יסמין פיינגולד

יסמין פיינגולד (נולדה ב־1989), אלופת ישראל בחתירה אקדמית בשנים 2008, 2010‏ ו־2012.

• "זה באסה כי הלכה יסמין הקודמת. אני שמחה מאוד על מי שאני עכשיו, אבל עצוב לי שאני לא אותו בנאדם. אני מרגישה שהבנאדם שהייתי יכול היה לעשות הכול. לפעמים זה יכול להגיע לייאוש." ~ על השפעת התאונה (התהפכות עם הקיאק בירקון בתל אביב) על חייה (חיים אתגר, "נורא עצוב לי שאני לא אותו בנאדם", באתר mako,‏ 14 ביולי 2013)
• "בהייד פארק נשים של און לייף אני אדבר על חשיבותה של התקווה. על זה שאפשר ליפול עמוק מאוד אבל כל אחד צריך תקווה ולהאמין בעצמו. בזמן השיקום הרגשתי כאילו איבדתי הכול. הכול הלך. הרגשתי שנגמרו לי החיים ואני אהיה תקועה בבית לוינשטיין לנצח. לאט לאט מגלים שזה לא באמת ככה. צריך להילחם על הדברים שאנחנו רוצים, זה לא בא בקלות ולא תמיד מצליחים. אבל בגדול, בסופו של דבר, זה קורה. פשוט אסור לוותר." ~ על חשיבות האמונה של האדם בעצמו (יעל ביר-כץ, "קפה יסמין פיינגולד", באתר און-ליין, 19 במרץ 2012)
• "אם לא הייתי פייטרית, לא הייתי פה עכשיו, הייתי שוכבת עדיין בבית לוינשטיין. הרופאים חשבו שאני אהיה צמח, לא הייתי מסוגלת להגיד שום דבר. להיות מעל 5 דקות בלי חמצן, זה מאוד לא סביר. זה משאיר אותך דפוק. מזלי שהייתי ספורטאית והיה לי הרבה חמצן בגוף, בשרירים. באופן כללי, אם לוקחים שני אנשים לצלילה, אחד ספורטאי והשני לא, אני חושבת שהספורטאי יחזיק מעמד יותר זמן." ~ על ייחודו של הספורטאי (יעל ביר-כץ, "קפה יסמין פיינגולד", באתר און-ליין, 19 במרץ 2012)
• "במקרה שלי אנשים היו אדישים. הייתי יכולה להבין אם הם פחדו לקפוץ למים. פחד עלול לשתק. אבל הם אפילו לא גילו יצירתיות והזעיקו מישהו אחר. היו יכולים, למשל, לקפוץ לסירה שעמדה על החוף ולחתור אליי. האדישות היא הסכנה הגדולה ביותר, וכשמישהו אדיש עד כדי כך שהוא עומד ומצלם אותי, זה כבר ממש מוזר." ~ מפנה אצבע מאשימה כלפי אנשים שנמנעו לעזור לה בעת שהתהפכה עם הקיאק (שרי מקובר-בליקוב, "נחל עוז: יסמין פיינגולד מדברת", באתר nrg,‏ 4 במאי 2012)
• "הייתי רגילה לציונים של 90 פלוס, והיום הבחינות שלי מגיעות, לפעמים, ל־30 ו־40. זו נפילה קולוסאלית. זה סוג של התרסקות. אנשים חושבים שהתואר אלופת הארץ בחתירה הוא שיא חדש ומרגש, אבל זו בקושי הרמה שהגעתי אליה לפני התאונה. בתחרות התמודדתי מול שלוש חותרות בסך הכול. ההסתכלות היותר משמעותית היא לזירה העולמית ושם, שבוע לפני התאונה, חזו לי מקום רציני." ~ על השינוי שחוללה בה התאונה (שרי מקובר-בליקוב, "נחל עוז: יסמין פיינגולד מדברת", באתר nrg,‏ 4 במאי 2012)
• "חמש שנים הירקון היה הבית שלי, והבית הזה בגד! עד התאונה הייתי עליו פעמיים ביום. בגשם, בשמש, בברד היסטרי. התאונה בירקון הייתה סוג של שבר, ובכל זאת, כשחזרתי לחתירה לא הרגשתי אליו שום חיבור רגשי. הרי לא היו לי זיכרונות מהנחל, וגם מה שידעתי על הירקון, ידעתי מהסיפורים והתמונות, לא מהמוח. רק בשנה האחרונה דברים התחילו להשתנות. אני כבר לא חותרת צמוד אל החוף אלא באמצע. ובכל פעם שאני עוברת מתחת לגשר אני אומרת לעצמי, יש, ניצחתי." ~ על הירקון (שרי מקובר-בליקוב, "נחל עוז: יסמין פיינגולד מדברת", באתר nrg,‏ 4 במאי 2012)

נאמר עליה

• "סוד הכוח שלה הוא האיזון! יסמין היא האדם הכי מאוזן שהכרתי אי פעם. היא לא פנטזיונרית. יש לה חלומות ושאיפות גדולות, אבל הרגליים שלה נטועות עמוק בקרקע. היא חיה לפי יכולתה ויודעת מה זה מנעד. זה הציל אותה, כי הדבר הראשון שקורה לך בפגיעת ראש הוא שאתה מאבד כל אחיזה במציאות." ~ המטפלת/משקמת של פיינגולד (שרי מקובר-בליקוב, "נחל עוז: יסמין פיינגולד מדברת", באתר nrg,‏ 4 במאי 2012)