יקיצה הוא ספר מאת ניר ברעם על סופר הנזכר בימי ילדותו בשנות השמונים בירושלים. הספר יצא לאור ב־2018.

עטיפת הספר

  • "מחוות נימוסין והתעניינות רפרפנית בעולמם של אחרים."
  • מים הלוהטים על עורפו נעמו לו וזרימתם המוכרת במורד גבו הרגיעה אותו."
  • “כל נפש היא אחרת, מאחדים מבט על העולם לזמן מה לעניין מסוים, בסוף אתה נסחף לבד אל ממלכת החלומות."
  • "שוב התפתה להאמין ברגע מפייס שמרעיף מטובו על הזמן שעוד יהיה. גאות רגש מן ההווה אל העתיד."
  • "יש אנשים שהתודעה שלהם היא כזו, אין מחיצות, אין באמת עבר והווה, כל האירועים מכל הזמנים צווחים ביחד."
  • "גם האקסצנטריים האקזיסטנציאליסטים של שנות השבעים היו משעממים, אפילו יותר, אבל לפחות היית יכול לראות איתם כוכבים לילה שלם בשתיקה גמורה."
  • " בית הכרם החלה להשתנות... על תיבות דואר גדולות הופיעו שלטים חדשים: 'א. זלצר ארכיטקט', 'רות קפצוני – עיצוב סלונים, חדרי שינה וחללים לא מאופיינים'."
  • "בפעם הראשונה בחייו, נהיה מודע למאמץ הנדרש ממנו במעבר מעמידה לשכיבה או לישיבה."
  • "כמה חודשים, אולי שנה, פני המת כל הזמן שם, ואחר כך יהיו מדי פעם יקיצות שיראה אותו ויתנער מפניו, ואחר כך יתעורר ולא יראה אותו כלל, ולבסוף יראה אותו רק לעיתים רחוקות ולפעמים ייזכר בו בלי שכאב יפלח את חזהו, בלי נשימה כבדה, שיתוק, מועקה. ואחרי כמה שנים פתאום יראה את פניו, והכאב יהלום בו כאילו רק שבוע עבר ממותו. אין כאן תנועה ברורה בכיוון אחד – התרחקות ממותו של אדם קרוב – יש עיקולים, מחלפים, סיבובי פרסה. ויש את פראות הזיכרון."
  • "עיניו נפקחו אל הנשים, אל פניהן ושדיהן ורגליהן החשופות, אל זיעת גופן המבריקה את כתפיהן החלקות, אל קלילות תנועתן בשעת הריקוד ואל ידיהן המתפתלות באוויר, מלטפות את מותניהן, חובקות את החזה שלהן."
  • "דבק בחיים וכעת יוכל לראות את האפשרויות הגלומות באנשים שסביבו, במגעם, בחום גופם. אולי המגע מפוגג את הבדידות וכל השאר הבלים, הרהר."

נאמר עליו

עריכה
  • "ספר שכדאי ולא תמיד קל לקרוא. הקושי ברובו נובע מיתרונותיו. הוא כתוב במעט מאוד סלחנות, לרוב בכנות, לעתים אכזרית." ~ גפי אמיר
  • "נותן פנים גלויות יותר לקשר שהוא חוקר בספריו בין שאפתנות ודיכאון, שטיפת מוח וביטוי ספרותי; לדחף של כמה מגיבוריו להחריב ולהצטיין, להסתייג מהממסד ולשרת אותו." ~ יוני ליבנה