כרמלה דאר ברטה

כרמלה דאר ברטה (ילידת ירושלים) היא משוררת ישראלית.

"לֹא שָׁפַטְתִּי, רַק הִקְשַׁבְתִּי."
"הַשֹּׁקֶת כְּנָוֶה הָפַךְ לְמַעְיָן תְּשׁוּקָה."
"הַשְּׁתִיקָה הַזּוֹ מְכִילָה עוֹצְמָהּ שֶׁל זַעַם."
"אָדָם שׁוֹתֵק לֹא כִּי אֵין לוֹ מַה לְדַבֵּר."
"שׁוֹתֵק, כִּי יֵשׁ מִי שֶׁיִּשְׁמַע אַךְ אֵין מִי שֶׁיָּבִין."
"מִקְוֶה הָרִגּוּשִׁים הַזּוֹרְמִים אֶל הַלֵּב הוֹלֵךְ וְכָבֵד הוֹלֵךְ וְכָבֵד מְחַכֶּה לְמַעֲנֶה."
"עֲנַף הַזַּיִת שֶׁבְּגִנַּת בֵּיתִי מַסְמִיק מַמָּשׁ וְעָלָיו הַכְּסוּפִים מְקֻמָּטִים לְנֹכַח הָאֵשׁ וְהָאֵיבָה."
"מְנַסָּה לְהַעֲלוֹת אֶת הַקּוֹל הַפְּנִימִי שֶׁאֵין לוֹ צְלִיל, אַךְ הוּא צָלוּל וּבָרוּר וְקַיָּם כְּמוֹ זְעָקָה."
"עוקבת אחר האגו האבוד בין עננים מאפירים, בין נתיבים נבוכים, אולי אמצא."
"כשאתיישן אשב על כסא נדנדה, כשאתיישן אנדוד במנהרת העיתים, אזכור סבי וסבתי, אמא ועוד אזכור אותי."