כל יום, כל שעה

כל יום, כל שעה (בגרמנית: Jeden Tag, Jede Stunde) הוא רומן מאת נטשה דראגניץ' (Natasa Dragnic) על סיפור אהבתם של דורה ולוקה. הספר תורגם לעברית ויצא לאור ב־2012.

"סוף סוף נעשיתי האדם שהייתי, האדם שהייתי מאז ומתמיד. אבל בלעדייך."
"מנוחה מבחינתם היא הבזבוז הנורא ביותר של זמן יקר שהם יכולים להיות זה עם זה."
"גוף נוגע קלילות בגוף, והם שבים ונפרדים, נוגעים קלות, ושבים ונפרדים, נוגעים..."
"הם שותקים ושותים. לוקה מרגיש כאילו הזמן עומד מלכת. כאילו הזמן אינו קיים כלל."
"הים, כמו שמי לילה זרועי כוכבים, הקיף בחיבוק את החוף הצר הזרוע חלוקי אבן."
"מפל של זיכרונות. חדר קטן במלון, בחום הקיץ. עצי אורן המעניקים צל משיב נפש. יותר מדי אור. כשיש סודות. כשרוצים להיות לבד, בלי שמישהו יפריע. כשכל אדם אחר הוא אדם אחד יותר מדי. כשמרגישים טוב יותר באור הדמדומים. כששוכבים במיטה ואפשר לגעת משם בכל פינה של החדר."
"החדר הזעיר בבית המלון. כמו עולם ומלואו. כמו חיים שלמים. ללא גבולות. ללא סוף. אינסופיים. כמו מעמקי האוקיינוס. אין חקר. צופני סוד. מפחידים. שאי־אפשר לעמוד בפניהם. מרתקים. כמו מספר הכוכבים. לא ידוע. מטילים אימה. לא ניתנים לערעור, לעד. אלמותיים."
"כשהם נחים עמוק זה בתוך זה ומביטים תוך כדי כך זה בעיניו של זה, כן, אז הם יודעים וידוע להם שגם האחר יודע זאת, שהאהבה למדה באותו הרגע ששמה הוא אהבה."