערת והמצוירת, בהוצאת "דביר" ו"אריה ניר", 2009, עמוד 202.
- "בכינוס השומרים הוותיקים קם אברהם שפירא לספר זכרונות, ובין היתר אמר: 'בכל ימי חיי לא הרגתי ולא נהרגתי אף פעם'." ~ כינוס השומר. מתוך המהדורה המחודשת, המוערת והמצוירת, בהוצאת "דביר" ו"אריה ניר", 2009, עמוד 82.
- "לא כל המחלקות שעבדו והתאמנו בבית השיטה היו מבסוטות מהמשק. הייתה שם מחלקה אחת ששום דבר לא הלך לה. סחבו תרנגלות – תפסו אותם, לקחו כמה ביצים מהלול – תפסו אותם. שברו חרמשים מרוב קציר – אמרו שהם מחבלים במשק. בקיצור – נמאס להם לחיות. עגלוני המחלקה, ששלטו בכל הסוסים והפרדות, החליטו להתנקם במשק. במשך חודש ימים, לפני שהמחלקה עברה לעין חרוד, לימדו העגלונים את הפרדות ש'דיו' פירושו 'עצור' ו'הויס' פירושו 'קדימה'. הפרדות האלה שיגעו את המשק במשך שנה שלמה." ~ הפלמ"ח מתנקם. מתוך המהדורה המחודשת, המוערת והמצוירת, בהוצאת "דביר" ו"אריה ניר", 2009, עמוד 106.
- "יום אחד לקח שייקה את מקסים סלומון הצלם במכונית שלו לירושלים. ליד אבו־גוש מסתכל מקסים בכביש ואומר: 'תגיד, שייקה, מה יותר טוב, כביש חלק או כביש מחוספס?' אמר שייקה: 'זה תלוי. בחורף הכביש מחוספס יותר טוב מפני שאתה לא מתחלק, אבל בקיץ כביש חלק יותר טוב'. 'אתה לא מבין,' אמר מקסים, 'אני מדבר אליך עכשיו בתור טאייר'." ~ שאלה פרטית. מתוך המהדורה המחודשת, המוערת והמצוירת, בהוצאת "דביר" ו"אריה ניר", 2009, עמוד 94.
- "כל יום אחרי העבודה ואחרי מקלחת חמה היו בנץ ועופר יושבים בחדר התרבות של יגור ומשחקים שח. וכל יום היה עולה עליהם אחד מחברי המשק ומנדנד להם על הנשמה עם העצות שלו. אמרו לו 'שתוק', לא שתק. אמרו לו 'לך הביתה הילד שלך הדליק פרימוס בארון הבגדים', לא הלך. החבר הזה אהב שח יותר מאשר את ילדיו. ראו החברה שככה זה לא ילך והחליטו לפחות לשגע אותו. יום אחד העמידו את הכלים בסדר הקבוע וכשהנודניק התיישב לידם התחילו לשחק. הקפיצו את הצריחים כמו סוסים, הלכו עם המלך כמו עם הרץ, הזיזו את החיילים ברוחב ואת הסוסים הזיזו כל הזמן משבצת אחת קדימה. חבר המשק פער את פיו וקרע עיניו ולא הוציא הגה מרוב תדהמה. במהלך העשירי התאושש לבסוף ושאל: 'מה אתם עושים? איזה משחק זה?' 'שח הונגרי' אמר בנץ, כדאי לך ללמוד אותו. מענין מאוד'." ~ 'משחק מוזר', מתוך המהדורה המחודשת, המוערת והמצוירת, בהוצאת "דביר" ו"אריה ניר", 2009, עמוד 112.
