יעל שרוני

יעל שרוני (נולדה ב־10 באוגוסט 1975) היא שחקנית ישראלית, זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה.

"ברור שאני אומרת תודה על הזכות להיות חלק מסדרה כל כך מצליחה ואהובה. אבל לילך היא לא אני ויותר מזה – בהתחלה לא האמנתי שקיימים כאלה זוגות: אישה שמרגישה צורך עז לשלוט בבעלה וגבר שמרגיש צורך עז שאשתו תשלוט בו. אבל אז ישבתי עם אדיר מילר, יוצר הסדרה, שהסביר לי שזה המנגנון הקומי ביחסים שלה עם איצקו, וברגע שהבנתי והפנמתי התחלתי לחגוג." ~ על דמותה של לילך אותה היא מגלמת בסדרה "רמזור" (סמדר שיר, "לפעמים אני אשת קריירה של המאה ה־21 ולפעמים אני עקרת בית נואשת בפרברים", באתר ידיעות אחרונות, 14 בספטמבר 2016)
"בגיל 17 התגלגלתי לשיעור חד־פעמי אצל ניסן נתיב ואמרו לנו ללכת במעגל כמו קופים. הציניות הטינאייג'רית התפרצה ממני. למה שאני אלך במעגל כמו קופה? מה, אני שרוטה? בסדנה של יורם אמרתי לעצמי 'על החיים ועל המוות, זה המסע שלך, באת לבדוק אז תבדקי'. כשהייתי צריכה לעשות משהו מול אנשים זרים חששתי שאתפגר במקום. אבל עוד לפני שארבעת החודשים הגיעו לסיומם רציתי להפסיק את הלימודים לתואר, שהפך לטפל עבורי. ההורים לחצו עליי להמשיך, הלחץ שלהם ישב לי על עקב אכילס של 'אחת שמתחילה ולא מסיימת', אז חרקתי שיניים עד לקבלת התעודה. יום אחרי זה, בגיל 24, עברתי לתל־אביב ונרשמתי ללימודי משחק. אני לא מצטערת על שלא התחלתי קודם. התואר הראשון מחק ממני את הציניות והוביל אותי לבשלות שאיפשרה לי להתמודד עם הפחד מחשיפה, מכישלון, ומהאפשרות שאני אעמוד על הבמה ואדבר ואף אחד לא יבין מה אני עושה." ~ על ההתחלה בתחום לימודי המשחק (סמדר שיר, "לפעמים אני אשת קריירה של המאה ה־21 ולפעמים אני עקרת בית נואשת בפרברים", באתר ידיעות אחרונות, 14 בספטמבר 2016)
"למזלי, אחרי כל היריון חיכתה לי עבודה וזה בהחלט הציל אותי. אני לא מאלו שיוצאות מחדר הלידה ומכריזות על פסק זמן. גם כאמא טרייה היה לי קשה מאוד להתרכז רק בחיתולים. כשסיימתי את חופשת הלידה הראשונה נכנסתי לתקופה הכי מאתגרת בחיי. צילמתי שלושה פרויקטים במקביל – 'רמזור', 'סרוגים' ו'המיוחדת'. בשני ההריונות הבאים עשיתי קמפיין ופתאום מצאתי את עצמי עובדת לא קשה ומרוויחה הרבה. זה רע?... אני אף פעם לא מונעת מהפחד של 'מה יהיה אם לא יהיה', אלא מהאמונה שיהיה טוב, וזה עובד. עובדה, אחרי שאלה נולדה צילמתי את העונה השנייה של 'היהודים באים' ואת 'תריץ אחורה' וגם חזרתי לבית ליסין, להצגה 'המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה' שבה שיחקתי לפני ההיריון. זו הסיבה שפעמיים בשבוע אני רצה בפארק הירקון עם מאמן ופעם בשבוע אני רצה בפארק רמת־גן לבד. סיסמאות כמו 'לאכול פחות ולאכול בריא' מצלצלות נהדר עד שאני רואה מתוקים. הכי קשה לי לעמוד בחום הזה מול גלידה. איך אפשר? נדב ואני יודעים שהעבודה שלי באה בצרורות. יש תקופה של פיק ויש תקופה של מנוחה. כשמגיע הפיק כולם מתגייסים וזה מקסים. כשאין לחץ אני פנויה לעשות לביתי. לפעמים אני אשת קריירה של המאה ה־21 ולפעמים אני עקרת בית נואשת בפרברים. לדוגמה, אני מאוד אוהבת לבשל, אבל גם זה בא לי בפיקים. יש שבועיים של גורמה ושבועיים של 'תזמינו משהו' או 'שימו פסטה בסיר'. המשפחה התרגלה." ~ על הניווט בין קריירה ובין חיי משפחה (סמדר שיר, "לפעמים אני אשת קריירה של המאה ה־21 ולפעמים אני עקרת בית נואשת בפרברים", באתר ידיעות אחרונות, 14 בספטמבר 2016)
"קחי חופש! בעונה הראשונה היא ואיצקו נסעו למלון באילת ולילך, שלא הייתה מרוצה מאף חדר, העבירה את כל החופשה בהחלפת חדרים. אני אציע לה לצאת לקמפינג בחיק הטבע, באוהל. שם אין בעיות כאלה." ~ מחווה את דעתה האישית על דמותה של לילך אותה היא גילמה בסדרה "רמזור" (סמדר שיר, "לפעמים אני אשת קריירה של המאה ה־21 ולפעמים אני עקרת בית נואשת בפרברים", באתר ידיעות אחרונות, 14 בספטמבר 2016)
"שתי הסדרות ('סרוגים' ו'רמזור') האלה שודרו בו־זמנית וזה פעל לטובתי בכך שלא נוצר לי סטריאוטיפ. הדמות של יפעת ('סרוגים') שונה מאוד מלילך ('רמזור'). זו הייתה דרמה, יפעת הייתה מישהי שמתבוננת פנימה, ושמחתי שאני יכולה להראות שיש לי מנעד רחב. אגב, עוד לא עשיתי קולנוע ואין לי הסבר למה. אני מחכה." ~ על ההשוואה בין שתי דמויות שונות בתכלית שגילמה במקביל (סמדר שיר, "לפעמים אני אשת קריירה של המאה ה־21 ולפעמים אני עקרת בית נואשת בפרברים", באתר ידיעות אחרונות, 14 בספטמבר 2016)
"בניגוד ללילך, נירית היא לא מעצבנת. היא דווקא דמות מדליקה. מה שכן, היא נוהגת לשקר לילדים שלה כדי לגונן עליהם ולהגן על עצמה. למשל היא חוששת שהבן הקטן שלה יגלה שסבתא שלו מתה, והיא מנסה להסתיר זאת בשלל דרכים. בסיטואציה אחרת הוא מנדנד לה שהוא רוצה לראות שלג והיא בדיוק צריכה לנסוע לבאר שבע, אז היא לוקחת אותו איתה ומשקרת לו שהחול זה שלג. הזוגיות שלה עם מיקי, אותו משחק אלי, היא חזקה. הם עובדים ביחד כצוות." ~ על ההבדל בין דמותה בסדרה 'משפחה מודרנית' ולבין דמותה בסדרה "רמזור" (מאיה בניטה, "משפחה מודרנית: אלי פיניש ויעל שרוני משחקים אותה זוג מאוהב", באתר עכבר העיר, 16 באוגוסט 2016)
"לילך היא ביץ' קלאסית! לקח לי זמן להתחבר אליה ולהבין שבקומדיה אתה חייב להקצין כדי שייצא מצחיק." ~ על הדרך בה נאלצה ללמוד לגלם את דמותה של לילך בסדרה "רמזור" (אורית נבון, "החיים זה לא איצקו", באתר mako,‏ 7 באפריל 2014)
"אז הגיע הטוויסט הכיפי בעלילה: פתאום הוא שאל בשיחת טלפון – תגידי, מה את עושה, בעצם? ובדיוק התחיל 'רמזור', בעודנו מדברים – זה היה הפרק הראשון של העונה הראשונה או השנייה – כבר לא זוכרת. ואז אני אומרת לו תקשיב, אני שחקנית, ואתה יכול לפתוח עכשיו טלוויזיה ולראות אותי, אני רק מבקשת ממך, תזכור שהדמות שלי לא אומרת עליי כלום. כאילו, נלחצתי, מה, עכשיו הוא יחשוב שאני כמו לילך? ואני מחכה שהפרק ייגמר, שיכתוב לי פידבק, משהו. הוא היה בהלם." ~ על הדרך השנונה בה הכירה את בעלה (אורית נבון, "החיים זה לא איצקו", באתר mako,‏ 7 באפריל 2014)
"בסדר, אז כולי התנפחתי ונראיתי כמו פילה. מבאס, אבל שמחתי בזה. בדיוק שיפצנו את הדירה, הרגשתי שדברים טובים קורים לי. תמיד ידעתי שאני רוצה ילדים מכוח האינרציה של החיים, כי כולם עושים את זה, וחשבתי שאם כולם עושים את זה אז הכול יהיה בסדר, הכול כזה הפי הפי הפי. היום אני חושבת שעדיף לפחד ולצפות לרע מכול, מאשר להיות אופטימית ואז לקבל כאפה לפנים. אני רוצה להגיד לנשים: תעשו הכנה נפשית לפני, תסתכלו לפחד בעיניים ותגידו – 'אלוהים, מה הולך לבוא'. היום כשמישהי בהריון אומרת לי שהיא נורא מפחדת והיא הולכת לטיפול ולא מפסיקה לדבר על זה, אני אומרת – מעולה, לכי לטיפול, תדברי כל הזמן על כמה נורא זה הולך להיות, ואז תראי שזה לא כזה נורא כמו שחשבת. וגם אם כן, לפחות את מוכנה לזה נפשית." ~ במסר אופטימי וחיובי לנשים לגבי הריונות (אורית נבון, "החיים זה לא איצקו", באתר mako,‏ 7 באפריל 2014)
"המצב באמת לא מזהיר, ואני מרגישה שאני צריכה להיות יותר פעילה בנושאים האלה. האמת היא שעכשיו אני קצת פעילה באיגוד השחקנים, שח"ם... ושמע, זה שיאיר לפיד עכשיו הולך לפוליטיקה, זה בכלל הפך אותי לאקטיבית יותר. אמרתי לעצמי, 'די, אם יאיר יוצא מהקומפורט זון שלו, אז קדימה, גם אני יכולה. אני חושבת שגם לנו מגיע איזה אובמה כזה... בהחלט יש מצב שאני משלשלת יאיר. אני שותה תה עם זוטא, ואחר כך אשלשל יאיר." ~ על פוליטיקה (יוני בינרט, "יעל שרוני נגמלת מריאליטי ומצטרפת למשטרה", באתר Xnet,‏ 18 בינואר 2012)
"גם אני צורכת ריאליטי, אבל יש פשוט אוברדוז מטורף של הדבר הזה בזמן האחרון. מטורף. באיזשהו שלב אתה פשוט אומר לעצמך 'די, אני לא רוצה לראות יותר את החיים של האנשים האלה! למה זה אמור לעניין אותי?'. לפעמים פשוט בא לך על משהו גדול מהחיים, והמציצנות הזו שהתוכניות האלה נותנות לך כבר גורמת לך להרגיש לא נוח. אני מתה על 'המירוץ למיליון' כבר מהעונה הראשונה, וכבר מאז אני מפנטזת שאני עושה את זה." ~ על תופעת תוכניות המציאות (יוני בינרט, "יעל שרוני נגמלת מריאליטי ומצטרפת למשטרה", באתר Xnet,‏ 18 בינואר 2012)
"בגיל עשר הבנתי שיש סטיגמה על המקום ואז אתה מרגיש אי נוחות וצורך להתנצל." ~ על היישוב סביון בו גדלה (יערה יעקב, "את בסדר: ראיון עם יעל שרוני", באתר nrg,‏ 22 בינואר 2011)
"כשיצאתי מבית הספר למשחק היה לי קשה לעשות טלנובלות. הייתי באיזה תלם של איכות ופלצנות ואמרתי לעצמי, מה פתאום שאני אעשה את זה? אחר כך הבנתי שמדובר בהזדמנות שתפתח לי הרבה דלתות אז הלכתי על זה. היום אני לא שוללת לשחק בטלנובלה גם בעתיד כי זה כיף. הדמויות אולי חד ממדיות אבל אתה מנסה להביא מעבר לזה. אם הדמות היא רעה כמו שקרה בתפקידים שאני גילמתי אז בכלל, כיף להשתולל ולהביא את השגעת. אני יותר נהנית אמנם בתפקידים דרמטיים כי אז יש לי משיכה לחפש את האירוניה אצלי בראש. הצד הקומי לא גלוי. למרות שיש כאלה שמזהים את זה ואני מתרגשת מזה מאוד. התפקיד ב'המסיבה של אביגיל' הוא יותר רציני. כל אחת מהדמויות עוטה על עצמה מסכה כדי לא לחשוף את האמת שלה." ~ על תחילת דרכה בעולם המשחק (יערה יעקב, "את בסדר: ראיון עם יעל שרוני", באתר nrg,‏ 22 בינואר 2011)
"יכול להיות שהלא בסדר פשוט יוצא במשחק. אני לא אדם דרמטי מדי, למרות שאולי בעלי יטען אחרת. אולי את צריכה לדבר איתו על ה־בסדר, הוא יגיד לך שלא. כשהייתי ילדה ניסיתי להיות בסדר. היה לי רצון שיהיה בסדר. קצת לרצות את כולם. זה היה חלק מהאג'נדה שלי. לא היה גיל שבו מרדתי. כשבחרתי ללמוד משחק כנראה שזה היה המרד. היה בפעולה הזו משהו שהיה ללכת נגד כל מה שעשיתי עד אז, נגד המסלול שהיה צפוי לי. ההורים שלי מאוד תמכו במסלול של התואר שעשיתי אז, וציפו שאני אהיה אשת יחסי ציבור או פרסומאית. לא מזמן מצאתי מכתב שכתבתי להורים שלי כשהייתי חיילת והם היו בחו"ל בשליחות של שלוש שנים. נדהמתי לקרוא שכתבתי להם שכשאסיים את הצבא אעשה תואר במנהל עסקים ואז תואר שני. מסלול נורא בסדר כמו שאת אומרת. אבל אחר כך הלכתי לעשות משהו שהוא לא מהתחום שהם יכולים להבין ולתת לי עצות כמו שהם רגילים. מישהו אחר יכול לומר שזה לא הרבה אבל מהצד שלי זה היה המון. באתי ללימודים עם סנטר מאוד חזק של עצמי. ידעתי מי אני ושאני הולכת ללמוד מקצוע. אחרי שלוש שנים יצאתי ההפך הגמור. לא היה לי סנטר של עצמי. זה פירק, טשטש לי את האישיות. הרגשתי שאני לא יודעת מי אני. איבדתי את עצמי ולא ידעתי איפה יעל שנכנסה לבית ספר. הכל הוטל בספק פתאום ואז הלכתי לטיפול כי הרגשתי שאין לי במה להיאחז בפנים ושאני צריכה להיאחז רק בדברים שבחוץ. בטיפול הרגשתי מאוד אבודה. בסופו של דבר, הטיפול עזר לי ופוגג את כל הפחדים של 'אין לי אישיות'." ~ על המהפך שעברה מאחת שהולכת בתלם סלול ועד היותה שחקנית (יערה יעקב, "את בסדר: ראיון עם יעל שרוני", באתר nrg,‏ 22 בינואר 2011)
"יש מחיר בלהיות שחקן ומחיר בלהיות סלבס. המחיר במשחק הוא שאתה מרגיש כל הזמן שאתה בחוסר ודאות אם תהיה עבודה או לא, אם אהיה טובה, אם יאהבו אותי או את המוצר או לא. אין שקט וזה מחיר גדול מאוד ואתה צריך לחנך את עצמך לנסות למצוא את השקט. עכשיו, כשיש הצגות בערב ואני ונדב כמעט לא מתראים – גם זה סוג של מחיר. המחיר של להיות סלב זה פולשנות לא נעימה וזה שאנשים לא יודעים את הגבול. מצד אחד, מאוד נעים ללכת ברחוב ולשמוע אנשים אומרים לך שהם אוהבים את מה עושה, אבל לפעמים הם מרגישים צורך להביך אותך כי יש ביניכם איזו משפחתיות שלא באמת קיימת אז זה לא תמיד נעים. מישהו יכול לבוא ולומר שהפרק האחרון לא היה טוב בעיניו. צריך להשלים עם זה כי זה חלק מהמקצוע." ~ על ההבדל בין להיות שחקן ולבין להיות סלבס (יערה יעקב, "את בסדר: ראיון עם יעל שרוני", באתר nrg,‏ 22 בינואר 2011)