כימים אחדים

כימים אחדים הוא רומן מאת מאיר שלו על שלושה גברים, רבינוביץ' החזק והשתקן, גלוברמן הסוחר ויעקב שיינפלד הרומנטי האוהבים את יהודית, אימו של מספר הסיפור זֵיידֶה. הספר יצא לאור ב־1994.

מתוך הספרעריכה

  • "יש אומרים שתכליתו של כל סיפור היא לתת סדר במציאות. לא רק סדר של זמנים אלא גם מעלות של חשיבות, ויש אומרים שכל סיפור בא לעולם רק כדי לענות על שאלות."
  • "שמי זֵיידֶה, זֵיידֶה רבינוביץ'. שם אמי יהודית, ובכפר קראו לה יהודית של רבינוביץ'. ריח טוב של עלי לימון נדף מידיה ותמיד הייתה מטפחת כחולה כרוכה לראשה. כבדת שמיעה הייתה באוזנה השמאלית וכעסה כשפנה אליה מישהו מצִדה זה. את שם אבי אין איש יודע. שְתוּקִי אנוכי, ושלושה אנשים חשבו אותי לִבנם."
  • "כל פעם שחזרתי הביתה והתלוננתי על השם שנתנה לי וביקשתי לדעת מדוע, הסבירה אמא בפשטות: 'אם מלאך המוות בא ורואה ילד קטן שקוראים לו זיידה, תיכף ומיד הוא מבין שיש כאן טעות והולך למקום אחר'."
  • "אם לאהוב זה לא עולה כסף, למה כולם קמצנים באהבה?"
  • "אהבה זה עניין של השכל ולא של הלב, של חוקים ולא של חלומות ושגעונות."
  • "ככה תמיד קורה בסוף של כל אהבה. ההתחלה היא תמיד אחרת וההמשך תמיד תסבוכת, אבל הסוף תמיד כל כך פשוט וכל כך אותו הדבר. בסוף תמיד יש מי שבא ויש את מי שהולך ויש את מי שמת ויש את מי שנשאר."
  • "בבית שאין בו כללים, הגורל משתולל, המזל מתעכב והמקרה מבקר. אבל בבית שיש בו כללים, הגורל עושה מה שאומרים לו, את המזל לא צריכים, והמקרה נשאר בחוץ, דופק וצועק ולא יכול להיכנס."
  • "גם השקרנים מיטבים לדעת שהאמת והבדיה אינן עומדות זו מול זו. שכנות טובות הן, המתעניינות זו בשלומה של זו ומשאילות זו לזו דברים נחוצים."
  • "גוף ונשמה צריכים לדעת לִגדול ביחד, להזדקן ביחד, שאז הם כמו שני ציפורים זקנים מסכנים באותו הכלוב, שלשניהם כבר אין שום כוח בכנפיים. הגוף כבר חלש ונופל. הנשמה כבר שוכחת ומתחרטת, ולברוח אחד מהשני גם כן אי־אפשר. בו, מה שנשאר זה רק לדעת לסלוח. זה החוכמה שנשארת אחרי שכל היֶתר החוֹכְמֶס נגמרות: לדעת לסלוח אחד לשני. כי אם לא לסלוח לבן־אדם אחר, אז לכל הפחות לסלוח לעצמך."
  • "אני אומר כל הזמן במקרה, אבל אם כל כך הרבה דברים קורים ביחד במקרה, זה סימן שיש כאן איזה תכנית, איזה מלכודת כמו ששמים לציפורים. מלכודת כזאת היא דבר פשוט מאוד, זיידה, אבל אם יש שם גם ארגז במקרה וגם חוט במקרה וגם מקל במקרה וגם מכסה במקרה וגם מישהו שם בפנים כמה גרעינים במקרה, הסך הכל ביחד כבר לא יכול להיות במקרה, והציפור נתפסת שם לגמרי בכוונה."
  • "יש לך גורל שבא מהצד ויש גורל שמתנפל עליך מאחורנית ויש גורל של מישהו אחר שתועה בדרך ומגיע אליך. ואצלי הגורל הכי גרוע, שזה הגורל שבן אדם מביא על עצמו מבפנים."
  • "יעקב אבינו אפילו שינה את השם שלו לישראל, אז זה עזר לו משהו? מבחוץ השם התחלף ומבפנים הצרות נשארו."
  • "אנשים חושבים שהזמן הולך רק אתם ורק בשבילם. אבל באותו הזמן שאתה חולב את הפרות בכפר, בינתיים האשכוליות על העץ מבשילות, והכביסה על החבל מתייבשת, והנשמה של מישהו עוזבת אותו לאט־לאט. ובזמן שאתה ישן, השלשולים עובדים בתוך האדמה, ועננים בשמים לאט שטים, וילד גדל בבטן של אמא שלו ומישהו באמריקה נוסע ברכבת אל אשה אחרת. ובקיץ, לאט לאט, הפירות על הגג מתייבשים. שתדע לך, זיידה, באותו הזמן שמישמיש אחד מתייבש לגמרי־לגמרי בשביל הלדר, ציפור מספיקה להטיל ביצים, לגדל את האפרוחים ולחפש חתן חדש. פעם אחת, במלחמה, אני קראתי בעיתון ככה: הבעלות־הברית תוקפות בכל החזיתות. זה מאוד מצא חן בעיני. באותו הזמן ובכל המיני־מינים של החזיתות כל הבעלות־הברית מתקיפות ביחד. רק תתאר לך שכל אחת הייתה מתחילה רק אחרי שהשנייה גמרה, אז עד עכשיו עוד הייתה מלחמה. ואם אתה רואה ככה את העולם, פתאום, בתוך אותה הקופסה הקטנה הזאת נכנס הרבה יותר זמן."
  • "אני כבר לא שומע טוב, אני כבר לא רואה טוב, כאבים אני בקושי מרגיש ואני גם לא זוכר טוב. כנראה שכאבים וזכרון זה חוש כמו לשמוע ולראות, מה?"
  • "כי מה יש לזקן חוץ מהזקנה? כוח אין לו ושכל אין לו ואישה אין לו. רק קצת זכרון יש לו, ששובר לו את כל הגוף."
  • "ואם אלוהים נותן לך עוד שנים, בסך הכול הוא נותן לך הזדמנות לעשות עוד שטויות."
  • "ועוד דבר אחד טוב יש בזקנה, שכל מיני אנשים מסביבך פתאום אינם. חלק נעלמו לי כי אני כבר פשוט מאוד נמאסתי עליהם, וחלק נעלמים כי אני שוכח אותם, שזה הדרך הכי טובה להיפטר מבני אדם, וחלק אחר נעלמים כי מרוב ההרגל אתה כבר לא רואה אותם, וכל השאר נעלמים כי הם פשוט מאוד מתים. ואז אתה יודע שזה המלאך־המוות שמנסה לפגוע בך. כמו שהאופיצרים של הארטילריה יורים בתותח מרחוק – בפעמים הראשונות הם פוגעים על יד המטרה, ולאט לאט הם מתקרבים ומתקרבים עד שהן פוגעים."
  • "כמו רובינזון קרוזו לבדו על האי אני חי. ככה זה הזקנה. זה אי. ולכל מקום שאני הולך האיש שלי בא אתי. בגלל זה אף אחד לא ידבר אל זקן ברחוב, שהוא הולך כמו אי בודד עם כל המים האלה מסביב. לפעמים אתה רואה אוניה רחוקה. אתה מדליק מדורות ואתה קופץ ואתה צועק: אני כאן! אני חי! אבל רק השליח מהחנות בא, והעוזרת, ופעם אחת בעשר שנים זיידה בא."
  • "זה מה שיפה בשעון חול, שהוא לא מודד את הזמן של העולם. הוא מודד את הזמן של עצמו, ולא מעניין אותו מה קרה קודם ומה יקרה אחר כך."
  • "כמו שיום אחד בחורף יוצאים כל השבלולים מהאדמה. כל אחד במקום שלו. איך זה קורה, זיידה? איך הם יודעים? כל מיני אנשים יגידו לך שזה אלוהים. אז אני שואל אותך, זיידה, אין לאלוהים של היהודים דברים יותר דחופים להתעסק בהם? אבל כשהאור ביחד עם החום וביחד עם הזמן וביחד עם המים באדמה, והכל נכון והכל מוכן ומחכה, אז אין לשבלול ברירה והוא יוצא. ואז אני אמרתי לעצמי, אתה, יעקב, אתה תכין את הכל ככה שגם היא תהיה מוכרחה."
  • "לעבוד בשביל האהבה כל היעקבים יודעים. שנים זה כמו כמה ימים אחדים בעינינו."[1]
  • "בשביל מה כולנו בני ישראל, הבנים של יעקב אבינו? בשביל שנלמד כולנו מהאהבה שלו."[2]
  • "ופעם אני גם שאלתי אותה, תגידי לי, יהודית, כמה זה שלוש ועוד ארבע, רק בשביל לראות את השבע על הפה שלה, אבל היא בוודאי חשבה שאני משוגע."
  • "ותדע לך רק דבר אחד: שזה בלתי אפשרי היה לי לא להתאהב בה. השמש האירה מפֹה, והעגלה באה מפֹה, והעיניים הסתכלו מפֹה, ואתה רואה בבת־אחת גם את מה שבעיניים וגם את מה שבזכרון: באה אישה שטה בתוך נהר כמו במים של זהב ירוק, והרוח בדיוק משחקת לה בבד של השמלה... אז לא להתאהב בה?"
  • "משה וטוניצ'קה שלו היו באמת דומים אחד לשני, אבל זה היה כפי הנראה עוד לפני שהם נפגשו. מבטן ומלידה הם היו דומים ובגלל זה כפי הנראה הם התאהבו, כי אין לגבר דבר שיותר מושך אותו מאישה שדומה לו."

נאמר עליועריכה

  • "שלו כותב ב'כימים אחדים' תנ"ך עכשווי, או ליתר דיוק – 'מיתולוגיה חילונית'. את אידאל האמונה המונותאיסטית שבמקרא מחליפה אצל שלו 'הזוגיות המושלמת', ואילו בלבדיותו של האל היא השלילית. תיאורו של האל: 'ה' אחד' מביע את בריאתו בצלם האדם הבודד."[3] ~ מרדכי כהנא
  • "שלו מחזיר אותנו למקום בו מותר לחוות את הרע באופן אישי ואינטימי, למקום בו הסבל מזכך ומטהר." ~ אירנה גורליק

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מאיר שלו, כימים אחדים, הוצאת עם עובד, 1994, עמ' 214
  2. ^ מאיר שלו, כימים אחדים, הוצאת עם עובד, 1994, עמ' 47
  3. ^ מרדכי כהנא, "אהבת שלושה וארבעה – דברים על 'כימים אחדים' ", "על הפרק", כתב עת למורים לתנ"ך, גיליון 10, 1995