יש ילדים זיגזג

יש ילדים זיגזג הוא ספר מאת דויד גרוסמן על הרפתקאותיו של נער צעיר ולבטי הזהות שלו. הספר יצא לאור ב־1994 ועובד לקולנוע.

עטיפת הספר

מתוך הספר

• "זיכרונות אי אפשר לגנוב."
• "השנאה חלשה כמו האהבה, וממילא הכול משחק."
• "התחלתי להרגיש גם דברים חדשים. ריחות של מסע. חופש. אני נוסע! אני לבד!"
• "פתאום הרגשתי את הים. התנפל עליי בריחו, ובלחותו ובהמולת גליו."
• "כאילו המציאות היא דבר לגמרי לא ממשי וקבוע, אלא משהו גמיש, חמקמק, מתחלף."
• "תזכור אותה ותרגיש אותה, אבל תדע שאתה כבר יצור חדש. בן אדם נפרד ועצמאי."
• "הייתה עוצרת, ומסמיקה, ומתנצלת שיש דברים שהם באמת לא לגיל שלי, אבל ממילא אני כבר יודע הכול. לא ידעתי הכול, אבל הרבה דברים למדתי ככה."
• "ישבתי וחשבתי איך גבי ואבא הצליחו להפוך לי בבת אחת את הרכבת הזאת, שחורקת מרוב זקנה, ללונה־פארק נוסע של הרפתקאות."
• "היא מחווה קידה של נסיכה, אוחזת בצניעות בשולי שמלתה, ומליטה את עיניה הדומעות מהבצל החתוך: 'והנסיך כבר איננו, הוד מלכות, הרחיק עד מאוד במרכבת השחור, ואיך יקרא שמי 'נאמנת' אם עצרתי ולא דלקתי אחריו לשם, אל מעבר לגבול האחרון?'."
• "אולי בתא השכן יושב אסיר אומלל כמוני שמעוניין להתכתב עם אחים לגורל? אולי הרכבת מלאה עברייני־נוער שמובלים כולם אל הדוד שלי? דפקתי שוב, הפעם ברגל. נכנס מבקר־הכרטיסים וצעק שאשב בשקט. ישבתי."
• "ופעם בחודש, בערך, כשהמחנכת שלי, הגברת מרכוס, הייתה מסלקת אותי מבית הספר, והפעם לצמיתות, הייתה גבי טסה לחדר־המורים, לבקש על נפשי, ואז, כמו בטקס קבוע, הייתה מתחננת לעוד הזדמנות אחת אחרונה, הייתה מניחה את ידיה על כתפי ושואלת בקול רועם איך בית־הספר יכול לוותר על ילד נהדר כמוני."
• "ואולי לא כל אחד מתאים בדיוק למסגרת המרובעת של בית הספר! כי יש אנשים עיגולים, גברתי, ויש אנשים שמיניות, ויש ילדים בצורה נניח, משולש, למה לא, ויש... ילדים זיגזג!"

נאמר עליו

• "הוא מרגיש שהוא לא כמו שמצפים שהוא יהיה. שפועל בתוכו איזה נוסע סמוי, שיש בתוכו עוד ילד, עוד אישיות שהוא לא מבין אותה, שהוא נאבק בה ומתפתה לה. כל הספר הוא בעצם המסע שלו להבין מיהו – להוציא לאור את המישהו הזה שנמצא בתוכו וגורם לו להיות בקונפליקט כל כך חזק עם עצמו." ~ דויד גרוסמן על גיבור הספר

קישורים חיצוניים

• קדימון הסרט "יש ילדים זיגזג" בהולנדית עם כתוביות בעברית