יעקב משה חרל"פ

רב ישראלי
הרב יעקב משה חרל"פ

הרב יעקב משה חרל"פ (כ"ט בשבט ה'תרמ"ב, 1882 - ז' בכסלו ה'תשי"ב, 1951), תלמיד חכם ירושלמי, מתלמידיו המובהקים של הרב קוק. שימש כרב שכונת שערי חסד בירושלים וכראש ישיבה בישיבת "בית זבול" ובישיבת "מרכז הרב". מחבר ספרים פורה, בנגלה ובנסתר, בהגות ובמחשבה. זכה בפרס הרב קוק לשנת תשי"א.

  • "הצפייה לישועה היא הישועה, והייתה הצפייה לישועה עצמה עצמיות הישועה, והישועה לעצמיות הצפייה." ~ מי מרום, כרך י', עמוד ל"א
  • "בימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עליי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת 'שערי תורה', בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר 'אקדמות' לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם... הרגשתי שכולי אחוז שלהבת־יה, כל גשמיותי מתנדפת והולכת ונשמתי שהתקשרה בנשמת הרב מתנשאת ברום עולמות עליונים." ~ תיאור פגישתו הראשונה עם הרב קוק, בספר "חיי הרב קוק", אפרים צורף, ירושלים תש"ז, עמוד 119
  • "בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא, שיודעים הם שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה שבאה דרך הצינור הלזה... ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכול ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת." ~ מי מרום – מעייני הישועה, עמוד קצ"ו
  • כשם שקדושת ישראל היא קדושה עצמית ופנימית, ואינה תלויה בשום סיבה וטעם, ודוקא מפני זה עצמו נתן להם הקב"ה את התורה והמצוות "חפץ הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות", כך גם קדושת ארץ ישראל, שהיא קדושה עצמית ופנימית, ומפני זה ישנן מצוות התלויות רק בה. לא שקדושת ארץ ישראל תלויה במצוותיה, אלא אדרבה מתוך קדושתה נצטוו עליה במצות אלו, וע"י קיום המצות התלויות בארץ מגלים את קדושתה העצמית של הארץ." | מי מרום חלק ו' עמ' שיד |
  • "הכניסה לארץ היא ממצעדי הגאולה הכללית, ויחד עם השתחררותם של ישראל מכבלי הגלות, משתחררת עמהם כל ההויה כלה מכל צר ומשטין הקם על ה' ועל משיחו." | מי מרום חלק ו' עמ' כח' |
  • "כשזוכים לעלות לארץ, צריכים לקבוע במחשבה שכל השנים שהיו בחו"ל אינן באות בחשבון כלל, ומאז שהגיעו לארץ הרי הם כקטנים שנולדו." | מי מרום חלק ו' עמ' רמג |
  • "כשם שהשבת צריכה הכנה, שימות החול מכינים לשבת, כן ארץ ישראל צריכה הכנה להתכונן אליה כדי לקבל את האור הגנוז בקרבה, וההכנה היא בזמן הגלות בחו"ל." | מי מרום חלק ו' עמ' רמב |
  • "אוי ואבוי לכאלה, שמצד אחד מכריזים על עצמאות וחורקים שן על המפקפקים בזה, ומצד שני בושה וכלימה תכסה פניהם לבזות את העצמאות האמתית שלנו ולזנות אחר החקוי המתועב. אין לך בוגד בעמו יותר ממי שמשליך אחר גיוו את רוממות עצמו ומתפאר בהבלים של זולתו." | מי מרום חלק ו עמ' צה |
  • "בכל תקופה הרת גדולות שדברים גדולים וחזיונות נעלים ומקיפים מתגלים בה, מתעוררים אז התפלגויות מרובות ואי השתוות הדעות." | מי מרום חלק ו' עמ' של |
  • "הרגש הלאומי בתעודתו האמיתית, אין לו שום מקום בשום עם ולשון בעולם כי אם בישראל, אשר תחילת יצירתו היתה בקשר אמיץ ובאחוד אמיתי." | מי מרום חלק ו' עמ' שכא |
  • "אהבת הלאום וחבת הארץ, בזמן שנובעות ובאות מתוך הכרת הקשר האלהי שיש לכל אחד ואחד מישראל לגלל ישראל ולארץ ישראל, מכשירות את כל המגמות שתחול עליהן לקדושת עולמים ממרום פסגתן הנצחית האלהית, וזאת, רק זאת, היא הלאומיות הישרה של ישראל." | מי מרום חלק ו' עמ' שכג |
  • "ארץ ישראל, אם כי לגבי שאר העמים היא ארץ אוכלת יושביה ואינה סובלת אותם, - לגבי ישראל היא ארץ חיים ונותנת חיים לכל מי שזוכה להאחז בה." | מי מרום חלק ו' עמ' רצז |
  • "ההתרחקות מן הגלות הוא לפי ערך ההתקשרות עם ארץ ישראל. בזמן שהקשר עם א"י מתרפה מתחזקת הגלות, ובזמן שהקשר עם א"י מתחזק מתרחקים יותר מן הגלות." | מי מרום חלק ו' עמ' צב |
  • "קדושתם של ישראל מצד הכלל שלהם לא נפגמה מעולם, והיא בזקוק טהרה כמאז ומעולם, כל החטאים והעוותים הם אך מצד הפרט ולא מצד הכלל [...] וכל הכשלונות והעונות וההסרות מאחרי ד' ותורתו לא באו אלא מפני שנחלשה ההתקשרות בכלל במובנות האמיתי." | מי מרום חלק ו' עמ' יב |

נאמר עליועריכה

  • "איש ברית תורתנו, [...] בגודל השימוש ויציקת המים [...] של התלמיד הגדול והמורם [...] זיקת לב ובשר ונפש ורוח ונשמה." ~ הד הרים, הקדמת הרצי"ה
  • "ידידי הרב הגדול בתורה ויראה, טהר לב וזך רעיון, כבוד ידידי וחביבי הרב המאור הגדול אוצר תורה ויראת שמים... אוצר חמדה, מלא ברכת ה' סיני ועוקר הרים כב' קדושת תורתו." ~ הראי"ה, איגרות א', מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"ב, עמוד ע"ז
  • "יקירי, צמיד־רוחי, בשיר נפשי וחבוק נשמתי." ~ הראי"ה, איגרות ב', מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ב, עמוד 13
  • ״איש המעלה, טהר הלב המלא דעת קדושים ויראת ד׳ טהורה, הרב המאוה״ג סוע״ה עדיו לגאון ותפארת בישראל״ ״איש הסגולות הה״ג הנ״ל שליט״א״ הראי״ה איגרות ב׳ , מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ״ב, עמוד פד אגרת תלד.